אין יותר ימין שמאל?

הערכת משך קריאה: <1 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה

אז זהו שיש

פתיח

בשיח העכשווי מתרבים הגורסים שאין יותר ‘ימין, שמאל’.

פוליטיקה היא מרחב הסוגיות של פרט–חברה–ריבון.
[הגדרה חדשה? ר’ ויקפדיה. (בעצם אני שתלתי את ההגדרה בשורה הראשונה של ההגדרה.)]
אם אזרח יישאל, גם כשאינו מעורה בפוליטיקה, לגבי התייחסותו לסוגיות מסויימות יביע תפישה נחרצת לכאן או לכאן; האם בעד עונש מוות לרוצחים, האם בעד חופש הפרט, האם בעד תחבורה ציבורית בשבת – לכל יש עמדה בנושא.

לתפישתי, ימין-שמאל, קונסרבטיביות-פרוגרסיביות, מבטאים מכניקה מחשבתית אופיינית לפרט, בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה.

מציע אבחנה עקרונית בין ימין לשמאל, והסבר מה מקור התפישה ש’אין יותר ימין שמאל’.

הבחנה בין ימין לשמאל

הבחנה גנרית, אוניברסלית, בין שתי הטיות תפישתיות בן ימין ושמאל:

הבחנת מאפיינים
קונסרבטיביות	פרוגרסיביות
ערכי תשתית
ערכי הקהילה השלטת. פנימה: קידום סממני הקהילה באמצעות משאבי הכלל החוצה: הרחבת סממני הצביון הקהילתי על המרחב הציבורי שימור שלטוני באמצעות חקיקה.	ערכים אוניברסליים
סנטימנט אמוני, לאומני, משמר התכנסות הזדהותית, כמיהה לקהילה ולהחלת צביונה על מרחב ציבורי, להיררכיה אנושית, לסמכותנות מנהיגותית ולדמוקרטיה רובית, להגנה תוקפנית על אידאות מופשטות, לפשטנות רציונלית, למורכבות מיסטית, לרהב מלל, סמל וטקס.	הטייה בקרה רציונלית, אינדיבידואליות, זכויות וחופש הפרט, שיוויון פורמלי, מניעת אלימות ושלום.

הסיבות לתפישה לא מבדילה

כלכלה – היפוך

מסורתית

ימין נתפש כמוטה שגשוג כלכלי,
שמאל חותר שיוויון על חשבון פיתוח הכלכלה.

אנומליה בישראל

במהפך 1977 הסתמן שהעשירונים הכלכליים הגבוהים תומכים במפלגות השמאל, והעשירונים הנמוכים וכן בעלי ההון הפרטיים הנמנים על האלפיון העליון והכלכלה ליברלית תומכים במפלגות ימין.

בניגוד למקובל בעולם בו אנשי צווארון כחול ומיעוטי הכנסה הם קהל יעד ל’צדק סוציאלי’, בישראל בעלי ההכנסה הנמוכה יותר נוטים למפלגות ימין כלכלי.

חלקם של אנשי השמאל הליברלי בבעלות, ניהול, רמת השכר הגבוהה וההשפעה על הכלכלה גדולה יותר מאשר של הקבוצות ה’חלשות’ כלכלית.

אנשי האלפיון העליון בשנים האחרונות אף הם מזוהים יותר עם מפלגות השמאל.

ביטחון שלום – דייסה

בעוד שבסוגיות כלכליות ההיפוך מובהק בביטחוניות, חתירה לשלום והחזקת שטחים כבושים, מתקיימת בְּלִילָה היברידית:

ביטחון

רוב אזרחי המדינה מחזיקים בדעות די דומות באשר לתגובתיות של צה”ל מול סוגיות ביטחון.

בין קיצוני הימין יש הרוצים ‘להכנס בהם’, ובשולי השמאל מעדיפים להימנע מפעולות התקפיות כתגובה לפעולות איבה.

שלום ושטחים

אנשי ימין רבים שאינם מתנחלים, אלה שממעטים לפקוד את ה’שטחים הכבושים’ מצהירים ש’תמורת שלום יסכימו להיפרד מהשטחים’. רוב אנשי ימין אינו שואף סיפוח.

‘ליברלים’ תומכי שלום שאמורים להימנע מגישה תוקפנית כובשת, אינם רואים כעת בתהליכי היפרדות מהפלסטינים ומהשטחים הכבושים ביהודה ושומרון התכנות בטווח הקצר, ואינם מצדדים באופן מובהק ביציאה חד צדדית מהשטחים.

כלומר מבחינת הן ימנים והן ליברלים – ‘אין עם מי להידבר’.

כך הפכה הסוגיה המרכזית והמשמעותית בישראל – האבחנה בין ימין ושמאל – ההתייחסות הבטחונית, לשלום ולשטחים הכבושים המרכז כולל רוב מכריע של אזרחים וכאילו מטשטש את האבחנה בין ימין לשמאל.

