מוטוריקה, מעוף ++

מוטוריקה, בוסר

מוטוריקה, עצמאות

מוטוריקה, אמריקה

מנהטן

חורף 1988-9. איריס ואני בקווינס, עם דורון, ואופנוע הב.מ.וו R100GS שחזר מאלסקה. דורון ואני שותפים ב Movery: באמצע השבוע, על משאית, בשבת ראשון על המשאית, במקום הפועלים.

תחילת 1989, עוברים לעיר, 407 East 81st Street.
העיריה רוצה לשמור על ‘דיור בר-השגה’, בשיטת ה’מים הזורמים למקום הנמוך’, ו’זה שרוצה לפתור את מה שלא ניתן, לא פותר, ויוצר בעיות אחרות’ – ד”ש לחוק מע”מ 0, הערה שהוספה שנה אחרי כתיבת הפוסט – יש תקרת להעלאת המחירים.
על שכר דירה של $500 נשלם לדיירת הקודמת $2,500 כדי שתעשה לנו טובה אישית גדולה ותעביר את החוזה אלינו.

קייץ 1989, נפרד מדורון לנהל את Noah’s Ark.
משאיר את הב.מ.וו. מתחת לבית. לוקייח קצת זמן, החבר’ה קוראים את המחשבות והאופנוע נגנב.

קייץ 1990, החלטתי, זהו, בן 30, בָּשל בריבוי ממדים להוציא את רישיון טייס.
מקצה חודש וחצי חופש מהסבלות לרדת לפלורידה, Ft. Lauderdale, כיוונתי לAmerican Flyers בית הספר היקר והנחשב באמריקה, להוציא רישיון טיסה היכן שמְפַגֵע התאומים למד לטוס. נו-נונסנס.

יורד לפלורידה בוויקאנד של לפני הקורס, ועושה קורס רכיבת אופנועים של Keith Code; יומיים, 15 איש, נינג’ות קאווסאקי קרביות, מסלול שניים ורבע מייל תחרותי, הולבשנו חליפות-עור-חתיכה-אחת והוחתמנו על אזהרה- ‘עפת נפלת’. ולהיפך.
הרע- עפו שלושה. הייתי הכי חלש ופחדן בקורס. בעודי רוכב קְפוּץ גבות, ישבן ופרקים לבנים, מנסה לגלייח מכל סיבוב עוד עשירית שנייה, עקף אותי המדריך על נינג’ה עם כידון אופניים בישיבה זקורה ויד אחת. בחי אלוהים.
הטוב- האמריקאים אלופי הדיפלומות המנחמות העניקו לי את תעודת ה’משתפר ביותר’.
שינה לי את הרגלי הרכיבה. תענוג-על.

לימוד טיסה

Cessna 172, לימוד

בפורט לאודרדייל שכרתי רכב, מגורים, כל יום טיסה- התחלתי מאפס כאילו מעולם לא למדתי, תרגלתי, למדתי, ניצחתי את סגן אלוף פלורידה בטנ”ש, שלושה שבועות רישיון פרטי.

הלך יופי. החלטתי להוציא הגדר טיסת המכשירים. עוד שבועיים, רישיון שמפריד בין רוב הנהגים שיכולים להוציא רישיון טיסה לבין יכולת השלכה ומורכבות.
בטסט, בנוהל המתנה – holding, משהו מינורי נתתי שמאלה במקום ימינה- Ron Chapman הטסטר האגדי מכשיל. עובר בבא.

סוף 1990, עוזב את תיבת נוח. רוצה לעשות תואר שני ב- NYIT.
טס לישראל. טרום מלחמת המפרץ, ב- 17/1/91.
הג’מבו חזרה לניו יורק החל נע בעצבנות על המסלול, ובניגוד להוראות המגדל ונמלט לאור מטח הטילים המשוגר הראשון, אני על סיפונו.

חוזר לניו יורק. ממשיך להגדר מסחרי. אוכל מרורים. כלומר בכל המבחנים התיאורטיים שעורך, באמריקן פליירס בלונג איילנד ובניו ג’רזי, הם מאפשרים לי להתייחד עם החומר ולעבור את המבחן באופן שהמחוקק לא התכוון אליו.
מתאמן עם רותי פיאנקה הטייסת, ומויש קרצ’מר, חרדי מוכשר ומתוסבך, טיפוסים טיפוסים על שליטה ודיוק אקרובטי, נכשל פעמיים. ועובר.
מוציא הגדר high-performance, גלגלים מתכנסים, מנוע חזק ופסיעת פרופלור משתנה, וכן דו-מנועי.

