דיקמן ויכוח דתי

טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, ה’, הבחנה

הערכת משך קריאה כ- 6 דקות

טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, א’, פתיח

טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, ב’, שכנוע

טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, ג’, סיבות קיום אמונה

טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, ד’, משמעות

אבחנה בין אמוניות לרציונליות

עולם שלם ומלא ובעיקר מבולבל.

ישנם אֱמוניים, ודתיים, ואדוקים, ועם האל או בלעדיו, ומסורתיים, ומאמינים שומרי מצוות, ושומרי מצוות שלא ממש מאמינים, ומאמינים שאינם שומרי מצוות את כל המצוות ולא את חלקן, וכאלה ששומרים על מיעוטן, ומי שמקיים מסורת, ורק מסורת אחת, ולמי שיש אמונות (תפלות) ומי שיש לו (כולה רק) אחת, ואגנוסט שאינו בטוח, וזה שבטוח פוזיטיבית שאין אל, וההוא שבכלל תמה ‘מהו הדיון על הביטחון באין אל, האם יש מי שידון על אינו-יותו של דרקון, סנטה קלאוס או פיית השיניים’?

מה שאינו רציונלי- אמוני.
למה?
בשל ממד המוחלטות שאת הפרתו קל יותר לאתר.

האמונה, אי-הרציונליות פנים רבות ועוצמות (מגוונות) לה.

השונות המרובה הזו מונחת על מצע של עירוב אמוני בהתכנסות נורמטיבית סוציולוגית לדומים.

אבחנה

בניסיון לאבחן, אין גישה צודקת (יותר), ולא ערכית (יותר).

יש ניסיון לאבחן מי הוא מה. ורמת קרבה לאבחון ‘נכון’.

אבחון נכון

מהו אבחון נכון?
לא יודע. אין אבחון נכון.
מה שיש זה הסכמה בשיח על כלים ‘רציונליים’, או שלא.
הסכמה זו היא הפוגה זמנית עד ערעורה המתבקש.

למה לאבחן

[ההתניה לדלג על השאלה: ‘למה לקטלג?’, ולכן מסתפק בתשובה] ‘זה מעניין’. וכיף.

איך לאבחן

אפשרי להותיר את קטלוג התנהלות לעדות הסובייקט.
– כמו על מי שתופש עצמו ‘אמן’. איך אמר לי קלריקל מאמין לאומן – “אני ליברל גדול.”
זו אבחנה של זהות אישית. ‘משפטי קיווי’. איך מישהו רוצה להתפש על ידי עצמו וסביבתו.

הבוחן הוא המאבחן. כלומר. אני. במובן שאתה בוחן, וקובע.

הסכמה באבחון- זה יפה, וזמני.

אבחון אלימינטיבי

ברציונליות אין מידתיות.

גילויים שקיומם סותרים חתירה לרציונליות מוחלטת, מהווים גילויי אי-רציונליות.
סובלנות, הבנה, הסכנה [תודעתית- מקבל כתפישה לגיטימית של הבנת מציאות] כלפי גילויי אי-רציונליות, כרציונליות,
בשונה לסובלנות כלפי אפשור הפעולה,
הוא אמת המידה המבחינה בין רציונלית להעדרה.

בדומה למתמטיקה, רציונליות- כל מה שאינו נכון, הוא בלתי נכון.
הריון הוא מצב מתפתח, באי הריון אין מידתיות.

הסתייגות אבחונית – שלילת מבחן התוצאה

ברציונליות, ישנן טעויות בצבירת המידע, ישנן שגיאות אבחנה, טעויות ביישום, ובחירת פעולה תואמת, וביצוע, מתוך הטיות וטעויות שבהן התוצאה סותרת את הקיווי.

במקרים אלה, התוצאה ה’מפתיעה’ לא גורעת את היות מעשה רציונלי או לא.

עכבר שמתפתה לנגוס בחריץ הגבינה נוקט ברציונליות לאור המידע שיש ברשותו המוגבלת ויכולת עיבודו המצומצמת.

סימפטומים מאבחנים

חוסר רציונליות אינה ‘מחלה’ כפי שמשתמע מהניסוח.

היא מאפיין התנהגותי, להערכתי עם רמת יציבות גבוהה.

הוא מתאפיין בתפישת מציאות שהיא מאופיינת-

  • אמונה,
  • תחושה,
  • קיווי,
  • קבלת ותחזוק ערכים מקודשים,
  • קבלת ציוויים באשר הם, כערכים,
  • גילויי לאומנות, לאומיות,
  • התייחסות אוהדת לסמלים ולהסמלות,
  • השתתפות, כיבוד, הכרת חשיבות חיובית לטקסים,
  • גישה בה מניע בלעדי לעשייה מתוך חוסר רצון לעצור מסורת,
  • חיוב צביון קבוצתי מזהה,
  • ייחוס למוות משמעות מורכבת יותר מאשר  היעדר חיים,
  • חיפוש תכלית קיומית שונה, אחרת מאשר לכל אורגניזם אחר,
  • התכנסות נורמטיבית כהתניה או כערך נשאף,
  • העצמת כוח רוב בדמוקרטיה- החלשת מיעוט,
  • מניפולציה מתמטית לתת יתרון לרוב,
    [נתפשת כלגיטימית ורציונלית.
    רואה בה חוסר אסתטיקה, חוסר הוגנות, שבטווח ארוך תנשוך את מקדמיה, ובמובן הזה אינו רציונלי.
    נשמע קלוש ולא ראוי – ייתכן, עם זאת אותם שוחרי החלת כוח הרוב מתאפיינים, בדרך כלל, במאפיינים קודמים, כך שמי ייתן ואמצא הסבר ראוי יותר 🙄 ]

 


לקריאת:

טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, ו’, תרבות

טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, ז’, התמרה

טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, ח’, החטא הקדמון

טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, ט’, אמונה מסייעת

טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, י’, הסתייגות

טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, י”א’, אישית

Share

הערות? אשמח לתגובתך