חילוקי דעות, ישראל 2023

בעולם ובישראל ישנן סוגיות מבחינות נוספות המבחינות בין שמאל לימין:

דומיננטיות זהותנית
יהודית	ישראלית

החלת סממני קהילה על המרחב הציבורי
דרישה והבנה להשבתת מסחר ותחבורה בשבת ובמועדים, שמירת כשרות וחמץ בפרהסיה ובמוסדות ציבוריים כבצבא ובתי חולים.	התנגדות להחלת סממני צביון קהילתני על מרחב ציבורי.

סוציולוגית
בעלי תחושה מודרת, קורבנית (נחיתות) שמתייחסים לעצמם כאזרחים מופלים, כסוג ב’, מתייחסים לאחרים כ-פריבילגים.	לא רואים עצמם מנצלים או מנוצלים.

אלימות אישית
מימין כלפי שמאל.	כמעט ואין.

תפישה דמוקרטית
שלטון רובני באמצעות ממשלה חזקה מייצגת רוב. אפשור מועמדות חשודים בפלילים ומורשעים. ‘דמוקרטיה מתגוננת’ – נוקטת בצעדי שימור שלטוניים.במתח בין ביטחון הקהילה לזכויות הפרט ניתן משקל לביטחון.	שלטון ‘העם’, כולל זכויות מיעוטים. מניעת מועמדים עם היסטוריה פלילית. מאפשרת הבעת עמדות רדיקליות ומועמדות למיעוטים.זכויות הפרט הן ערך עליון על ביטחון הקהילה.

כאן וכעת, נותרה ההבחנה העיקרית בין ימין ושמאל והיא הסוגיה המשפטית. זוהי סוגיה אפרורית כביכול, כזו שרוב הציבור רוב הזמן לא עוסק בה.

טענות אנשי ימין לגבי הסוגיה המשפטית:

• ‘לא הכל שפיט‘
• ‘בג”צ דורס ימין‘

אין מחלוקת, שבמשפט פלילי אין הבחנה בין שופטים שמרנים לליברלים; השאיפה לחקר ‘אמת’, והרשעת מי שעברו על החוק משותפת לשניהם.

הבחנה

שופטים שמרנים נבדלים משופטים ליברלים ב-

מה שפיט
‘לא הכל שפיט’; ישנן סוגיות שבהן יש לכבד את הכוח השלטוני בו פרט לא יכול לקבל סעד מבית המשפט.	‘הכל שפיט’, במובן שכל סוגיה יכולה להיבחן האם עומדת במבחן סבירות, זכויות פרט, וחתירה לשיוויון. האם הופרו זכויות אלה באופן שבית המשפט יכול להתייחס ולחייב את הרשות המבצעת לסגת ממימוש הביצוע.

מה שפיט
בית המשפט מוגבל בהתייחסות לסוגיות שהכנסת חוקקה והממשלה מבצעת.	יש לממש את סמכות הרשות השופטת כרשות מוספת לשתי הרשויות האחרות באופן כללי, ובמיוחד כעת כאשר הרשות המחוקקת בישראל נשלטת על ידי הרשות המבצעת.

עקרונות משפטיים
שופטים שמרנים נוטים להסתמך על מסורת וחוקי דת שמעדיפים שימור מנהגים ומסורת והעצמת משילות במתח מול חופש הפרט.	‘שפיטה ליברלית’ מוטה לזכויות הפרט, השיוויון והבקרה השלטונית במשפט מודרני.

משילות – ביקורת
שמרנות משפטית חותרת מימוש סמכות שלטונית שהרוב הסמיך כדי למצק את הסדר, על חשבון זכויות הפרט.	כל נושא שבו עולה אפשרות לפגיעה בזכויות הפרט היא עילה לדיון משפטי.

עמדה מקדמית מול משפט נתניהו
תפרו תיקים, טפלו עליו האשמות שווא.	יש למצות דין.

טענתי

בכל עת, גאוגרפיה תרבות ושפה, הרוב הקונסרבטיבי די אדיש לאבחנה זו.
ממשל קונסרבטיבי שמבקש להנציח שלטונו מקדם באופן טבעי חוקים שמרניים שיעצימו אותו ואת יכולתו להמשיך שלטונו באמצעות רתימת הסנטימנט השמרני של ההמון.

המאבק האזרחי בעצם אינו סימטרי.

ליברלים מתנגדים להצרת זכויות הפרט, בעוד ששמרנים די אדישים לכך והם כלי בידי נציגיהם בשלטון ששואפים לשמר שלטון באמצעות משילות והצרת זכויות מיעוטים מתנגדים.

ובכל מקרה

בין שמרנות לליברליות קיימת הפרדה מאז ומעולם וגם כעת.

אני מניח, שמי שגורס ש’אין יותר ימין או שמאל’ הוא בעברו וביסודו בעל תפישות ימין.