ספרו של ירון לונדון
הבנשלי המליץ לי לקרוא את הספר לו 'הייתי פיראט'.
המלצה שלו [עושר הידע והזיקה התרבותית הרחבה, הבנתו אותי, את טעמי] ↵
ביצוע שלי (על פי רוב);
"ספרים כבר אינני קורא" הודתי במבוכה ונחרצות; אני צורך עיתונים כאקטואליה, מוספים כרקע, פודקסטים ו-דוקומדיה להעשרה. ספרות, פיקשן יודע לומר היום שלא עושים לי את זה. מעדיף לכתוב.
בני אמר שיש את הספר במוקלט – טוב. "כמה זמן אתה מוכן להשקיע בזה?" שאל.
"6 שעות" אמרתי, "יקח 13, אלא אם תאזין על מהירות גבוהה יותר."
האזנתי:
- מעניין,
- קצת מתיש,
- יודע לספר סיפור,
- לאו דווקא חווייתי,
- לוקה בסוציאליזציה של העניין: העובדה הכי פחות חשובה, חשובה כמו זו הכי חשובה.
- עברית נפלאה,
- האיש גאון,
- נפרש על מגוון תחומים רחב,
- ספקן
- ומרדן,
- חותר רציונליות,
- ועם זאת בעל תודעה ישראלית יהודית,
- פורסט גאמפ של התקשורת, התרבות, הפוליטיקה הישראלית,
- כן (הוא סוג של) אספרגר, קשב אינסטרומנטלי לאחר, מודע לכלי פחות מעניין אותנטי,
- מעניין, עסוק מאד במין.
- מוצא בינינו כמה נקודות דמיון,
- נתפש כמתנשא,
- לא כי מתכוון
- אלא בשל הנחיתות המוצדקת שמעורר בשומעים,
- משוויץ בהפוך,
- מפחית לעצמו ערך, כביטוי לעוצמה,
- לא רואה שוני בתפישותנו החברתיות ליברליות,
- מקנא בו,
- בנדירות עוצמת כישוריו,
- שפתו, רהיטותו,
- יכולתו לנבור בתכני אחרים,
- בעיסוקיו,
- שרד, השפיע והצליח על אף הנוגדנים שעורר,
- בהתרחשויות בהן נטל חלק,
- ירון לונדון הוא, מה שהייתי רוצה להיות, לו הייתי גדול 🙂,
- וגם מג'יק ג'ונסון.
- נתפש כמתנשא,
