התפתחות פוליטית

מתמיסת מרכיבים להבחנה

‘התקדמות אנושית’ טומנת בחובה אינספור תהליכים אנושיים, פיזיים, רעיוניים, מטפיזיים, שחלקם נתפשים בתודעה אנושית בשלבים של שונים של התרחשותם, ברמות שונות של השפעה, ויחד מהווים ‘חיים’ נתפשים תודעתית.

מסיבות שונות המוח האנושי נוטה לבודד מרכיבים דרמטיים משני מסלול משפיעים דרמטית, שטיפול בהן משנה מציאות.

ולא כן הוא, מעטים המופעים שהם יחידניים ברמת גוף אנושי מגיח לעולם, או נגרע ממנו, ואז ממילא השפעתו היא על תודעה יחידנית.

תופעות הן הליכים – חופנים את המושג ‘הליכה’, ממד מתמשך על ציר זמן, שמתממשק עם תופעות אחרות שמהוות מצע, ממשק, או מושפעות משינוי במהירות התפתחות וקטור, שינוי כיוון, עצירה, התנגשות באחר, התנפצות או התמזגות.

הקורונה מהווה גרם בלתי נמנע להתעלם מקיומו, וכמשל על הסיני שנשאל על השפעת המהפיכה הצרפתית על העולם – “טרם עבר מספיק זמן כדי להעריך” – מאתיים ארבעים, כן? – קשה להעריך את השפעות הקורונה כפקטור נוסף, שלא נלקח בשום חשבון אך לפני כמה שבועות.

השפעת הקורונה תהיה בריבוי ממדים שכן מתממשקת במכלול היבטי קיום אנושי, החל משרידות ובריאות, עובר דרך קיום כלכלי, וכלה בהתנהגויות אנושיות נגזרות ובכללן סוגיות פוליטיות.

פוליטיקה
פוליטיקה היא מכלול הסוגיות במרחב פרט חברה ריבון, כל אחד הוא פרט, מתפקד בחברה עם סוגיות נגזרות ומעליהן ישנם גופים מסדירים, מאסדרים את הפעילות יחסי הגומלין של פרטים הסוגיות טיפולן.

תודעה אנושית מטפלת בסוגיה פוליטית באמצעות

אידיאולוגיה– סט ערכים, תוצרי סנטימנטים שהוטמעו בפרט בתהליך מתמשך מלידה, באמצעות סוכני הטמעה כבית גידול, סוציולוגיה, מוסדות חינוך והשכלה, שלטון ואכיפה;
וכן רציונלית– פרקטיקה בוחנת אופרטיבית חלופות אפשריות לקידום אישי.
בשני המישורים שמקיימים יחסי גומלין ביניהם.

אידיאלוגיה כתפישה משרעתית

חשיפה שטחית לעמדות זר, בכל עת, גיאוגרפיה, תרבות ושפה מאפשרת בקלות להעריך נטייה דיכוטומית לאחת משני סטים תפישתיים:

אמוניות, כמיהה לסדר מארגן, חתירה לוןב מוחלט – גן עדן, חשש מרע מוחלט – גיהנום, לאומנות, שימור התכנסות הזדהותית, צביון, חתירה לסדר מארגן, כמיהה למנהיג עוצמתי, רתימת אינטלקט להוכחת פרדיגמות מקדמיות, תגובתיות לרהב מלל. להלן קונסרבטיביות,
חתירה לרציונליות, שלטון מבוזר, אינטלקט מערער פרדיגמות, חופש פרט, ליברליות, שיוויון ושלום, שאיפה לשיפור תהליכי, תוך השלמה שהמטרות לא תושלמנה. להלן פרוגרסיבית.
פרטים ממוקמים באחת משתי המשרעות , כאשר המקננים בספקטרום תפישתי אחד שונים זה מזה בשני פרמטרים:

מידת קרבתו של פרט לליבת האידיאולוגיה במשרעת התפישתית,
מהי מוכנותו האנרגטית לקדם/ להגן על האידיאולוגיה.
כן, ישנם:

‘גם וגם’, שוחרי מיצוע, מרכז, ממפים את ליבת המשרעות הנקודה ה’לגיטמית’, ממקמים עצמם כמרכז קונצזוסיאלי,
‘ככה וככה’, היברידיים, משלבים ערכי שני צדדים,
‘תלויים’, פרקטיים, בוחנים את ‘הדבר הנכון’ ו‘מה יוצא לי’ ב בקונסטלציה נתונה,
ו‘לא ולא’ משוחררים מאידיאולוגיה מקדמית.

