על מה מצטערים יותר,
לא בחרנו, להיות כאלה או אחרים.
כל אחד מוצא צידוקים להעדפתו.
במקרה הראשון, הרציונליזציה תתמוך.
במקרה השני- הצורך ברציונליזציה מתבקש, אך האפקטיביות שלו פחותה, שכן אונטולוגית נעשה שינוי- יש נזק ממשי בגובה ההשקעה.
אני, כרוב האנשים הקטנים, חסרי המעוף, נטולי האמונה ושונאי הסיכון, המצטערים על תשומות ממשיות שירדו לטמיון יותר מאשר על פוטנציאל רווח לא ממומש.
"לאכול בלמעלה מחמישים, לא משנה אם $ או €, זה לשלם על אכילת הצלחות, הסכו"ם הנוף והכוסיות. לא האוכל."
בנטילת הלוואה יש מרכיב בילט-אין אינהרנטי לטנטי אצל הלווה, של 'אולי יופיע מן האָיִן פטור מההחזר'.
אנשים (גם) נבדלים האחד מהאחר ביכולתם לחיות בחוב.
הכל יעידו שאינם רוצים חובות, ובה בעת (גם) לוקחים משכנתאות.
אני מניח שרוב מי שלווה, גם רצה וגם צפה שתהיה לו האפשרות להחזיר את הלוואתו. להמשיך לקרוא הלוואה
וזה מאד יקר להיות עני.
(גם) בגלל היוקר קשה להיחלץ מהמצב.
בטווח הרחוק מרחיק את השפע ומחריף את הבעיה- מצב ממכר שבו קונים ביוקר את המשככים התודעתיים לזמן הקצר.
"אני קפיטליסט ריאקציונר נוסח המאה הי"ט."
אז זהו, שלא לגמרי ממש.
אמירה בעייתית ככל שתהא – במקרים מסוימים עוני נראה כמחלה.
כלומר, מתבקש לחשוב שזהו מצב כלכלי,
ונכון, ישנן נסיבות, מאורעות וכישורים.
עם זאת, צפייה במתקשים כלכלית, אלה שחווים עוני, מי שהמחסור צרב את תודעתו, מחוה,
ששינוי כלכלי משמעותי, ממעט להביא מזור לתחושת המחסור.
בדרך כלל, צריכה המאפיינת מצב כלכלי בחסר אמורה לתת מענה לצורך מיידי במחסור המנטלי.
בדיקה רוטינית של מידע אישי,
אינה שאילת מידע,
אלא הצמדות לאחיזת מעקה מצבי רגשי.
"רעיון הקיבוץ התכוון לפתור בעיה,
שאסור לגעת בה,
לא פתר אותה,
ויצר אינספור אחרות."
מים אכן זורמים למקום הנמוך.
השאלה היא, האם בתפישתנו את המציאות, אנחנו מזהים נכונה את נתיב התקדמותם.
בתצורת המכניקה המחשבתית, ישנה אבחנה ראשונית, ברורה, גולמית, דיכוטומית, בין מאפיינים:
| חתירה מעשית קונקרטית | חקירה ערטילאית תיאורטית |
| מיישמת | חוקרת |
| מצמצמת | מרחיבה |
| מעש | חזון |
| מציאות | חלום |
| מפשטת (מלשון 'פשטות') | מפשיטה (מלשון 'הפשטה') |
| בניית סדר בסיסי | ניפוץ סדר קיים לטובת סדר מורכב נשאף |
| מיידית | ארוכת טווח |
| תכלית | תהליך |
| מחויבות לתוצאה רצויה מראש | מחויבות לרעיון, 'אמת' או 'יושר' בהיבטם האינטלקטואלי |
| שימור סדר קיים | חיפוש סדר חדש |
| שמרנות | רדיקליות |
| אינדיבידואלים כמולקולות החוברות על בסיס זמני למשימה משותפת | האינדיבידואלים כחרוזים על חוט אידיאולוגי משותף |
| נאמנות למבנה מוצק כמדינה מאובחן כלאום | נאמנות למבנה אמורפי כחברה או שותפי רעיון |
| פותרנות מונעת | תהליכיות נמנעת |
| חיפוש ה'נכון', היעיל | חיפוש ה'צודק', האסתטי |
