משך קריאה: 9 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה
“הרגשתי שמחפיצים אותי”
אחיזה תודעתית
החפצה –
התייחסות לסובייקט♠
כחפץ, כספק טובין,
בעל ערך זמני, תלוי הקשר מקומי, מסויים, מדיד, כמית, בר החלפה,
נטול ערך רגשי לסופח,
בהתעלמות מרגשות הסובייקט בהליך השיחלוף♣.
♠ סובייקט – יישות אנושית עם תודעה ורגשות.
סך המרכיבים התודעתיים מבחינים סובייקט אחד מאחר.
כך, אין שני סובייקטים זהים.
אובייקט – משהו. שניתן להתייחסות. חפץ נתפש תודעתית. יישות ריאלית או נתפשת על ידי תודעה. סובייקט הוא מקרה פרטי של אובייקט.
♣ שחלוף – הליך הצירוף של מה שהתקבל בהינתן משהו אחר.
‘שחלוף’ הוא הרחבה של ‘חילוף’ – נתינת אובייקט אחד תמורת אובייקט אחר.
הערות
יחסים בין בני אנוש הם שחלוף צרכים, רצונות, עניין, הנאות, תשוקות, ביניהם.
יחסים מושתתים על לקיחה ונתינה, הכנסה והוצאה, ספיחה והעברה, שאיפה ונשיפה של טובין שאמורים♥ לספק לפחות אחד מ–צורך, רצון, עניין, הנאה, תשוקה מובהקים.
♥ אמור(ים) – הליך שחלוף ייחשב ככזה, אם
- ביחסים בינאישיים, לפחות אחד מצינורות יניקה אלה מוזן.
- לכל אחד משני האובייקטים♦ שביחסים.
כאשר אין הכרח ש- תתקיים הלימה נתפשת בטובין המשוחלף,
- אותו צינור מוזן, ייתכנו צינורוצ שונים לשני סובייקטים – לאחד עניין לשני תשוקה, כדוגמא.
♦ אובייקטים – נתבקש להשתמש ב’סובייקטים’.
מכיוון שסובייקט מוכל בתוך אובייקט, זו הדרך לטפל ביחס שבין חיית מחמד ככלב לבעליו, או בין שתי חיות.
התהליך נעשה גם אם סובייקט אינו מודע לכך, או, שסובייקט חיצוני היה מגדיר מהות יחסים וטובין משוחלף אחרת.
התהליך יכול להתקיים באופן חד־פעמי פשוט וישיר,
או,
מורכב בריבוי ממדים, כזמן, מהות הטובין, הערכת הטובין הניתן, או המתקבל ומתווך בריבוי אמצעים.
הבחנה בין סיפוקים
- צורך
על דרך השלילה – מה שהעדר סיפוקו ימנע המשך חיים, כתנאי הכרחי גם אם לא מספיק.
צורך הוא סיפוק דיכוטומי, בינארי.
בשונה מיתר הסיפוקים שנכים על ציר עוצמה. - רצון
תודעה מבקשת טובין מסויים באופן שניתן לתמלול והבנה על־ידי תודעה אחרת.
מימוש הבקשה יסב למבקש תחושת סיפוק חיובית,
דחייתה יגרום חיווי של חוסר־סיפוק, תחושה שלילית.
- עניין
זיהוי בממשק עם אובייקט כלשהו, ערך חיובי מקדם.
חוסר עניין – היעדר זיהוי חיובי באובייקט, או זיהוי שלילי. - הנאה
שאיפה ברמות עוצמה משתנות, למימוש תחושה פיזית, רגשית או תודעתית, מובחנת, חיובית נעימה, על פי רוב מוכרת מניסיון מקדמי, נשאפת למימוש.
חוסר הנאה – סבל, שאיפה להפסק חיווי אי־הנעימות המלווית להזנת הסיפוק. - תשוקה, חשק
ביטוי לרצון, יתר, שאינו מתומלל, שיש לו ביטוי פיזיולוגי.
לעיתים קרובות מיוחס למין ובשל היתר, לבעלי חיים.
ביחסים, כל אובייקט מהווה אינסטרומנט; בצורה זו או אחרת, מגשים, ממלא מספק ברמת עוצמה משתנה, צורך, רצון, עניין, הנאה, תשוקה של סובייקט אחר.
אובייקטים דוממים, נטולי חיים עשויים להוות טובין, משוחלף בין סובייקטים.
אובייקטים דוממים, נטולי חיים, שאינם באינטראקציה עם חי או צומח כלשהו אינם מספקים צורך, רצון, עניין, הנאה או תשוקה לאחר [וכן כפופים לחוקי הפיזיקה].
יחסים בין כל שניים, שאחד מהם סובייקט, עשויים להיות שונים מבחינת הטובין המשוחלף ביניהם.
בתוך יחסים, שני אובייקטים שלפחות אחד מהם סובייקט, אינם מספקים – לא ייתכן שיספקו – אחד לשני רצונות, עניין, הנאות, תשוקות, זהים, מעצם העובדה שאחד מהם הוא סובייקט.
ייתכנו סיפוקים דומים במידה בלתי ניתנת לכימות.
במבט ראשוני, בשל הדיכוטומיות, נראה שסיפוק צורך זהה אפשרי. בבחינה נוספת, ציאורטית אולי נבון, מעשית לא רואה מצב כזה.
גם אם מדובר בטובין גשמיים או בכסף, לא ניתן לאמוד את שווי הערכים הרגשיים המשוחלפים בין סובייקטים, מפני שהשימוש הנלווה לטובין גשמי בעל ערך נקוב משתנה מסובייקט לסובייקט.
יחסים
טובין משוחלפים בין סובייקטים הוא בסיס היחסים ביניהם.
ישנם יחסים שבסיסם הוא ‘תן-קח’ מובהק, פשוט, מובחן כנתפש בקלות בשתי תודעות.
רכש טובין מובחן, בכסף בין תודעות אנונימיות אחת לשנייה מהווה סוג יחסים כזה.
יחסי אם – תינוקה מהווה מקרה קיצון הפוך; האם מספקת את מכלול צרכי תינוק חסר־ישע, ומתוגמלת בטובין רגשי בלתי כָּמִית. עם זאת, טובין זה מובן כמעט לכל בן־אנוש.
כשזר לסיטואציה בוחן מערכת יחסים בין שני סובייקטים הוא יעריך באופן שונה מכל אחד מהם, את שווי הטובין שצד אחד מקבל, שכן יש לו מערכת ערכים שונה לגבי טובין שאינו ריאלי או כספי. השוני יהיה במנעד מידת קרבה גבוהה/דומה – נמוכה/שונה, להערכת ערך הטובין על ידי המשחלפים.
גם לטובין ריאלי או כספי ניתן להעריך שווי שחלוף באופן שונה, שכן מידתיות של טובין אלה מתורגמים באופן שונה אצל כל סובייקט.
החפצה אנושית
שוין, הגענו לעניין.
החפצה אותנטית
שמת לב שבאיורים המתארים התעללות של נוגשים בעבדים, חיפוש בגוגל slavery punishments, כשהאתניות מובחנת, בחלק נכר מהמקרים, נראה שהמתעלל בפועל חולק מאפיינים גזעיים סוציולוגיים דומים כשל מי שמתעללים בו?
אם אכן כך נראה, מה זה אומר?
ניתן לחקור לאיזו סוציולוגיה משתייך המתעד, ומה האג’נדה שלו.
עד שהמחקר ייערך, אציע, שבאותם מקרים שהמתעלל הוא עמית לסוציולגיה של העבד המוחפץ המיישם את ההתעללות גם הוא ביטוי של החפצה על ידי היוזם המתעלל, הן במתעלל והן בקורבן.
משער, שבתקופת העבדות המונח ‘החפצה’ לא רווח; כשבני אנוש, סובייקטים, שימשו ככלי עבודה כתחליפים אינסטרומנטליים לתשומות ייצור, ללא התייחסות רגשית אליהם או לרגשותיהם, כולל שלילת אוטונומיה לביטוי חופש רצונם. ההתייחסות אליהם הייתה כמניבים באמצעותם תוצרת בעלת ערך כבהמות או ככלי עבודה, להלן סובייקטים מוחפצים. עבדים.
החפצה טעונה
‘החפצה’:
תיוג של סובייקט
התנהגות של סובייקט אחר לסובייקט עצמו או לשלישי אחר
כאל חפץ, באופן שאינו מיישם שחלוף טובין,
אלא באופן שמספק את המחפיץ בלבד.
המושג ‘החפצה’ קווח בשימוש עכשווי, טעון, ובעיקרו מכוון
כאשר הכוונה שהסובייקט המוחפץ, מכריז בתייגו את עצמו כ’מוחפץ’, שבשחלוף טובין, הוא נתבע להעביר טובין שאינם בהלימה לתחושת הערך שלו; הדיל ביחסים, מפחת לו את תחושת הערך משמעותית.
תהיות
ואני שואייל, האם
- מי שמתלונן על כך ש’מחפיצים’ אותו, זה מי שבשחלוף הטובין באינטראקציה בין שניים, היה רוצה תוספת רגשית, בדגש על הכרה ערכית, שאינו מקבל?
- האם מי שתובע תוספת תלושת ערך, אכן מקבל?
- לא ראיתי מקרה של תביעה שנענתה. ראיתי מניירות וחיוויי כבוד שנועדו לספק חסך כזה.
- האם מי שתובע תוספת תלושת ערך, אכן מקבל?
- האם חלק ניכר מתלונות על החפצה הן מתוך מורת רוח של המוחפץ לנוכח הבעת רצון של השני להשתית את הקשר על מין, כשההמתלונן המוחפץ היה מעדיף קשר משמעותי, נעלה יותר, מבחינתו?
- תפישת ערך של המתלונן נשענת על תפישת ערך של אחר, בכזו ישירות? מיידיות, אינה מעידה על נידפות ערכית?
- האם הכרזה על החפצה היא גם הכרזה על רצון להיטיב תנאי שחלוף, כלומר כניסה למשא ומתן?
- האם רוב מי שמרגיש מוחפץ, חש נחיתות מול מי שתייג כמחפיץ?
- האם ההכרזה על אחר כ’מחפיץ’ מהווה רגולציה על טובין שהוא מחזיק?
- האם מי שמכריז ‘אני חש מוחפץ’ ביחסים מול פרסונה אחת, עשה זאת לפחות מול פרסונה אחת נוספת או יותר?
- כלומר, זו החצנת מאפיין רגישותי מסויים?
- האם יש יותר נקבות שמכריזות ‘מוחפצת’ מאשר גברים?
- אם כן, למה?