עידן ההמסה

טרום הקורונה, ישראל–נתניהו היוותה פרומו, וכעת ארה”ב-טראמפ, מובילים מגמות עולמיות של טשולענט רעיוני, בהם שלטון קונסרבטיבי שואף ניתוץ מוסדות שלטוניים מבקרים ממשל, לטובת דמוקרטיה עממית מאשררת מושל נערץ.

הקורונה בהיותה פקטור אימה מהווה חיזוק לכמיהה לשלטון מנחם, שיעזור להתמודד עם תחושות כאוס וחרדה ומהווה אמצעי עזר במטרה להכפיף ולגייס תמיכה בקרב מחפשי מחסה מהחשש בכינוס אֱלי משילות מגוננת מפני האימה, וכך מתיכה לתוכה גם בעלי עמדות מנוגדות, ממשרעת פרוגרסיבית – עידן המסת התפישות.

אנחנו בעידן היפוכי התיוג: ה’פרוגרסיבים חותרי שינוי מקָדֶם’, שואפים לשמר מוסדות שלטון חוק, בתי משפט, רשויות אכיפה, אקדמיה ועיתונות חופשיים; ה’שמרנים’ יוצרים כעת ‘סדר חדש’, תחת כותרת קידום מקופחים, מוחלשים ומודרי ממסד, מנתצים מבנים קיימים תחת הנהגת שליט עוצמתי, מתחכך עם החוק.

את ההיפוך בארה”ב מוביל  דונלד טראמפ, ליברל רדיקלי, שחבר לשמרנות אמונית לאומנית, משמרת התכנסות הזדהותית, לבנה, פריפריאלית, ענייה ומודרת. מול רדיקליות טראמפ שאפו להתמודד טיפוסים כלכליים מנוגדים –  סנדרס הסוציאליסט, ובלומברג הקפיטליסט.

בישראל, אליטיסט פריבילג כנתניהו, נישא על תחושת קיפוח ושנאת ממסד, שואב קואליציונית כוחות אלטרנטיביים ערכית– כחול לבן, וחברתית– העבודה.

ההתנגדות לנתניהו נותרה ב’ימין’ כוחני ממנו– ישראל ביתנו, ובימין שמרני קלאסי– יש עתיד, המתוייגת כ’שמאל’.

פרוגרסיבים נמְסו לגופים קונסרבטיביים – יש עתיד, כחול לבן, ישראל ביתנו– כטקטיקה מתגוננת מכרסום שלטון החוק.

היפוך
מדינות מערביות יישמו מודל דמוקרטי פרוגרסיבי, מורכבת, מבוזרת, ייצוגית, רותמת משאבים לרווחה, אירוח זרים, קליטת מהגרים, שילוב אתניות מגוונת וחופש פרט, כפי שהתבטא בממשל אובמה בארה”ב, ובשוק האירופאי המשותף.

מגמת הפרוגרסיביות האוניברסלית התהפכה, בשינוי הממשל בארה”ב, בברקזיט, התחזקות אלטרנטיבות שלטוניות לאומניות באירופה. החלו הליכי התחזקות ממשל ולאומיות על חשבון זכויות פרט ודמוקרטיה כברוסיה, טורקיה, הונגריה, ברזיל, ופולין, ובמפלגות לאומניות מתחזקות באיטליה, ספרד, צרפת, הולנד, ובקולות אי־נוחות מהשתלבות זרים בסקנדינביה.

עבר

על ציר זמן, עם התפתחות הידע הטכנולוגיה והתקשורת, האנושות נעה מפרגמנטיות– אמוניות גבוהה, שימור התכנסות הזדהותית חזקה מיטיבה עם קולקטיב וריבונו אֱלי דה־פרגמנטציה חותרת רציונליות, אינדיבידואלית, חֶבְרָה כאינסטרומנט מקדם רצון פרט.

