משפטיי הפתטיים – מִשְפָּטֶתִיִים

אני מקווה שליומרתי יש רצפה
כי תקרה אין לה

מעצבן, מה צריך לקרות? לא יקרה.

פתטיות

הפער השלילי בין איך מישהו נתפש על ידי סביבתו לבין איך שהיה מעדיף.

אני האיש הכי סביר שפגשת(י). לא חותר נורמטיביות. סבירות.
לא מתיימר שתסכים לטעמיי או להשלכות, וכן תסכים להגיון ולסבירות.

תחרות

מה שטוב בתחרות, שאני תמיד מנצייח.

אני בתחרות עם עצמי בניסוח משפטים פתטיים* שיתעלו על קודמיהם.

אמירות

איך אזכור…?
אני כבר בשלב שלא משתין, אני מטפטייף.

אם אינך מסכים איתי – זה טוב, זה אומר שאתה חושב.
אם היית מסכים איתי, זה אומר שאתה חושב נכון.

(לרוב) כך אני עונה כשנשאל על־ידי מעגל שלישוני – שוחרי טובתי לא מיומנים, על למה אני מבטא תפישת ערך עצמי ירודה:

ואולי זו בעצם התנשאות?

אם מישהו יודע להתמצא בניו יורק כמו שאני בירושלים, אאשים אותו בפיגור סביבתי.

תפישתי חופש ביטוי:

אפשר לומר לבתי הכל.
אוי ואבוי אם נגעת בה בניגוד לרצונה.

כשאני חוזר על עצמי:

בדיחה לא מספרים פעמיים. הלצה מצויינת משתבחת בכל חזרה, מקבלת עומק ומורכבות מהקשרים נוספים.

בשונה ממך…

זה לא רק שאני בומר, אני גם מבין שבומרים הם הדור הפריבילגי ever.

כשתופס את מקומי בטיסה, למי שאני משער שיכול להכיל:

החדשות הרעות – כל הטיסה אני מפליץ.

הטובות – כל נאד פרפום.

היו לי חיים לא מושלמים, ועם זאת מאוד יפים.

כהקדמה ל'הערכה', לא לניבוי

:

הנבואה ניתנה לנבונים.
כשוטה, לא אתנבא.

זימון סתלבט של אדם על עצמו הוא התצורה הגבוהה של התנשאות.

לשאלת בריסטה 'חלב רגיל, שבולת, שקדים?'

'חלֶב בומרים.'

לך לא 'כפת לי לשקר.
לעצמי – לא מוכן.

כשמאשימים אותי:

לשמחתי חטאתי בפשעים חמורים מאלה.

מה אני יותר, פתטי או מביך?

מה יירשם על מצבתי? ממש לא מעניין, את גופתי חסרת החיים, התועלת והערך תרמתי לבית הספר לרפואה.
אם השאלה מה הטקסט, התמה, התואמת?
אולי, 'הוא היה תאב חיים.'

מציע לך להימנע מצריכת חומריי הבלתי קריאים,
פן יאונה לך נזק תודעתי בלתי הפיך.

כשאני מנסח תובנה שאני מתפעל ממנה:

מה חוטפים על פחות מזה?
על פחות מזה חטפו פרסי נובל.

עשייה שלא קדם לה תמלול היא סוג של אלימות (או רוטינה).

על מי שמְתָקְשר בחוסר קשב לעקרון ההדדיות:

(הוא) לא מדבר נכון.

צניעות מעושה כמוה כיהירות אותנטית.

צניעות ראויה ל-מי שאין לו במה להתהדר.

רגע, מסתלבט עליי?
לא, כי אם כן – המשך!

שיח משמעותי הוא שיח של אי־הסכמות, עם קונפליקט (או מלמד).

עדות עצמית*

אימת הסוציולוגיה לא ממש שורה עלי,
הייתי ילד מקובל בכיתה.

אינסטינקטיבית, אני קודם כל מתנגד.
מהשחלות.
מנתץ קונסטרוקטים.
בשונה ממך מנגנון ההתכנסות ההזדהותית שלי מושבת.

