משך הקריאה: 139 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה
Akihabara
הולכים לישון וקמים ב- 1 בצהריים. קפה בסטארבקס, ונכנסים לסאבווי לכיוון Akihabara, רובע האלקטרוניקה. הדרך והמקום משופעים בגרפיקה, צבעוניות ודחיסות שובי עיין, מאוד יפים, ולא מעיקים. שוק אלקטרוניקה. מסתובבים, מחירים יקרים מדיי מכדי שתוצדק רכישה.
ניהול לא נכון של האכילה, ואוכלים צהריים בין 5 ל- 6, חוזרים למלון וב- 7 הולכים לישון עד לפני חצות. ויוצאים שוב. אם אתמול אכלנו בסושייה, היום בנודלייה. מעניין טעים, מגע מתון עם החיים, דבוש מכוון שוב One Eye Jack, לקול מחאותינו הקלושות.
פוגשים את שרון ואינה. נשארים מעט, אוספים את רונה והולכים ל- Sports Bar הסמוך והמוכר – כנראה שאחת הדרכים להתמודד עם הניכור הוא החזרה עליה הפיכתה לשיגרה ותחושת הניכור מתפוגגת. טל מצטרפת אלינו וכן מג’יקובסקי, המכונה מג’יק, עולה בגיל שנה, עם פירסינג בין שתי שיניה הקדמיות. נבונה ופקחית מאוד. אולי מדיי. קורא לכאלה ‘לא נאמנים. לעצמם’ שכן מסיבה כלשהיא (ייתכן קלישאתי אבל אולי יש קשר לסיפורה שהוריה התגרשו בגיל מוקדם, ולא שומרת על קשר עם אביה) באינטרוולים מהירים מדיי, הם בוחנים את פעולותם הבאה בלי להיצמד לסט ערכים קבוע, אלא לקוד השרדותי – מה הפעולה הבאה הנכונה שתשתרת את השרידה ועליית רמת החיים, ללא זיקה לפעולות קודמות או עתידיות. אבל היא כייפית.
מצטרפת אביבה. על ההתחלה בחור שהיא לא מהמקצוע. לא מספיק נאה, התנהלות מעט אגרסיבית, ‘לא מתאים לה’ היא מתוודה, כתובת קעקע ענקית של זבוב על זרוע שמאל, ועוד אחת על שיפולי הגב לכיוון התחת. חוגגים לה יומהולדת, שרים, מגיעה עוגה, כמה מהבנות נותנות לה מתנות. היא מדווחת שהיא מעלומים. מפיקה מסיבות טראנס, חודש וחצי אין לה עבודה, כך אומרת. אז מה את עושה, שואל – סמים היא עונה בפסקנות. קוק. מתבלת דבריה בבדיחות מילוליות – ‘מה זה ערבי בים – פולושון, ו– 100 ערבים – סולושון’, כתיבול הפלפולים (אני מניח) של אביה הדתי (“זקן כזה גדול יש לו” ומחווה על חזה). איך מגיבים בבית על הקעקע, שואל. ‘גאים בי’ עונה, ‘אבי בדעה שדרך ארץ קודמת לתורה’. לא דתיה, היא מעידה, אבל לא תאכל חזיר ולא תערב בשר עם חלב, היא שומרת על הבסיס כדי שהאמונה תשמור עליה מהתגלגלות מעבר ל- edge. מדברת על חברותיה ועל כך שמי שלא מכיר אותה רואה אגרסיביות. אני, שלא מכיר אותה מעדכן אותה שרואה בעיקר פגיעות. ‘גדולה’ היא מתקנת.
באולם הקריוקי אנחנו הרוב, ובגלל שהמסה גדולה, אפילו יותר מוצלח מהיום הקודם, ולפני 6 שוב מושלכים לרחוב. הולכים למועדון טראנס קטן, שם גם נחמד, וי’ שישוב רוב הזמן, דופק סשן קצר של טראנס בישיבה, וזה מדליק, וכעבור עוד 20 דקות נעמד באמצע הרחבה, וכ- 20 שניות הוא מקפץ על רגל שמאל בסיבוב ימינה, הגוף רכון קדימה, רגל ימין מקופלת לאחור, יד ימין מונפת קדימה והיד מתנופפת כאוחזת אבוקה, וחיוך גדול על הפנים. וכולם מסתכלים ומבינים שחוזים בעוד קצת קסם.
ב- 7 יוצאים עם עוד דיבורים אופייניים ובוטים מדיי לכל אוזן של י’ על מה צריך כדי לקנות את טל ורונה שנשארו עד הסוף נפרדים סופית אחרי הצעות של הבנות להיפגש בצהריים. ‘נשקול’ אנחנו משיבים רפות, והולכים למלון.
19.2.04