חתירה אנושית הישרדותית להטבת מצב פרט היא אינסטינקט בסיסי. קיווי לטוב מחפש סדר בכאוס מאיים, בחולשת פרט מול איתני טבע, ייחול לטוב בשגרה גם כשלא סביר שיתקיים. על קיום אינסטינקט זה צמחו אמונה בריצוי, רתימה, וניהול כוחות־על באמצעות אמונה מיסטית מחילה סדר– אלים ודתות.

במאתיים השנים האחרונות, אמוניות קלאסית החלה להחלש במקומות מסוימים, והוסרה במקומות אחרים – האל הכל־יכול הותמר בכוח־על מארגן מיסטי – מדינה. ‘פטריוטיות מדינית’ כערך, החליפה את ערך ‘אדיקות דתית’; שלילת ‘אנרכיה’ מקבילה למאבק ב’התפקרות דתית’.

פרטים שואפי ‘סדר’ כתנאי חיים, כמהים למנהיגים ולכידות – בעבר דתית, כעת מדינית – כאינסטינקט חיים הישרדותי. תודעה חותרת רציונליות, בקרה וערעור, מבינה שאינה מבינה, ויכולה לחיות בכאוס ללא חיפוש הסבר אמוני.

כעת
תהליכים פיזיקליים רעיוניים ואנושיים שונים זורמים בכיוונים, בעוצמות, במהירויות, ובמהויות שונות, על ציר משותף – זמן.

בנקודות זמן שונות, תהליכים נפגשים, מתנגשים, מתנפצים, מתמזגים, יוצרים שינויים בקיימים, מכחידים, ויוצרים זרמים והסתעפויות.

על ציר זמן, תהליכים בהתקדמות האנושית נתפשים על ידי פרטים כרגרסיה. חלק מקורבנות השינויים מייחלים לרסטורציה ומדגימים ריאקציה לסדר קיים.

אנחנו מצויים כעת בריאקציה גלובלית, מועצמת על ידי הקורונה.

עתיד

שמרנות כאידאה, מצריכה הטמעה, טיפוח ושמירה מתמדת של סוכניה.

פרוגרסיביות אינה אידיאולוגיה. התקדמות אנושית אינה ניתנת לעצירה; ידע נצבר, טכנולוגיה מתפתחת, תקשורת משתכללת, הבנה מתרחבת, תוך כמיהה אינסטינקטיבית ורצון להתמודד עם איומים בלתי נשלטים, וקיווי לטוב פותרני דאוס אקס מכינה גם כשאינו סביר.

פרוגרסיביות תמשך כל עוד יש חיים. ניסיון לעצרה דומה לעצירת הזמן.

בשונה מזמן, התקדמות יישום רעיונות ניתן להאטה, פרוגרסיה אינה ליניארית ולא רציפה.

יציאה מהיברידיות פוליטית תתבטא בפרגמנטציה מובחנת מיישמת תפישות בסוגיות פרט–חברה–ריבון. יוברר אילו גופים מצדדים בקידום אילו רעיונות. ההבחנה תאפשר לפרט לתעל צבר סנטימנטים לגוף פוליטי מובחן, כתחליף סנטימנט התכנסות לפרסונה דומיננטית.

יציאה מתצורת ‘דמוקרטיה עממית’, הפקדה בידי מנהיג מנדט לטיפול באיומים ‘כראות עיניו’, תתבטא גם בחזרת הבחנה בין כוחות פוליטיים לשתי שיטות פרוטו־ממשליות: ‘ימין שמאל’, ‘שמרני מתקדם’.

בעידן המסת התפישות, הפרוגרסיה משתהית, משהקת, מגהקת, פרגמנטיות עכשווית, מלאכותית היברידית תתפצל לדיכוטומיה קונסרבטיבית – פרוגרסיבית גם אם לא ברור מתי, ונהייה רומנטית למנהיג תשאר, אף על פי כן, נוע תנוע.

Share

השאר תגובה