אני איש קטן:
לא מייחל ל-מה שלא יקרה,
לא רוצה את מה שאני לא יכול להשיג.

אני אשכנזי חסר אמונה, נטול אינטליגנציה רגשית.

אני בוּמֶר מעונג דושן.

ניתן לומר לי הכל אני בלתי עליב.

נאמר ב- 2014, ומאז מתעדכן:

אני בן 54, נראה 64 מרגיש 74.

אני חיה חברתית משוכללת.

אני חרבטניק נטול משמעת.

בהתייחסותי לשאלה מה מאפיין אותך, נטייה לשליטה או חכפייתיות:

אני כפייתי.
אני יודע שעדיף לתפוש ת'צמך כחתירה לשליטה,
יש לה יחסי ציבור טובים יותר.
אני עובד על שיפור היח"צ של הכפייתיות.

אני לא חותר הסכמה.
חותר הבנה.

אני מייחס לעצמי יציבות רגשית – אבא שלי אהב אותי;
אני לא מפקיר את תחושת הערך שלי בהפקעתה מעצמי ובהפקדתה בידי אחר.

אני מרגיש לא נוח אם אינני נמצא בחברת יותר צעירים, יפים וחכמים ממני.

אני (חופר/ מעיק/ מציק) מתעד עצמי לדעת.
למחייתי, לא לפרנסתי.

עם פאדיחות וכשלים (לרוב) אני מתמודד בהחצנתם.
מביך אותי יותר להסתירם.

אני מתנשא.
על (כל) מי שמתנחת.

כשאני בא-נוחות

אני מגעיל את עצמי.

אני ממעט לשקר – כבר לא יכול לסמוך על זכרוני.

אני רוצה, אבל אין לי את הקישורים שלך, להיות
סאחי קונפורמי קונסרבטיבי, חותר נורמטיביות קונצנזוסיאלית.

את האזעקות הליליות המתריעות מטילים אני מחלק לשניים:
אלה שאני לא שומע, וממשיך לישון,
אלה שמעירות אותי, אז מכסה ת'ראש בסדין וממשיך לישון.

בחיי לא הגעתי לדבר;
בין היתר כי הייתי עסוק בחיי חברה,
בהמשך, בכתיבת טקסטים בלתי קריאים,
(על מצע חֶסֶר כישורים, מוטיבציה, מיקוד, משמעת,
ויֶתֶר מרדנות וחרדה ממחוייבות ומפגיעה בחירותי.)

בכל קרב אליו נכנסתי – לצערי, הפסדתי.
במלחמה, לשמחתי, די ניצחתי.

בסופו של דבר, ובתחילתו, אני צריך להצחיק. את עצמי.

גנץ ואני דומים:
הוא בטוח שהוא מציל את ישראל ואני את הרציונליות האוניברסלית.
(השוני? הוא גם מאמין.)

הטרגדיה שלי – בַּמעטים שניסיתי לפגוע לא הצלחתי.
בְּרבים שלא – כן.

בת זוג של חבר לא סבלה אותי לפני שלושימומשהו שנים ולאחרנה התרככה, אולי לא עד כדי חיבה, אבל אין עוינות.

היא טעתה לגבי פעמיים; כששנאה אז, ועוד יותר כשסולחת כעת.

היו לי חיים לא מושלמים, אבל מאוד יפים. הבסתי את הסטטיסטיקות.

(אתה) מתנשא על שמנים, קירחים, עם _ _ _ קטן ורייח רע מהפה?

וכשעולה עניין מודעות עצמית, מוסיף:

אני קטן, שמיין, קירח, עם זין קטן ורייח רע מהפה,
ונטול מודעות עצמית.

כשאני לא מרוצה הפרצוף שלי אקספרסיבי כמו זה של הילד הבוכה.

כשאני משיל ממשקלי אני מאבד מאישיותי הכריזמטיתמגנטית (- במלרע).

זמני חסר ערך, אני עסוק לטעון אותו בתוכן ובפאן.

הסיבה שאני ממעט לשקר היא שכבר אני לא יכול לסמוך שאזכור למי אמרתי מה.

לצערי אני כבר לא חלק מהפתרון, אלא מהבעיה.

מה אני יותר, פתטי או מביך?

על ציר 'חתירה לשליטה –– כפייתיות' אני כפייתי.
אינלי שתי חוליות מחוברות יחד.
לרוב לא 'כפת לי לוותר, אבל לא ימלטו מלדעת מה עֶמדתי על כך.

אני לא מכיר מילים של אף שיר, גם לא את כל המילים של התקווה.

עשיתי הסכם עם מתי כספי – אני לא אלמד את שלו והוא לא את שלי.

פרקטיות זה לעניים.
אני איש לא מעשי.

הורות

אני ההורה היחיד שאני מכיר שילדיו מתלוננים על החפיפניקיות חרבטניקית שלו.

בריאותי הנפשית חשובה לי מבריאותם הפיזית של ילדיי.

הוריי עשו עליי עבודה יותר טובה ממה שאני עשיתי על ילדיי.

חשוב לי יותר שילדיי יאהבו אחד את השניה מאשר אותי.

דפקתי ת'סיסטם – הוריי, בת זוגי (לשעבר) וילדיי הסבו לי יותר נחת ממה שאני להם.

ילדיי אינם האקסטנציה שלי.
הם מה שאני הייתי רוצה להיות ולא הצלחתי.

עד גיל 10 אקח את ילדיי לחו"ל רק להשתלת כבד.

פוליטיקה

הקטסטרופה הדמוקרטית בישראל אירעה במשמרת שלי.

אופנוע

אינלי כישרון, לא טכניקה ולא אומץ ברכיבה על אופנוע.
עם זאת תתקשה למצוא בעלי ניסיון רב משלי.

כל 'כמעט' זה באשמתי,
לא הייתי מספיק דפנסיבי.

זרים

אתרגל עליהם את יכולת הפניה.

נראה אם אצליח לחלץ ממנו חיוך.

כשנתקל בתיירים:

.Thank you for being in Israel

תקשורת

אין שיח משמעותי שהוא שיח הסכמות.

אם מנעתי ממך את הביקורת זה דיסריספקט – הנחתי שאין לך את החוסן להפיק ממנה ערך.

חשוב לי יותר לשמוע מאשר להשמיע.

למה …?
כי ניסיתי להצחיק. את עצמי.

בִּרְכתי למכרים מהמעגל הרביעיוני:

מהצבא? מהאוניברסיטה? מאיפה אנחנו מכירים?

זכויות יוצרים

ניתן לעשות שימוש בכל הנכתב; אין דרישה לבקש את רשותי או אפילו לעדכן אותי.

העניין

משפטים אלה פתטיים שכן –

• * אלו עדויות עצמיות.
  עדות עצמית במהותה פתטית, שכן היא מהווה משפט קיווי – מה ואיך המעיד רוצה להיתפש ולתפוש את עצמו.
• העובדה שכדרכם של פתטים, אני גם מאמין שהצהרות אלה תקפות.
• אלה חריצות 'אמת', חיווים אותנטיים, על התנהגות אנושית, בעולם של עליצות מזויפת מיצגים ומחוות.
• תחת כסות דקיקה של צניעות, הפחתת ערך יזומה, לא מסתתרת יוהרה. המחשבה שהשומע אותן לא רואה זאת היא אי־הבנה, להלן פתטיות.
• יש כמובן עוד כמה אמירות משובחות, אך מערבות חפים מפשע שלא נאה לחשוף.
• לצערי נשמטו לי בחשכת השכחה משפטים כְּאלה, התחלתי לאסוף מאוחר מדיי.
• יש הרואים לפחות בחלק מהמשפטים טרחות עביישות של בומרים.
• ואם פוסט זה אינו פתטי – מהי פתטיות?
• ובכלל מה זה יותר מצחיק אותך או פתטי?

אמרו עלי – הרווחתי ביושר