צורות לדמוקרטיה

שלום גברת ___, מר ___,

פוסח על פתיח וניגש לסוגיה.
מה התייחסותך לטיעון עוקף פרוצדורה פרקטית טקטית – ‘עד שהחוק ישונה’, לסוגיה:

במשטר דמוקרטי, חוק נועד לשרת סדר ציבורי כפי שהרוב תופש אותו.
במצב בו למעלה מ-50% מהמצביעים תומכים בפרסונה לראשות ממשלה, על אף כל מה שידוע עליה,
ואומרים –
“הפרסונה אינה מעל לחוק.
למעלה מ- 50% מהמצביעים הם רצון אותנטי של האזרחים,
רצונם הוא מעל לחוק שנועד לשרת אותם.
אנחנו רוצים שפרסונה זו תשרת אותנו בכך שתנהיג אותנו.”

החלטת רוב אינה יכולה להפר את עקרונות היסוד של המשטר.

לכן השאלה היא האם כל אדם שיבחר זכאי לעמוד בראש המערכת או שיש תנאי ייסוד.

נראה שתנאי יסוד האומר שאדם שתלוי ועומד נגדו כתב אישום חמור אינו כשיר לנהל את המערכת עד שימצא זכאי.

נשלח מה-iPhone שלי

פרופ’ תמיר,
קודם כל תודה לך על תשובתך.

שנית, זו תשובה מעולה למיעוט מצומצם שמנסח את החוקים, מפרש את הדמוקרטיה באופן שמתרחק מליבת מהות הסוגיה.

אני בתפקיד אדבוקט השטן:

הרוב חי עם החוקים בשלום יחסי, לא מתעמק בהם ‘אוהב את לאומיותו ומדינתו’.

כעת ישנה סוגיה:

הרוב רוצה במנהיג שימשיך לשרת אותו

• לא מאמין לממונים האינטרסנטים, שמסיבות כלשהן רודפים אחרי הנבחר, ו’תופרים’ לו…
• וגם אם כן מאמין שהשליט התנהל באופן שעומד בסתירה לחוק,
  הוא לא שם את הנבחר מעל לחוק,
  אלא, את צירוף הפרטים, הרוב, מעל לחוק,
  ואלה – הרוב, רוצים לאפשר לשליט להיות ריבון.

מאין יונקת גישתך את סמכותה שלחוק – אבסטרקט שאמור לייצג ערטילאיות רעיונית – יש סמכות מעל רצון רוב, מוחשי קונקרטי, של בשר ודם?

הי,
ראשית – אין שום נתון כזה.
יש רק נתון מוסמך אחד:
תוצאות הבחירות. והן כידוע קבעו שכחולבן ניצחה.

אף אחד לא יכול לטעון שיש רוב לנתניהו כראש ממשלה.
זה פייק ניוז.

ולגבי השאלה התיאורטית – כבר הזכיר יאיר גולן, שגם היטלר נבחר בבחירות דמוקרטיות… דמוקרטיה איננה רק הצבעת רוב. היא מסגרת ערכית, חוקתית ומשטרית שכוללת איזונים ובלמים. במצב תאורטי שבו יש יותר מ-50% שבוחרים בחיסול הדמוקרטיה, יש לקוות שיופעלו מנגנוני הגנה על הדמוקרטיה… במידה רבה זה מה שקורה בימים אלה בארה”ב…

ערן עציון Eran Etzion

ערן, תודה על תשובתך,
אם תרצה קבל את התייחסותי בגוף המייל, עם שאלה מחדדת בסוף:

הי,
ראשית – אין שום נתון כזה.
יש רק נתון מוסמך אחד: תוצאות הבחירות.
והן כידוע קבעו שכחולבן ניצחה.

אף אחד לא יכול לטעון שיש רוב לנתניהו כראש ממשלה.
זה פייק ניוז.

ערן,
הלכת לפרקטיקה המולקולרית.
כחול לבן ‘ניצחה’ כמו שהילארי קלינטון ניצחה בpopular vote – טכנית ניצחון תיאורטי חסר משמעות עניינית.
נקודת מוצא: ההנחה שמצביעי ליכוד וימינה, וחלק ניכר מישראל ביתנו תומכים ברמה כזו או אחרת אישית, לבטח הצבעתית בהיות נתניהו ראש ממשלה, מכאן ה-למעלה מ- 50%.

ולגבי השאלה התיאורטית – כבר הזכיר יאיר גולן, שגם היטלר נבחר בבחירות דמוקרטיות…

היכן כאן ההתייחסות התיאורטית? אתה מתייחס פרטיקולרית לשתי דמויות.

דמוקרטיה איננה רק הצבעת רוב.

זו פרשנות שלך על הדמוקרטיה.
זהו נדבך של בעל דעה מסויימת על הנדבך הראשוני-ליבתי – שלטון הרוב

דמוקרטיה היא מסגרת ערכית, חוקתית ומשטרית שכוללת איזונים ובלמים.
נכון לגישה המערבית.

מה עם גרסאות הדמוקרטיה ה’עממיות’?
ביקרתי בכמה. לא התרשמתי שרוב האזרחים רצו ‘יותר דמוקרטיה’.
כשהייתי ברוסיה, משכילים בני עשרים לא התלוננו על היעדר דמוקרטיה.

