“לו הייתי פיראט”

משך קריאה כ־ 2 דקות

ספרו של ירון לונדון

הבנשלי המליץ לי לקרוא את הספר לו ‘הייתי פיראט’.
המלצה שלו [עושר הידע והזיקה התרבותית הרחבה, הבנתו אותי, את טעמי]
ביצוע שלי (על פי רוב);

“ספרים כבר אינני קורא” הודתי במבוכה ונחרצות; אני צורך עיתונים כאקטואליה, מוספים כרקע, פודקסטים ו-דוקומדיה להעשרה. ספרות, פיקשן יודע לומר היום שלא עושים לי את זה. מעדיף לכתוב.

בני אמר שיש את הספר במוקלט – טוב. “כמה זמן אתה מוכן להשקיע בזה?” שאל.
“6 שעות” אמרתי, “יקח 13, אלא אם תאזין על מהירות גבוהה יותר.”

האזנתי:

  • מעניין,
  • קצת מתיש,
  • יודע לספר סיפור,
    • לאו דווקא חווייתי,
    • לוקה בסוציאליזציה של העניין: העובדה הכי פחות חשובה, חשובה כמו זו הכי חשובה.
  • עברית נפלאה,
  • האיש גאון,
  • נפרש על מגוון תחומים רחב,
  • ספקן
  • ומרדן,
  • חותר רציונליות,
    • ועם זאת בעל תודעה ישראלית יהודית,
  • פורסט גאמפ של התקשורת, התרבות, הפוליטיקה הישראלית,
  • כן (הוא סוג של) אספרגר, קשב אינסטרומנטלי לאחר, מודע לכלי פחות מעניין אותנטי,
  • מעניין, עסוק מאד במין.
  • מוצא בינינו כמה נקודות דמיון,
    • נתפש כמתנשא,
      • לא כי מתכוון
      • אלא בשל הנחיתות המוצדקת שמעורר בשומעים,
    • משוויץ בהפוך,
    • מפחית לעצמו ערך, כביטוי לעוצמה,
    • לא רואה שוני בתפישותנו החברתיות ליברליות,
    • מקנא בו,
      • בנדירות עוצמת כישוריו,
      • שפתו, רהיטותו,
      • יכולתו לנבור בתכני אחרים,
      • בעיסוקיו,
      • שרד, השפיע והצליח על אף הנוגדנים שעורר,
      • בהתרחשויות בהן נטל חלק,
    • ירון לונדון הוא, מה שהייתי רוצה להיות, לו הייתי גדול 🙂,
    • וגם מג’יק ג’ונסון.
Share

הערות? אשמח לתגובתך

Share
%d בלוגרים אהבו את זה: