משפטיי הפתטיים – מִשְפָּטֶתִיִים

אני מקווה שליומרתי יש רצפה
כי תקרה אין לה

פתטיות

הפער השלילי בין איך מישהו נתפש על ידי סביבתו לבין איך שהיה מעדיף.

אני האיש הכי סביר שפגשת. לא חותר נורמטיביות. סבירות. היומרה שלי אולי לא תסכים לטעמיי או להשלכות, אבל אתה תסכים להגיון, לסבירות, שבהם.

תחרות

מה שטוב בתחרות, שאני תמיד מנצייח.

אני בתחרות עם עצמי בניסוח משפטים פתטיים* שיתעלו על קודמיהם.

אמירות

אותך לא 'כפת לי לשקר, את עצמי לא מוכן

איך אזכור…?
אני כבר בשלב שלא משתין, אני מטפטייף.

אם אינך מסכים איתי – זה טוב, זה אומר שאתה חושב.
אם היית מסכים איתי, זה אומר שאתה חושב נכון.

(לרוב) כך אני עונה כשנשאל על־ידי מעגל שלישוני – שוחרי טובתי לא מיומנים, על למה אני מבטא תפישת ערך עצמי ירודה:

ואולי זו בעצם התנשאות?

תפישתי חופש ביטוי:

אפשר לומר לבתי הכל.
אוי ואבוי אם נגעת בה בניגוד לרצונה.

בשונה ממך…

זה לא רק שאני בומר, אני גם מבין שבומרים הם הדור הפריבילגי ever.

כשתופס את מקומי בטיסה, למי שאני משער שיכול להכיל:

החדשות הרעות – כל הטיסה אני מפליץ.

הטובות – כל נאד פרפום.

בשונה ממך…

כשאני חוזר על עצמי:

בדיחה לא מספרים פעמיים. הלצה מצויינת משתבחת בכל חזרה, מקבלת עומק והקשרים נוספים.

כהקדמה ל'הערכה', לא לניבוי

:

הנבואה ניתנה לנבונים.
כשוטה, לא אתנבא.

זימון סתלבט של אדם על עצמו הוא התצורה הגבוהה של התנשאות.

לך לא 'כפת לי לשקר.
לעצמי – לא מוכן.

כשמאשימים אותי:

לשמחתי חטאתי בפשעים חמורים מאלה.

מה אני יותר, פתטי או מביך?

מציע לך להימנע מצריכת חומריי הבלתי קריאים,
פן יאונה לך נזק תודעתי בלתי הפיך.

עשייה שלא קדם לה תמלול היא סוג של אלימות (או רוטינה).

צניעות מעושה כמוה כיהירות אותנטית.

רגע, מסתלבט עליי?
לא, כי אם כן – המשך!

שיח משמעותי הוא שיח עם אי־הסכמה, עם קונפליקט (או מלמד).

עדות עצמית*

אימת הסוציולוגיה לא ממש שורה עלי.

אני אשכנזי חסר אמונה, נטול אינטליגנציה רגשית.

אני בוּמֶר מעונג דושן.

ניתן לומר לי הכל אני בלתי עליב.

נאמר ב- 2014, ומאז מתעדכן:

אני בן 54, נראה 64 מרגיש 74.

אני חיה חברתית משוכללת.

אני חרבטניק נטול משמעת.

אני לא חותר הסכמה.
אני חותר הבנה.

אני מייחס לעצמי יציבות רגשית – אבא שלי אהב אותי;
אני לא מפקיר את תחושת הערך שלי בהפקעתה מעצמי ובהפקדתה בידי אחרים.

אני מרגיש לא נוח אם אינני נמצא בחברת יותר צעירים, יפים וחכמים ממני.

לרוב, עם פאדיחות וכשלים אני מתמודד בהחצנתם.
מביך אותי יותר להסתירם.

אני מתנשא.
על כל מי שמתנחת.

את האזעקות הליליות המתריעות מטילים אני מחלק לשניים:
אלה שאני לא שומע, וממשיך לישון,
אלה שמעירות אותי, אז מכסה ת'ראש בסדין וממשיך לישון.

אני ממעט לשקר – כבר לא יכול לסמוך על זכרוני.

בחיי לא הגעתי לדבר;
בין היתר כי הייתי עסוק בחיי חברה,
בהמשך בכתיבת טקסטים בלתי קריאים,
(על מצע חֶסֶר כישורים, מוטיבציה, מיקוד, משמעת, ויֶתֶר מרדנות).

בכל קרב אליו נכנסתי – לצערי, הפסדתי.
במלחמה, לשמחתי, די ניצחתי.

דפקתי ת'סיסטם – הוריי, בת זוגי (לשעבר) וילדיי הסבו לי יותר נחת ממה שאני להם.

הטרגדיה שלי – בַּמעטים שניסיתי לפגוע לא הצלחתי.
בְּרבים שלא – כן.

בת זוג של חבר לא סבלה אותי לפני שלושימומשהו שנים ולאחרנה התרככה, אולי לא עד כדי חיבה, אבל אין עוינות.

היא טעתה לגבי פעמיים; כששנאה אז, ועוד יותר כשסולחת כעת.

היו לי חיים לא מושלמים, ומאוד יפים. הבסתי את הסטטיסטיקות.

זמני חסר ערך, אני עסוק לטעון אותו בתוכן ובפאן.

חייתי חיים לא מושלמים אך מאוד יפים.

לצערי אני כבר לא חלק מהפתרון, אלא מהבעיה.

(אתה) מתנשא על שמנים, קירחים, עם _ _ _ קטן ורייח רע מהפה?

וכשעולה עניין מודעות עצמית, מוסיף:

אני קטן, שמיין, קירח, עם זין קטן ורייח רע מהפה,
ונטול מודעות עצמית.

כשאני משיל ממשקלי אני מאבד מאישיותי הכריזמטיתמגנטית (- במלרע).

כשאני לא מרוצה הפרצוף שלי אקספרסיבי כמו זה של הילד הבוכה.

על ציר ציר 'חתירה לשליטה –– כפייתיות' אני כפייתי.
אינלי שתי חוליות מחוברות יחד.
לרוב לא 'כפת לי לוותר, אבל לא ימלטו מלדעת מה עֶמדתי על כך.

הורות

חשוב לי יותר שילדיי יאהבו אחד את השניה מאשר אותי.

בריאותי הנפשית חשובה מבריאותם הפיזית של ילדיי.

הוריי עשו עליי עבודה יותר טובה ממה שעשיתי על ילדיי.

ילדיי אינם האקסטנציה שלי.
הם מה שאני הייתי רוצה להיות ולא הצלחתי.

עד גיל 10 אקח את ילדיי לחו"ל רק להשתלת כבד.

פוליטיקה

הקטסטרופה הדמוקרטית בישראל אירעה במשמרת שלי.

אופנוע

אינלי כישרון, לא טכניקה ולא אומץ ברכיבה על אופנוע.
עם זאת תתקשה למצוא בעלי ניסיון רב משלי.

כל 'כמעט' זה באשמתי,
לא הייתי מספיק דפנסיבי.

זרים

אתרגל עליהם את יכולת הפניה.

נראה אם אצליח לחלץ ממנו חיוך.

כשנתקל בתיירים:

.Thank you for being in Israel

תקשורת

אין שיח משמעותי שהוא שיח הסכמות.

אם מנעתי ממך את הביקורת זה דיסריספקט – הנחתי שאין לך את החוסן להפיק ממנה ערך.

חשוב לי יותר לשמוע מאשר להשמיע.

למה …?
כי ניסיתי להצחיק, את עצמי.

ברכתי מכרים מהמעגל הרביעיוני:

מהצבא? מהאוניברסיטה? מאיפה אנחנו מכירים?

זכויות יוצרים

ניתן לעשות שימוש בכל הנכתב; אין דרישה לבקש את רשותי או אפילו לעדכן אותי.

העניין

משפטים אלה פתטיים שכן –

• * אלו עדויות עצמיות.
  עדות עצמית במהותה פתטית, שכן היא מהווה משפט קיווי – מה ואיך המעיד רוצה להיתפש ולתפוש את עצמו.
• העובדה שכדרכם של פתטים, אני גם מאמין שהצהרות אלה תקפות.
• אלה חריצות 'אמת', חיווים אותנטיים, על התנהגות אנושית, בעולם של עליצות מזויפת מיצגים ומחוות.
• תחת כסות דקיקה של צניעות, הפחתת ערך יזומה, לא מסתתרת יוהרה. המחשבה שהשומע אותן לא רואה זאת היא אי־הבנה, להלן פתטיות.
• יש כמובן עוד כמה אמירות משובחות, אך מערבות חפים מפשע שלא נאה לחשוף.
• לצערי נשמטו לי בחשכת השכחה משפטים כְּאלה, התחלתי לאסוף מאוחר מדיי.
• יש הרואים לפחות בחלק מהמשפטים טרחות עביישות של בומרים.
• ואם פוסט זה אינו פתטי – מהי פתטיות?
• ובכלל מה זה יותר מצחיק אותך או פתטי?

אמרו עלי – הרווחתי ביושר