(עוד) שלוש גישות ניהוליות

הערכת משך קריאה: <1 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה

ריצוי רגשי,
תועלתנות מיידית,
תואם התניות ארוכות טוח

בקשת בעל סמכות מְאַחֶר

גישה

רגשית

עשה את שביקשתי, שכן:

‘אני אכעס אם לא,
אתה תכעס אם לא,
אני אשמח אם כן,
אתה תשמח אם כן, מיידית ובהמשך.

תועלתנית

עשה את שביקשתי, שכן:

‘ייצא לך מזה, חומרית, טוב’ עכשיו.

רציונלית

עשה את שביקשתי מפני ש-

‘זה הדבר הנכון המצטבר לכולנו’ רציונלית, לטווח רחוק.

הגישה הנכונה

הגישה ה’נכונה’ היא הגישה שבה יש לנקוט כדי שתביא את התוצר המקווה למבקשו.

בחירה

הן המבקש והן מי שמבקשים ממנו לא בחר את הגישה המאפיינת אותו.

בין המבקש לבצע משימה לבין מי שאמור למלא אותה נוצר מפגש גישות.
בחלק רק מהמקרים הגישות הן שונות. בריבוי ממדים ורבדים.

הטייה

אינני יודע את שיעורי ‘מי מוטה’ לאיזו גישה.
אני מניח שהטייה זו נקבעה בשלבים מוקדמים, ובה יש

• מבנה אישיותי,
• ‘טביעת אצבע תודעתית’ של המבקש
• ושל מי שמבקשים ממנו,
  • האם הפנייה היא
    רגשית, תגמולית או רציונלית..

כן, יש מבנה אישיותי, טביעת אצבע תודעתית’ של מי שמבקשים ממנו, האם הפנייה האפקטיבית אליו היא
רגשית, תגמולית או רציונלית.

כן מניח שבמצבים מסויימים, גישה אחת יכולה לגבור על דומיננטיות מאפיינת של גישות אחרות שכן משפיעה עליהן בכוח רב יותר, כאיום השרדותי, בטחוני, כלכלי, ערכי, רגשי.

כלומר,
ייתכן מצב שפניה רגשית תהיה כה עוצמתית על מי שמוטה תגמול ערך, שהפנייה בערוץ הרגשי גברה על נטייתו לפניינה תגמולית ערכית.
ייתכן מצב שגישה תגמולית הייתה כה מפתה שגברה על הטייה רגשית או רציונלית.

כך, הקטיגוריזציה אינה מוחלטת, וגם בכך נבדלים אינדיבידואלים, במידת הגמישות שהם מתחזקים את נטייתם.

אינסטינקטיבית, מרבית האנשים יעידו שהם מעדיפים שיפנו להם להגיון, ושנמוך לפנות להם לתגמול.

יישום

אינני מאמין ב- ‘ברור את דרך הפנייה הטובה לך’.

שכן הגישה הוטמעה בשלבים התפתחותיים מוקדמים.

ישנה דרך בה פרט מרגיש בה נוח בפניה ובמענה לפניה.

אם מישהו מודע לדרך שמתאימה לו, הן כפונה והן כנענה,
שיימן אותה, יברר מה מתאים לבן שיחו.

כדאי, במודע
– בכל מקרה נעשה, אנחנו נוטים לשם אינסטינקטיבית, גם אם מי שמולנו לא מתואם לשם הוא מנסה לגרור את בן שיחו למחוז בו מרגיש יותר בנוח, גם אם לא מודע –
אם אפשרי, להסיט את השיח ל-מחוז הנוח לך, כדי להגיע לתוצאה רצויה, וזאת לפי מה שמאתר שמתאים לבן השיח,
שכן,

כשאנחנו יודעים לאבחן את בן השיח אז אנחנו (אולי) (בקטנה) משנים את הגישה שלנו, כדי להיות יותר אפקטיביים.

יש יתרון למי שמזהה מצב ופועל במודע להטייתו לכיוונו.

פוליטית

פנייה של פוליטיקאים לבוחריהם פועלת בצורה מובהקת:

מפלגות

החל מאידיאולוגית, תפישות ימניות חרדתיות שמקדשות סמלים – רגשית,
המשך במפלגות ‘מרכז’ שפונות לפתרון מיידי של בעיות, שעיקרן כלכליות,
וכלה במפלגות פרוגרסיביות-ליברליות הפונות לעתיד רחוק יותר המנטרל היבטים רגשיים.

פוליטיקאים

מנחם בגין, מירי רגב, חנין זועבי, אריה דרעי פונים לרגש,
יצחק שמיר, בנימין נתניהו, משה בוגי יעלון, נפתלי בנט, משה כחלון, אלי ישי, לתגמול המיידי,
אביגדור ליברמן, איילת שקד יעקב ליצמן נוקטים בגישה רציונלית, ארוכת טווח.

יאיר לפיד פנה מה’נכון המצרפי’ לטווח הארוך למימד הרגשי, קארין אלהרר, שי פירון,
אריק שרון, אהוד אולמרט, ציפי לבני, מעשה כאן ועכשיו,
אהוד ברק, עופר שלח – לעתיד טוב יותר,

אילן גילון, עמיר פרץ, איציק שמולי, לגישה הרגשית,
שלי יחימוביץ’, יצחק הרצוג, חיים רמון, מירב מיכאלי, סתיו שפיר, אחמד טיבי, לטווח המיידי,
יוסי שריד, שמעון פרס, איימן עודה, דב חנין – גישה הוליסטית.

אישית

אני [או לפחות רוצה לחשוב על עצמי] בא מהרציונל, ממה שלתפישתי נכון רציונלית לאחר, מזוית ההסתמכות הרציונלית שלי.

כשזה לא עובד – לחצים רגשיים כבר לא עוזרים, לא מיומן בכך, אז צריך להפעיל את התגמול המיידי –
כלומר,
רציונליות לטווח הקצר.