היום קראתי את צבר האותיות:
המציאות היא בדרך כלל באמצע.
שהפיל אותי.
קודם כל מודה למחברו- ש.ז. ש
בהנף קולמוס וירטואלי הטחת בי משפט שרמת מורכבותו המופרכת מרחיבה, מרהיבה, מרעיבה את תודעתי החריבה.
זהו אוקסימורון מוחלט, מולטילטרלי, יותר מ'הכושי המשתזף' – שמעתי שיש קרם שיזוף לשחורים,
אנושי יותר מ'לרבע את המעגל', אם גם מופרך לא פחות.
האם אמירה כזו מניחה ש
- מציאות נרתמת לתודעה?
- שהיא מיצוע של תפישת ריבוי בוחניה?
- יש לה, למציאות, כלים לשנות את תצורתה כך שתותאם לתודעת בוחניה?
- 'תודעה' היא יישות אחודה, עליונה על המציאות, שמיישרת את המציאות מול מכלולה?
ש.ז.,
תודה לך על הגירוי.