במקביל אלי, רוני יאיר למד טיסה. הוא מהז’אנר הממוקד בעשייה כספית, ששכרה בצידה, עם רגישות רבה – לצרכיו הפיזיולוגיים.
מקבל השראה מחבריו ותוך כדי הלימוד רוכש גם הוא ססנה 172, N12928.
בנחישותי, לא מתפתה להיכנס לשותפות. אז לא הכרתי את הלצתו של אשכול שלא רצה ‘מתנות שאוכלות’, על הסוס שניתן במתנה ואז רושש את בעלי שהיה צריך להאביסו.
כמה שטסתי עליה- לא חושב שיש מי שטסתי עליה יותר. גם לא חושב שיש מי שטס עליה יותר.
רוני פחד לטוס- לדעתי לא הבין את עיקרון האווירודינמי, למה מטוס נשאר באוויר.
רוני היה מאד עדין איתה, מעולם לא טס עליה לבד, הייתי מביא את המטוסים לתיקונים וחזרה, כולל טיסות in the soup, ללא רפרנס ראייה לקרקע, במזג האוויר המתהפך והסוער של לונג איילנד.

זוכר את הלילה שטסתי עם ידידי הנערץ – אז עוד לא היה ידידי וגם לא מי יודע מה נערץ, אבל כבר היה דבוש – לפנסילבניה. בלילה בהיר ושלוג.
קצת לא כל כך מצאנו, וגם קצת התברברנו בחזור, וככל ששמעתי ‘אנחנו על הסוס’ הבנתי שאיננו יודעים היכן נמצאים. עד שמצאנו.

תפסתי ביטחון, החלטתי להמשיך לרישיון הדרכה.
הרופא התעופתי, שיש לו בית ספר לטיסה בחיפה ובוושינגטון. עתיר ילדים וגרושות, הטיסה היא עולמו.
ירדתי אליו למרילנד, שם הכיר לי מדריך טיסה יהודי וצולע איתו היינו אמורים לטוס בססנה של הרופא לפלורידה, ובדרך ללמוד.

הטייס הצולע צלע בהדרכתו, פלורידה הייתה נפילה, והרופא שהוא היפר פדאנט טס על המולקולה עם העיניים על הרצפה, סירב לטוס חזרה בטיסה מקצועית על מכשירים.

אז נחרת בי, שחיוויי החיים מהווים אישוש לפרדיגמות מקדמיות, היו כשאבי רצה לטוס מתחת ל- 3,000 רגל חופשי מפיקוח, ואני רציתי מקצועית מעל, מפוקח.
בעודנו טסים, פתאום, חתך אותנו בניצב מטוס קל אחר שראינו לו את המספר.
הרופא נחרד, התעקש להמשיך לטוס ללא פיקוח, תחושת הסכנה התחדדה לו.
נרגע על הקרקע, התעשת והסכים לטיסה מפוקחת.

פברואר 1992, הוצאתי רישיון הדרכה, הבוחן John Cuneo, התרה בי שמפקיד את הרישיון בידיי למשמרת, זמנית, יקח אותו חזרה. נבואה שהגשימה את עצמה.

מסיים את לימודי התואר השני שלי, עושה אינטרנשיפ ב- Merchandising Workshop, ומתחיל לעבוד לבד.

עובד בתור פרילאנסר בכמה משרדי פרסום ובנקים להשקעות

Honda Interceptor 700, תחבורה אופרטיבית

 

hondavfr700עוברים ממזרח מנהטן למערבה, 666 West End Ave. רוכש הונדה, מנוע V ארבעה צילינדרים בתצורה ספורטיבית.

אבי, דוד מגיע לניו יורק. הוא כבר היה מאובחן עם סרטן נון הודג’קינס.
שקל לרכוש דירה להשקעה במנהטן. טעינו, לא קנינו.
לקחתי את האיש הטוב לטוס. הוא ירד מרכיבה של 50 קילומטר חיוור. וזה היה קדימון לטיסה.
לקחתי אותו בין ערביים לטיסה מעל מנהטן. הוא ישב במושב הטייס, אחז בהגאים. בדרך חזרה, שאלתי אותו אם הוא יודע היכן השדה, שכן אבדתי את הדרך.
לא בטוח כמה ההומור היה משובח, הוא נמנה על האנשים שהרשתי לעצמי להפעיל עליו את ההומור. זוכר את העווית הרגעית שחלפה על פניו, אבל לא אבד את עשתונותיו.

כמה שבועות לאחר מכן השאלתי לדורון את האופנוע. בשדרה השישית נכנס לבור ששבר את יציקת החישוק. עם התיקון הייתה לי התחושה שהאופנוע התנהג אחרת. סיבה למכירתו.

רכשתי את

Honda Hawk GT 650, 1991.

וחוץ מזה שהיה אנמי אין לי לומר עליו דבר.

משבר בניו יורק

Cessna 172

קבלתי החלטה.

ב- 1992, שימשתי כפרילאנסר של הכנת מצגות עסקיות במשמרות לילה ב- Morgan Stanley, אחד מהבנקים להשקעות הגדולים בעולם. פוטרתי.

Suzuki Katan750, 1993

1993_GSX750F 

רכשתי את הסוזוקי. איתו נתנו לי את את ההונדה 350

Honda CB 350

איריס רכבה עליו בעיר. מכולם- כמה הייתי רוצה את האופנוע הזה. השארתי אותו לחבר, דרור ערבה בניו יורק.

 

מוטוריקה שקיעה

Share

השאר תגובה