| טולרנטיות לריבוי פרדיגמות | מינימליזציה פרדיגמטית |
| ווריאציות מערכות אמונה כדרך חיים | הדרת תפישות אמונה מפני רציונל |
| אינסטרומנטליזציה של תפישות מסמילות | רתיעה מייצוגי מציאות |
| דמויות מרכזיות מקדמות את הדומים להן במאפייני הסוציו-אקונומיה | דמויות מרכזיות מקדמות את השונים מהן סוציו-אקונומית |
| חיזוק הרוב על חשבון החלשת מיעוט | החלשת רוב לטובת תמיכה במיעוט |
| כמיהה למבנה מדינה הדוק וחזק | הסתפקות במדינה מוגבלת בכוחה |
| חתירה לעושר | חתירה לאינטלקט |
| תמיכה פוליטית ב'רפובליקניות' | תמיכה פוליטית ב'דמוקרטיות' |
| ימין שמרן | שמאל ליברלי |
| ריאליות | הומניות |
| אנשי מכירות מתמטיקה, פיזיקה, מכניקה, כירורגיה, רפואת שיניים מפיקים | פילוסופיה אמנות, פסיכולוגיה (פסיכו תרפיה פחות), סוציולוגיה, תקשורת, מורים |
| מצביאים | מדינאים |
ברוב המקרים האבחנה נעשית על פי החיווי האדם על עצמו. תיוגו העצמי מבצע את השיוך.
אז זהו, שלעתים תיוג עצמי לא תאם את אבחנתי.
בבחינת פרסונות אחרות, ישנה נטייה לתייג אותן על פי:
המקרים המרתקים הם אלה שנראים לא תואמים התנהלות פרסונה-תיוג, למשל, כאלה הגורסים שיש לנהוג באוכלוסיות פלשתנאיות ביד קשה, ולחתור לתהליך שלום, כפי שיש עולים מחבר העמים המעידים שכך גורסים.
ישנן דמויות פוליטיות עם סתירה (שאני מוצא) בין מאפייני אישיותן (הנתפשת) לאכסניה הפוליטית שאליה התנקזו:
מכניקה ימנית, התאכסנו לשמאלם | מכניקה שמאלנית, התאכסנו לימינם |
|---|---|
| יצחק רבין, אריק שרון, ציפי לבני, טומי לפיד | שמעון פרס, אהוד ברק, אהוד אולמרט, דן מרידור |
שיטת ממשל מרובה מפלגות מאפשרת, אולי מאיצה ואף מאלצת, תנועה.
אישיות עם מאפיינים אישיותיים תהגר לצד שונה ממאפייניה בשל:
כשפעולה או מחשבה מניבים התנהגות, שלכאורה, נתפשת כלא תואמת הצהרתית את הפרסונה, מצפה (יותר) שאישיות ימין תתנהג כשמאל מאשר להיפך.
להבחנתי*, הזליגה האבחנתית מאפיינת יותר ימניים שמזוהים כשמאל. יישום, ביצוע רעיונות שמאליים יכול להיעשות על ידי מאפיינים אישיותיים ימניים מובהקים, שנקלעו לסוציולוגיה או יישום תועלתי במסגרת שמאלית.
אבסורד ככל שייתפש, מנהיגים שמאלנים מיישמים אידיאולוגיות שמאל בעזרת מאפיינים ימניים דומיננטיים מגוייסים.
סטאלין כדוגמא קיצונית, יישם רעיונות שמקושרים לטור השמאלי של הטבלה. אישיותו המשתקפת ממעשיו, היא הקצנה של הטור הימני.
צעדי נדידה מצד אחד לאחר, הם יחסית נדירים.
החיוויים של מי שמחווה שנע מצד אחד לצד שני, מעטים.
המעברים משקפים יכולת (נדירה) של בחינת מצב ושינוי, ולכן אפשרי, צפויים, מעברים חוזרים.
מכיוון שאישיות, לנסיוני, לא באמת עוברת מטא-מורפוזה, במקרה של חיווי שינוי, מצפה לאימוץ מרכיב יחיד מהטור הנוגד. במקרה של חיווי על שינוי, השינוי יהיה של מרכיב אחד.