במצב תאורטי שבו יש יותר מ-50% שבוחרים בחיסול הדמוקרטיה, יש לקוות שיופעלו מנגנוני הגנה על הדמוקרטיה… במידה רבה זה מה שקורה בימים אלה בארה”ב…

היכן כאן הרוב?
אתה נסמך על הקיווי?
אתה מצפה שהרוב ייעצר מפני אידיאה של בעלי ערכים שהרוב לא שותף להם?

נסה לצאת לרגע מעמדתך הערכית.
חזור שלושת אלפים שנים אחורה.
לשולחן השרטוט;

אוסף אנשים הגיע למסקנה, וולונטארית (נניח), שהתאגדותם תניב להם רבותא מצרפית גדולה יותר מאשר פעולתם לבד.
הם הלכו למתמטיקוש ואמרו ‘נפעל על פי הדבר המדיד היחיד בכל עת – מה הרוב רוצה.’
בהמשך, הרוב רצה להגן על עצמו כפרטים, שכל אחד מהם בנושא מסויים עלול להיות מיעוט, או שחשש שמיעוט יכול להסב נזק לרוב אם יתפרע, ייצא משליטה [אתה אולי תאמר שההגנה על הפרטים היא מליברליות חמלתית], והחל לשכלל את השיטה, לשים על דמוקרטיית רוב ישירה נדבכי בלמים ואיזונים, מעקות וקפיצים.
התפתחה, ועדיין, בהליכים (לא דיאלקטיים) אורגניים דמוקרטיה ייצוגית, מורכבת, שהתרחק מישירה ומרוב מתמטי.
התהליך הוא דינמי, מתמשך.
איך יודעים שלא נמצאה נוסחה, סגורה או מושלמת?
מפני שאין שתי מדינות בעולם שחולקות אותו שלטון דמוקרטי.
דמוקרטיות תצורתן המערבית, הקימו מנגנוני ניטור, בקרה, הערכה של החיכוכים המתבקשים בין פרטים.
כל זאת, בהסכמה, על פי רוב פסיבית, שאיננה מתמרדת, של רוב האזרחים.

במקביל להתפתחות ווריאציות על דמוקרטיה, מונרכים והשתלטויות כוחניות, הפחידו את ההמון שהם שולטים בחסות האל, או הצבא, מהם יונקים את סמכותם.
כעת בזמן, עזוב לרגע את הקונקרטיזציה הפוליטית הלוקלית,
במצב (תיאורטי) בו שלטון נשען על רוב ישיר,
שאתה תומך במכניקה זו,
50% מהמצביעים אומר back to the basics, אנחנו מואסים בשיטה ייצוגית של שלטון נשען על אריסטוקרטיה אקדמית, משפטית, משטרתית ותקשורתית, מיישם ערכים מובחנים שאינם תואמים את ערכי ההמון, לא מייצג אותנו ההמון.
אנחנו ההמון, מרגישים שנחלבים מאיתנו תקציבים לטובת מימוש ערכים שאינם תואמים את שלנו.
אנחנו רוצים פשוט וישר:
אחת לארבע שנים לבחור ריבון, לתת לו את כל הסמכויות,
באמאש’ך, עזוב’תנו מחוקים ורפורמות ובקרה שלטונית,
אם אנחנו לא מרוצים, מאבדים אמון בריבון – נחליפו באחר, כעבור 4 שנים.
[איך נבטיח שיילך מרצונו?

1. אנחנו לא.
2. לוקחים את הסיכון,
3. סומכים עליו,
4. אנחנו הרוב, הוא לא יצליח להשליט את ריבונותו אם מאסה קריטית גדולה מדיי מתנגדת לו.]

זו בחירתנו הישירה,
חסוך מאיתנו את ערכיך הדמוקרטיים פרוגרסיבים של הגנת מיעוטים וכאלה.

אתה תקרא לנו ‘היטלר, נאצים, פאשיסטים’, אנחנו נגיד ‘זין עליך’, ואם תעליב מדי אותנו, את השלטון, גם נכלא אותך, בחוק.

[תמצית משנתו המנוסחת של ארז תדמור שמקובלת על רבים, אם חוזר לרגע לקטע העכשווי לוקאלי.]

ערן עציון Eran Etzion, מה תענה לכך, בקטע התיאורטי?

איך תמנע ממימוש רצון רוב, סוברני, שאינו מותנה לחוקים שאינו מוטה אליהם, שחוקקו על ידי אליטות שנואות, השואפות להנציח את אחיזות כוחן באמצעות הטמעת ערכים שאינם מקובלים על הרוב?

בדמוקרטיה בסיסית, טהרנית, ישירה, אם הם רוצים לקבוע באופן כללי ששוחד מותר בחוק – שיקבעו
אז, יהיה מותר לכולם לקחת שוחד.גם לשליט.חוק הוא שיקוף של רצון העם, והוא נאכף על כולם באופן שווה.בחירות דמוקרטיות הן בחירות כחוק, כלומר הן כפופות לחוק, אם ההליך הדמוקרטי מאפשר לשנות את החוק בעקבות ההליך הדמוקרטי.אם העם ברצונו המזוקק מלא כמיהה והשתוקקות אל נתניהו כמנהיג, יתכבד ויחוקק חוק המאפשר לעבריינים המרצים עונש מאסר לכהן מתוך הכלא, ואז יבחר בהם וימנה אותם כשליטים.