אצביע מרצ

משך הקריאה: 10 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה

געוואלד

הסתייגות

אין לראות בטקסט זה ניסיון שכנוע אלא את ביטוי עמדתי.

תמצית

אצביע מרצ לא מאהבת הארגון, אהדה לראשיו – אלא כדי לחזק עמדות קרובות לשלי.

שאלות יסוד בבחירות

חשיבות

כשערכיך במעוט ייצוג אלקטורלי, כמה חשוב לך ייצוגם הפוליטי?

אסטרטגיה

האם הצבעה בקולך היחיד תפיל שלטון על ידי תמיכתך בתמהיל של דומים לו (– ימנים), או, על ידי חיזוק אנטיתזה?

לימוד

מה הידע ש(לא) הפקת מההתגנץות ומההתפרץות שארעו אך לפני שנה?

בתחילתו של דבר, ובסופו

אם אין בך סנטימנט חתירה לרציונליות, לחופש הפרט והכלכלה, לשוויון פורמלי ולשלום – אין לך סיבה להצביע מרצ.

חסרונות

פעם הוצאתי למכירה דירה; בא ישראלי והחל למנות לי את מגרעותיה. “אח שלו” אמרתי “אני מכיר את הדירה. על כל חיסרון שתמנה לי אנפק שניים, יותר גדולים. לכן אני מוכר.”

בין חסרונות מרץ אני יכול to name a few את

• הארגון מנוהל כפוליטביורו עבייש.
• ראש המפלגה – את ניצן הורוביץ יש לגאול מייסוריו, ניסה – לא מתאים. חוסר ההומור אינו רק חוסר היכולת לייצר או ליהנות מדאחקות – זו היכולת לראות דברים בריבוי ממדים, זוויות וגוונים וליהנות מכך. כשהוא מתקף את שאיפתו לטפל בסוגיות להט”בקים מפני שגם הוא…, וואללה, כל הרעיון בתפישות אוניברסליות זה ניתוק האינטרס האישי מהן. זה האינטרס של חברה מתקדמת למוסס אפליות, ולא להפוך תעוקה פרסונלית לאידאולוגיה אוניברסלית.
• ותמר זנדברג, הביאה על מצביעיה שלה – האללו,  עלי! – את קלוגהאפט, נצר לרוי כוהן, רוג’ר סטון, ארתור פינקלשטיין, ארכי מניפולטורים לסתלבט על קונסרבטיבים בעלי תודעה דמוקרטית נמוכה, מהצד השמרני על הצד שלהם. בכך היא חשפה את מערכת ההפעלה שלה. מצער, לא ראוי. לא רוצה שזנדברג תנהיג את הרשימה.
• ג’ידא רינאווי-זועב, מועמדת מרצ מס 4, בהתייחסה לסוגיית חוק טיפולי ההמרה, לא תתמוך בהצעת החוק של הורוביץ בהתחשבותה ברגשות החברה הערבית. והתנצלה. האמת? סוגיה פרקטלית מורכבת, שלא כאן המקום לפרטה.

כבמודל גביע גלידה – אין מצב בין אינטליגנטים, בעלי תפישות עולם ביקורתית, חותרת רציונליות, שינהו אחרי מנהיג או אידאולוגיה אחודה. לא יקרה ולא יקרה. עניין של מהות.

בעלי תפישות עולם חותרות בקרה רציונליות, חופש הפרט והכלכלה, שוויון פורמלי ושלום, מצריכים ייצוג פרלמנטרי, חי, בועט, שורט שתפקידו להיות חיל חלוץ של רוב שמרני, שמאפשר לאנשים כנדב אבקסיס להצביע מרצ בשעתו, וכשעבר לתל אביב להתכנס לסנטימנט, מורשתו, זהותו הקונסרבטיבית.

דמוקרטיה פרקטית

ידידי הנערץ סיפר, שאביו היה שואל ‘מה המפלגות עשו בשבילי כדי שאצביע להן?’.