שאר המאפיינים יישארו יציבים (גם אם תהיה עדות הפרסונה על שינוי מקיף.)
הערות:
באבחנות, הנכתב מתכוון לנטרל ערכיות ועדיפות.
* ייתכן שיש לי תפישה כזו ומגבה אותה בתצפיות שתואמות אותה. 😳
קאדי, כומר ורב מחליפים התרשמויות מקצועיות איך להתנהל עם כספי צדקה.
עלייה ברמת חיים היא אקט פיננסי,
ירידה – טראומה פסיכולוגית.
אני אשמר ממתחריי.
שאלוהים ישמור עלי מאופטימיות שותפיי.
אמי:
"חוב חדש יתיישן,
חוב ישן לא יוחזר."
אבי:
"אל תלווה, תן!"
ברבע המאה האחרון,
עידן ה- 0/1,
הריאליטי מחד, סטיב ג'ובס וחסרי ההשכלה מאותו חד רק מצידו האחר,
נראה שסיכויי הפרט לתת ת'מכה גדלו.
אז זהו, שלא באמת:
הנגישות גדלה- של הכל לכולם,
הצורך באיכות ירד- עובד לא עובד,
כשאמפליטודת התגמול על הצלחות האמירה דרמטית,
מסך התגמול נשאר פחות לחלק ליותר שרוצים.
חברת פורקס – עיסוק בתפר שבין השקעות להימורים חוקיים.
במיקרו אנווירונמנט – ישראל מעצמת פורקס בינלאומית, מוכרת לריבוי מדינות בעולם – התפעלתי מהתופעה הרווחת בין אנשי המכירות של: ריבוי הדתיים, מתנועת ההתחזקות כלפי פרקטיקה דתית במהלך העבודה, חבישת כיפות שחורות, התכנסות יומית לתפילה משותפת.
ההסברים האפשריים לעובדת קיום פרקטיקת הדת בסיטואציה המסוימת, שחורגת מהמצופה לעובדים בחברות הטרוגניות דומה, ואופיינית לפעילות פורקס:
נדיבות –
מידת הזמינות
של הקצאת ונתינת משאבים
לקידום טובת אחר,
בתמורה לסיפוק רגשי.
נדיבות:
נכונות עצמונית לתת♠ טובין, בעל־ערך לנותן
– טובין ריאלי, שווה כסף או זמן, או רעיוניות כאנרגיה תודעתית –
לבעל־תודעה♣ אחר,
במטרה להיטיב עם אחר,
כשהתגמול לנתינה הוא רְווִייָת סיפוק והנאה מהטבת מצב האחר מהמצב טרום הנתינה.
להמשיך לקרוא נדיבות – אחיזה תודעתית
לאחר שהערינו את המסבחה החד-פעמית של עלי קרוואן, בני ואני לגמנו בפוש השקשקים בירה מצוננת היטב.
מבוסם, שכן לא יודע לשתות, הובלתי לחנות ענתיקות ממול.
ממוללים את החפצים עם הבעלבית.
"איזה דברים מופרכים שאני לא צריך אתה יכול למכור לי במחיר מופרז?" אני מקדים.
"תגיד איך אתה יודע לנקוב את המחיר בקנייה, ובמכירה?" אני מקשה.
ההוא לא מתבלבל ונותן לי את הסיפור הבא:
יום אחד מגיע אלי חבר הביתה.
הוא מתפעל מהבית ושואל "מאיפה הבית?"
"זה מהכלב" אני (המוכר) עונה לו.
החבר עולה קומה, רואה בריכה בתוך הבית "ומאיפה זה?" הוא שואל.
"זה מהכלב" אני עונה.
פתאום הוא רואה את אשתי יוצאת מחדר השינה.
הוא מתפעל מיופיה, ושואל- "מאיפה היא?"
"גם היא מהכלב." אני עונה.
"כמה אתה רוצה על הכלב?" הוא שואל.
"תביא מליון והכלב שלך." אני עונה.
מסכמים, משלם הולך עם הכלב.
כעבור שבוע חוזר החבר ואומר-
"אל תשאל, חרא כלב, מחרבן בכל הבית ואוכל את הרהיטים."
"ששש…" אני משתיק אותו "אם תשמיץ איך תמכור אותו?"
