הדת שלנו – לא להרוג

הערכת משך קריאה כ- 8 דקות

אז זהו, שלא דת

רקע

בעקבות ירי החייל במחבל מתקיים שיח על ‘האם לירות במחבל, כשברור שאינו מהווה עוד סכנה.

בקיום מגוון דתות יש מצב של העדר דת, מצב בו אין אמונה, מצב שישנם ערכים אינדיבידואלים שהולכים ומתרחבים פרוגרסיבית עד מבנה חברתי, ולא מצב רגרסיבי של מבנה חברתי מקודש המכילים פרטים ווריאנטים שיחד יוצרים דת.

איסור הרג אחר מקובל בדתות עם הגבלות כאלה ואחרות, לטובת שימור מבנה חברתי.

בהעדר דת בחיים רציונליים, אי-ההרג נועד לשמור על האקוויליבריום של ה’טוב המצרפי’.

כלומר, על פרט אחד להרוג פרט אחר רק במקרה שהדבר בעל הערך הגבוה ביותר- אין דבר כזה ערך מוחלט – , חיי בעל התודעה המחליטה נמצאים בסכנה מיידית, רציונלית.

מי קובע מהי סכנה רציונלית?
הפרט המאויים.

מי מבקר שאכן הייתה זו סכנה רציונלית?
הסביבה החברתית, שאינה קשורה רגשית למקרה.

מה עושים עם פרט שהרג פרט אחר, בהבנתו הרציונלית?
המבנה החברתי ידון במקרה ויגבש הערכות האם הפרט ראוי להיות במבנה החברתי.

תפישה זו אינה דת.
אין בה אמונה.

וכן, היא איננה ישימה. היום, שכן מרבית האנושות לא סומכת על עמיתיה ש’יכבדו’ גישה זו.

בפועל, מרבית האנושות לא סומכת על עצמה ועל רציונליותה,
תחת האליבי ‘זה לא שאני לא רציונלי, זה הוא’
ותחת החשש הזה הפרטים האליהו, עטו, על עצמם אלים, ככוחות עליונים מסדירים, המגנים על עצמם מפני עמיתיהם, וכוחות טבע,
ובהמשך את ממשל המדינה, שתגן עליהם מפני עמיתיהם, תאגד מאמץ נגד פגעי טבע, ותפצה או תדאג לנפגעים.

זו דת- מבנה חברתי בו הפרט מפקיע מעצמו את רציונליותו, חירותו ורכושו בידי כוחות-על להגנה על עצמו מפני עמיתיו והטבע, שכן מקבל א-פריורית, באופן מוטמע על ידי סביבתו, שמצבו, השרדותו, יהיה טוב יותר לעומת חירותו.

אישית

אינני חומל על מי שהתכוון ליטול חיי אחר, אנונימי בכוונה ועוד מאידיאולוגיה קולקטיביסטית.
מבחינתי מברך על צמצומו לאפס חיים בעולם בו אני נמצא.

כדי לחיות בחברה טובה יותר, אני אוסר על פרטים אחרים ליטול חיי אחר, גם את חיי המחבל שבא לרצוח, כל זמן שלא נמצא קונקרטית באיום.

היום

אם במהלך הפעולה המבצעית יש איום על חיי אחרים והמחבל נהרג, אין לי אלא להצטער שנסיבות המקרה גרמו למישהו לכוון לנטילת חיי אחרים, ושמח על הסתלקותו של מי שכיוון לשם.

במצב שבו יש מי שאינון מהווה סכנה מיידית- אני שולל מכל וכל את נטילת חיי אחר.

המצע

יותר מהבעיה הקונקרטית של חייל שהרג בנסיבות אלה את המחבל ללא צורך,
יש לי בעיה עם מי שבמזגן, בקור הרוח מצדיק את המעשה.

החייל הוא ‘מולקולה’ שסטתה, ‘יושבי המזגן’ המצדיקים הם רוב החברה, שפירותיה הם חייל זה.

חלקים נרחבים מהחברה גורסים שהבעיה עם מעשה החייל הוא הייצוגיות של הצבא, של ישראל בחו”ל, ובעקבות זאת בעיני עצמם.

כלומר לא המעשה אלא הייצוג השלילי הנתפש שלו.

עם זה יש לי בעיה שכן במלים פשוטות אם המעשה היה נעשה ולא מתועד – היו מצדיקים אותו.
וזה,
אותי, מצער עד מפחיד.

דוקטרינת – מי שפעל בכוונת הרג לא ייצא בחיים

אין לי ספק, הֶרֶג מי שניסה במכוון להרוג, יעיל יותר מאשר האיסור על הֶרֶג בכל מקרה שאינו איום ממשי.
אינני יודע האם יעילות הרג המכוון להרוג היא משמעותית במניעת הרג אחרים בעתיד או באפס נקודה משהו, יעיל יותר, ועם זאת, יעיל יותר, ולו במקרה בודד אחד.

עם זאת, כדי להגן על החברה, רציונלית, אני מוכן לקחת את הסיכון של להשאיר בחיים רוצח המכוון להרוג אנונימיים- הרצח הכי גרוע שיש- רוצח בשם תפישות קולקטיביסטיות, במטרה לטפח – אין כאן ‘לשמור על’, שכן החברה אינה – חברה רציונלית, הומנית ליברלית במובנה הבוגר.

הטיפול בחייל ההורג

אני מוקיע, שולל בנחרצות את מעשה החייל. הרג מיותר תוצר של ריבוי ממדים ותפישות עולם – מניח ללא ידיעה ברורה – שונות משלי, מניח שאינן חותרות רציונליות וחופש פרט, על מצע של מצב רגשי ברגע נתון.

קונקרטית, החייל שירה, בחברה שואפת רציונליות, במדרג ההרג, מעשהו ‘הרע’ פחות רע מ’הרג’ רגיל של פרט, ופחות מהרג של מי שהורג פרטים אנונימיים אחרים בשל תפישה קולקטיביסטית, שכן הקולקטיב שלח אותו לסיטואציה להגן על הקולקטיב.

עם זאת, לדעתי, יש להתייחס לחייל ההורג כמי שהפר את התקנות איתם יצא, ולא ב’הרג’, וזאת במטרה שהחברה תסמן לו, לפרטים המרכיבים אותה, לעצמה, שרציונלית, אין הורגים אדם אחר בשום מקרה אלא אם תודעת היורה הייתה בסכנת מוות- וזה לא המקרה.

מכיוון שהחברה האנושית נעה מרמת אמוניות מסויימת לרציונליות מסויימת, המקרה קרה בהווה, יש להתייחס למקרה בהתאם לחוקים העכשוויים.

אני הייתי מתייחס להפרת ההנחיות ולא להרג, מטפל בחייל בהתאם לחוקים הקיימים של ‘הפרת הנחיות’ במובן הקשה שלהן ולא ב’הרג’.

צידוק רציונלי

דת – זה לא!

החסות על חיי המחבל ההורג ועל מעשה החייל, אינן תוצר של ‘דת’ אלא של תפישת ‘טוב מצרפי’, ייתכן שגויה, אפשרית מוטעית, שתלויה בתפישה רציונלית, אפשרית או לא של כל המשתתפים- אך אינה מסתמכת, מתבססת, על אמונה, קדושה, חוקי על שקולקטיב קיבל על עצמו א-פריורית.

אלא, הרציונל לאי-הרג, כתפישת ‘טוב מצרפי’, יכול להתקבל על קבוצות פרטים שעשויות להשית על עצמן את התפישה במנותק האחת מהשנייה, באופן רציונלי.

Share

הערות? אשמח לתגובתך