אצל חלק ניכר מהציבור מפעמת תפישה שמפלגה אמורה ‘לעשות למענם’ – להוות ממשק לנכסי המדינה בו האזרח מזין נאמנות ומסים ושואב טובין. זו תמצית התודעה, המורשת הדמוקרטית, של חלק ניכר מהמצביעים.

בין אלה, ה’מתוחכמים’ נמצאים ‘חותרי ניצחון’, ‘חותרי מעשה’, ‘מקדמי אג’נדה’, מפילי שלטון במחי קולם – כך הם מבטאים את התודעה הדמוקרטית.

דמוקרטיה היא קונספט מורכב של שיטת ממשל שנמצא במתח מתמיד, מורכב עד כדי אבסטרקט, בין קידום מימוש רצון פרטים לבין מידת החלת סדר מגן ומאפשר.
ברור שקונספט דמוקרטיה מורכב הרבה יותר מקבלת החלטה ברוב.

תכלית בחירות במשטר דמוקרטי אינה מעשה קונקרטי.
תכלית הצבעה היא חיזוק יחסי את ערכי המצביע ביחס למרכולת ערכית של מועמדים אחרים העומדים לבחירה.

בחירות דמוקרטיות לפרלמנט

מאפשרות לכל מצביע, בקול יחיד, לחזק את העמדה הקרובה ביותר לסט ערכיו, ש

• נשאת על ידי מפלגה מסויימת על סט ערכיה המוצהרים – מצע,
• על אוסף מועמדיה,
• קידום אג’נדה פרטיקולרית אפשרית, שעומדת טרם בחירות על הפרק, שעשויה להוות גורם מכריע בהצבעה – נניח תמיכה או הסתייגות מדמות פרטיקולרית,
  וזאת בסוגיות במרחב פרט–חברה–ריבון, להלן פוליטיקה.

עקרון ההצבעה הדמוקרטית זהה בכל בחירות ל’בית נבחרים’. היישום שונה. היעדר זהות שיטות מעידה שאין שיטה מושלמת – לו הייתה היו מאמצים אותה. להליך מורכב, מופשט כבחירות דמוקרטיות בין משתתפים אנונימיים לא יכולה להיות שיטה מושלמת מקובלת. שיטה נקבעת על ידי החלטת מי שעצבו את יישום שיטתם לערכיהם בעת ובמקום מסויימים.

רצון בוחר – אין. אמורפיות אבסטרקטית

דמוקרטיה ישירה

למעט ביוון העתיקה, וכעת בשולי הדמוקרטיה אין כמיהה לדמוקרטיה ישירה; פשטנותה אינה מאפשרת מורכבות ‘מיצוי רצון בוחר’.

דמוקרטיה ייצוגית

נשיא חזק, רוב קובע:
במערכת בחירות עם מספר מפלגות מצומצם, כבארה”ב, מנהיג המנצחת הוא הנשיא הנבחר.
שיטה נחרצת מטשטשת ניואנסים, מזמנת פויילע שטיקים באזורי בחירה, ומחייבת גופי בקרה שלטוניים חזקים.

ראש ממשלה, קואליציה:
בשיטת ממשל פרלמנטרית קואליציונית, מתקיים אבסורד: בהצבעה, אין יכולת לדעת מה הקול, האחרון, המוסף, לצורך העניין, לאן ול-מה נוסף בתמהיל הקואליציוני. תוצאת הבחירות היא יישות אמורפית, אולי לא רנדומלית, אך בלתי ניתנת לחיזוי.
איילת שקד התנסחה: “…ולא מדברת על היום שאחרי. אף פעם התקשורת, הפוליטיקאים והאזרחים לא הצליחו לנחש איזו ממשלה תקום אחרי הבחירות. תמיד היו הפתעות.”

לכן צפוי שוני תוצאות בין מועדי בחירות סמוכים. תנועה קלה של מצביעים אסטרטגיים ו-הופל’ה, עשויה להתקיים קואליציה שונה, כזו או אחרת.

