קבעתי תור לסלבריק'ה של פיזיותרפי.
מגיע לקליניקה, שואל את פקידת הקבלה "האם הסלבריטי מוכן, התרחץ, הסתרק עבורי?"
היא מחייכת בנועם ועונה את המאליו להרעשות זִקְנה פתטיות ממין אלה.
"ואם" אני מסלים ת'תעוקה "הוא פיזיותרפיסטית, שאלתי גם הייתה מקובלת?"
"ממש לא!" חורצת, "זה שונה לפיזיותרפריסטית", ואני מבין שהדרך לשיוויון מגדרי עוברת דרך ככרות, מהמורות, רחובות ללא מוצא וללא כניסה.
ו-כן, שמעתי, על "עד עכשיו…", "ו-כדי להגיע לשיוויון צריך תיקון אוברשוטינג מהאנדר" וכאלה.
ולהבנתי, הגנות ממין אלה מנציחות נחיתות.
