צביון > פעולה אקטיבית

משך קריאה: 4 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה

בן ארי כן, כסיף לא צביון גביר על אקציה

נפלאות הדמוקרטיה הייצוגית

[מניח] שרוב האנשים מבקשים 'דמוקרטיה מתגוננת', כזו המגוננת על עצמה מפני חורשי הגבלתה, הפלתה, כפי שאירע בדוגמא המובהקת בגרמניה 1933.

כך מתכנסים נורמטיביים שואפים למימוש החלת צביון על כלל.

וועדת הבחירות לכנסת איפשרה את מועמדות מיכאל בן ארי.

את ערכיו היהודיים, אמוניים, לאומניים הוא חולק עם מרבית האוכלוסיה,
בהבדלים:
1. רמת עצימות תפישתית – שלו עוצמתית יותר,
2. מידת הקרבה לגרעין התפישתי – הוא קרוב יותר לגרעין האידיאולוגיה,
3. מידת ההקצאה האנרגטית למימוש תפישות – בן ארי מקצה אנרגיה רבה למימושה.

במקביל, הוועדה פסלה את עופר כסיף בשל חתירתו להסרת 'צביון' יהודי.

וועדת הבחירות לכנסת, כגוף שמהווה את המרק הגרוס של התפישות בישראל 2019, מאפשרת להציג מועמדות ל
– מי שרוצה *לפעול אקטיבית* להוצאת אזרחים עם 'חוסר התאמה לאומית',
– ואוסרת ייצוג למי ששואף להסיר צביון.

מבחינת חומרה, איום על הדמוקרטיה: צביון > פעולה אקטיבית.

גישת איילת שקד – "אני מעדיפה בהרבה את מיכאל בן ארי על עופר כסיף" | מעריב
הקונפורמית נורמטיבית מתכנסת הזדהותית היא הרווחת, גם באדוות שוליה.
ומזווית אחרת – מצפני סחף הצייטגייסט של מרבית האוכלוסיה מתפקדים היטב.

על משרעת רצף תפישתי בין בן ארי לכסיף, אני קרוב לכסיף ורוב הציבור לבן ארי, כשהמבדיל הוא:
1. רמת המודעות השונה שלי לדמיון לעומת רוב הציבור,
2. רמת האנרגיה שלי המוקצית למימוש התפישות דומה לכלל הציבור
[ – לא מדוייק, רוב הציבור סחוף נורמטיביות קונה את ניסוח תפישותיו מכתָבֵי ידיעות אחרונות לפיד/ארצי, ואני משקיע אנרגיה בניסוח תפישותיי, אולי טוען אותן בבקורתיות נשאפת].

מי מאויים מתפישות בן ארי, הימין או השמאל?

[לתפישתי] קונסרטיב לועג לחלוש שמשמאלו ומבועת מהמטורף שלימינו.

כך ימין מתון מטפל בימין מוקצן, שכן הצ'מברליין(ים) רוצים להגיע להסדר, להימנע מהפעלת כוח.

ימין מתון, מודע, עצל נטול אנרגיה, ששורה עליו אימת הסוציולוגיה להידמות לרגב, חזן, אזריה ועמיר, השואף ללגיטימציית ההשכלה והאינטליגנציה שהוא מזהה כאינטליגנציה, רוצה להקיא את בן ארי, חזן ודומיהם מקרבו, כדי לא להיות מקושר לשכמותם, לא בתודעתו שלו ולא בתודעה אחרת.

בן ארי לא באמת מהווה איום, שכן הוא בשוליים, יכולת ההשפעה שלו על הפרוגרסיביות אפסית.

אותם מתי מעט מספור המבחינים בין אלימות פיזית לבין – הסתה,
מבינים שאת המושג הסתה המציאו קונסרבטיבים לתאר פעולת אדוקים מהם.
מבחינתי, כל דיבור מותר, כולל 'הסתה' "לרצוח את יאיר דיקמן."

נקיטת פעולה הוא הקו המפריד.

אינני שואף למנגנונים שיפרשו אמירה
'האם מניעה את אינסטינקט אידיוט קונסרבטיבי נטול ערעור ובקרה, נסחף להזדהות קולקטיבית או לא.'

כך, בן ארי לא מאיים על השמאל האינטליגנטי, אלא על הימין האינטליגנטי, שכן שם את עמיתיו הקונסרבטיבים החלושים באותו מרק.

אמירתו של בן ארי, ש-

"אין דבר כזה מדינה יהודית דמוקרטית, המדינה או יהודית או דמוקרטית"

מהווה מראה לכל תפישה קונסרבטיבית, ובכך, בין היתר חשיבותו.

להערכתי, בעתיד, בחלוף הצורך הטקטי של נתניהו בקולות שבן ארי מלקט, מישהו מהימין האינטליגנטי, לאחר נתניהו, ירצה להסיר אותו מ'הצביון' כדומה לימניים מתונים.