אחוז חסימה

רציונל הצבת אחוז חסימה כמעצים משילות ברור (ערך נגטיבי לעיניי) ועוד יותר את כוונת הזדון האנטי דמוקרטי של המקדמים אותו. לי נראה נכון ומתיישב עם העובדה שלכל מצביע קול אחד – מניעת קונפיגורציות מתימטיות בשרות ביורקרטיות של בעלי עניין במשילות, בו סף החסימה יהיה אחד חלקי חברי הפרלמנט בבחירות ארציות.

אני יכול להבין את העיוותים הנלווים לכך – כוח רב לח”כ בודד – אמרנו שאין שיטה מושלמת? – עדיף בעיני על שרירותיות חסימה של 3.25%, או משחקים עם מחוזות בחירה בנוסח ‘המנצח לוקח הכל’, וכאלה שטיקים שרירותיים.

ספקטרום מפלגות

מפלגות הן חנויות מרכולת ערכים לבחירת מצביעים.
חלונות הראווה שלהם הוא הייצוג האישי, בעיקר במדיה האלקטרונית.
בעבר גם המודפסת – מצעים התפוגגו, עיתונאים ועיתונים כמעצבי דעת קהל נחלשו.

סינדרלה

בוחרים שואפים שערכי הרשימה אותם הם בוחרים, הפרסונות בראשיהן, והנושא הבוער אם ישנו על הפרק יתכנסו באופן מושלם – ללא כף – לנעל מפלגתית אחודה, ברורה ומסויימת.

עם זאת, ככל שהמצביעים אינטליגנטים יותר, האג’נדה המפלגתית פרוגרסיבית ומורכבת יותר, האינטליגנציה של המועמדים גבוהה יותר, והסוגיות העומדות מול המצביעים מוררכבות יותר, כן יקטן סיכוי למצוא מפלגה שתואמת את העדפות המצביע.

ו-כן, קונסרבטיביות – בכל עת, תרבות, גאוגרפיה ושפה – מאפשרת ביתר קלות והתאמה מציאת נעל מפלגתית תואמת אליה מתכנסים הזדהותית באופן קוהרנטי ימניים. קונסרבטיביות, אינהרנטית, מכילה מכניקה שמרנית, כמהה למנהיגות סמכותני אליו המון שואף לשייך איכויות מיסטיות בלתי ניתנות להחלפה, והמון מפקיד בידיו את הערכים הפשוטים, הנחרצים, המתכנסים אמונית לאומנית.

הצבעה אסטרטגית/ טקטית

הקצאת משקל מכריע בהצבעה לאלמנט אחד נוגד מכלול ערכים מועדפים מקדמית.

כאשר אין סנכרון בין קידום ערכי בחירה, לבין פרסונות, לבין אג’נדה מסויימת על הפרק, חוסר הנוחות מההתנהלות מוחצן ומתוייג כ’הצבעה אסטרגית’, או ‘טקטית’ – נפיחת נופך אינטליגנטי לחוסר הסנכרון.

ו-אין דבר כזה; אוהד נתניהו שרוצה לחשק אותו לתפישות ימין ומצביע ש”ס או ימינה, דוחס את מכלול ערכיו, העדפותיו, הטיותיו, והתניותיו לפתק אחד. אם אמר ‘טקטית’, הוא מבטא את ביקורתו על הצבעתו. ומתקף אותה.

אם חשוב למצביע לחזק בקולו היחיד מועמדים אחרים מאשר את המפלגהה שמקדמת את סט ערכיו, או שדחוף לו לקדם אג’נדה  שמפלגה מסויימת שואפת לקדם באופן שדוחק לאחור את סט ערכיו ערכיו המקדמיים האחרים – נניח ראש מפלגה אישה, שיצביע למפלגה האחרת.

אין בכך ‘טקטיקה’. ולא ‘אסטרטגיה’ יש בכך טעינת משקל וחשיבות למרכיב מסויים בהצבעה.

ועם זאת יש לייחס חשיבות לסוציולוגיה המקיפה; מהו הטרנד העכשווי – היו ד”ש, ושינוי, וצומת, והגמלאים, וכחול לבן; אורגיות אידאו־סוציולוגיות.

המקרה בו סט ערכים של מצביע מפנה את מקומו לשיקול ‘טקטי’ הוא הוודאות שהמפלגה לא עוברת את אחוז החסימה. במקרה כזה על המצביע לבחון מי המועמד המייצג מיטבית את סט הערכים הנישאים על ידי פרסונות מסויימות שאינן מופרעות על ידי אג’נדה לוקלית טמפוררית, החשובה להם יותר, ושאינה תואמת את שלו.

מרצ, רעיון, אכסניה

(אמורה לפחות) לרעיונות חותרי רציונליות, זכויות אדם, חופש הפרט והכלכלה, ליברליות, שוויון פורמלי ושלום.

קשה למדוד השפעת פרלמנטרים, עם זאת אני מעריך שאורי אבנרי, שולמית אלוני אחריו ואף יותר, היו מהמשפיעים ביותר על דמות החברה בישראל.

מפלגה שאמורה לקדם (– גם כלכלית את מי שלא נמנה על מצביעיה.

פרה מורטם

לא עניין של ‘נמאס’ – מנהיגי ומנגנון המפלגה שאמורה לקדם רעיונות פרוגרסיביים לא עובד. עובדה מצערת.

בישראל כעת, להערכתי, יש כתריסר מנדטים של מצביעים פרוגרסיביים.

חבל שיש אחוז חסימה – יש לתת לקול אידאי זה ביטוי.

פוסט מורטם

לאחר הבחירות יש לשנות את מרצ, שתתכנס למסגרת אחרת או להקים גוף אחר, ובכל מקרה לתת ביטוי לקולות פרוגרסיביים גם אם הגוף צולע.

בשונה מ’שמאלן’ שעומד על זכות כל התארגנות להתמודד בכנסת, ולא דחוף לי שקבוצות מגזריות אתניות ייוצגו בכנסת, המעניין הוא שיש ימניים אותנטיים חלקם אולי כמס שפתיים או המס כדי להיחשב פלורליסטים, או מהז’אנר שאומר – אני רוצה ת’קדמה, רק יותר לאט, שרואים את חשיבות של גוף כמרצ בכנסת.

אלטרנטיבות

מפלגת עבודה

על העבודה ומרצ היה להתאחד. טעות ותקלה.

שוני

בניואנסים ביניהן, העבודה בראשות מיכאלי היא שוויון > חופש.

הפרסונה הדומיננטית בעבודה – מיכאלי, מייצגת רעיון משני,
הפרסונות המשניות במרצ מייצגות רעיון ראשי – שוויון פרוגרסיבי.

העבודה על האלקטורט שלה, יותר קונסרבטיבית, חותרת נרטיב לאומי, כופה שוויון ביורוקרטי, ובעיקר הצגה של אישה אחת, בבחינת ‘התמרת תעוקה פרסונלית לאידאולוגיה אוניברסלית’ אג’נדה פמיניסטית.

מרצ היא יותר פרוגסיבית פחות פרסונלית, המולטיפוקל תואם אותי יותר.

יש עתיד

כמו העבודה רק על סטרואידים: יותר ימין, יותר פרסונלי, עוד פחות אידאי, ואם כן אז יותר קונסרבטיבי לאומני.

אני אצביע מרצ

בהנחה שבהצבעת מרץ 2021 הערך מעל כל ערך אחר הוא החלפת ראש ממשלה שלושה כתבי אישום, אינני רואה קונסטלציה בה קולו של מצביע קידם את ערך זה יותר אם נתן את קולו למפלגה אחרת, אלא אם מרץ שפכה את קולות מצביעיה במחסום אחוז החסימה.

הנבואה נתנה לשוטים, לא אתנבא – יפ, זה פתיח לנבואה: אני משער שמרצ תעבור את אחוז החסימה, על אף הגולים העצמיים שהיא מקפידה לתקוע במגרשה הביתי בחרוב תמיכת מצביעיה.

יש לתקן מהיסוד את מרצ, בידיעה שרעיונות פרוגרסיביים אטרקטיביים רק למגזר צר באוכלוסיה. עד שהתיקון יקרה, אני אצביע מרצ אם המפלגה תרוץ.