סיקור, תקשורת, איזון

משך הקריאה: 5 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה

אלה הסובלים ש’מכפישים’, שמתלוננים על אלה ‘שמחפשים את הרע’, ה’משמיצים’ את ערכיהם כ-דת, ריבון, מסורת, מדינה, אינם יכולים לשאת את הפגיעה בערך העליון, מקודש, פרלימינרי. הם כ-דתיים, גם אם נטולי אל, רואים בביקורת על המדינה ‘חילול שם’, פגיעה בערך עליון, אהוב.

הם אינם מבינים למה דחוף לאחר לחרב את החגיגה של שמירת הערך העליון.

העדר קדושה, טיפול מתמיד

תסביר להם שָשִי,

פרקטיקה

שיש מי שעבורו ‘מדינה’ היא מסגרת חברתית,
עם ייעוד, פרקטי,
נטול התייחסות ערכית כשלעצמה,
שבשל מורכבותו הבסיסית של שיתוף ריבוי אנשים,
בעולם הולך ומתמרכב שמוסיף על עצמו נקודות השקה מתרבות,
בקרה מתמדת היא הכרחית למטר את פעילות הגוף.

שחברה נשאפת על ידי אנשים מסויימים מבקשת

  • חופש דת – האפשרות לכל פרט לחיות לאור אמונתו,
  • וכן, חופש מ-דת. ללא אמונה.

יש מי שמתייחס למרחב ציבורי ככזה שאינו נתון לשלטון רוב אמוני, צביוני.
המרחב הציבורי אינו שייך לאיש, ונתון למצרפיות אקלקטית של השוהים בו,
כשתפקיד הריבון הנבחר הוא לספק תשתיות ומניעת בעל כוח שיפחית חירות אחר.

שיפור

יש מי שחושב,
שמה שעושה את ישראל למקום ייחודי בתוך המורכבות שבו,
מקום טוב עם שאיפה להתקדמות,
היא הביקורת המתמדת,
אי אהבת השלטון,
הממסד,
המנהיגים,
חוסר הכניעה למי שדורש ‘איזון’ ביקורתי –
הפחתה עד חוסר בקרה שלטונית.

  • סיקור מאוזן

סיקור מאוזן הוא סוג של אוקסימורון.

יש סיקור שמביא עובדות או שלא.

יש סיקור שמביא את כל העובדות או את חלקן.

איזון סיקורי הוא שאיפה דומה למציאת π, 22/7.

יכולה להיות שאיפה לאיזון פרשנותי. כלומר,
אם נוגדר שנושא מסויים משיק לשתי גישות מנוגדות,
נניח, גירוש מסתננים, פעולות ראש ממשלה,
ניתן ל’אזן’ במספר המתייחסים לאותן סוגיות, ולבחון מי מגיע עם אלו סנטימנטים, עוינים או אוהדים את הערכים הנלווים לסוגיות אלה.

יש לברור את העובדות הקשורות אל הסוגיות, ולתת את הפרשדנות המתבקשת לכל מי שיש לו עניין בהן.

איזון מרחבי

השאיפה לאיזון בעייתית.

  • מהו המרחב שאותו יש לאזן?
  • האםהתייחסות לאייטם פרטיקולרי?
  • כלי תקשורת מסויים?
  • מרחב ציבורי תודעתי?
  • מי מאזן?

עתונאות, תקשורת

מקצוע העיתונות עוסק בחדשות בעלי עניין לציבור ובפרשנותן.

חדשות הוא מה שאינו במסגרת הרוטיני, צפוי.

כך ניתן

– לבנות בדיות שלא קרו – לא מתחום התקשורת המדווחת – report,

– פירוק, ערעור, תפישות מקובלות.

חלק ניכר מהעיתונאים, ריפורטרים, עוסקים בחיפוש מתמיד אחר גילויים, אי-סדרים, שיש להם עניין לציבור כדי שימצא עניין, ויעריך את עבודתם.

מתוך כך, יכולים להיות לעיתונאים הטיות לטפל בנושאים פוליטיים, כלכליים, טכנולוגיים, ספורטיביים, מדעיים, אמנותיים, וכן הלאה.

כך, יש לצפות שלמקצוע העיתונאות יתנקזו מי שיש לו נטייה, עניין ויכולת להשתמש ביכולתו הוורבלית לחפור בתכנים, כדי למצוא בהם עניין לציבור – חריגה מהצפוי, והיכולת להעבירם בצורה מעוררת עניין.

כלומר – יש את עניין חקירה, ערעור, כפירה, פירוק.

בניה ובדיה זה סיפורת.

האם לא הסתננו למקצוע העיתונאות יוצרי בדיות עיתונאיות? בהחלט.היכן שנקרו הזדמנויות למימוש תפישת רווח אישי ביחס לאחטרנטיבה ובבחישוב של רווח נתפש, קרו גם מקרים כאלה.

עיתונאות עם אג’נדה לפירוק, ערעור וכפירה – לגיטימית.

עיתונאות מגינה ישירות על סנטימנטים או אג’נדה אינה עיתונאות.

עיתונאות כן תיחשב עיתונאות אם עיתונאי ירצה להגן על עמדה מסויימת בחקירה, כפירה, ערעור עמדות אחרות.

כך ניתן לערער על תוצרי עבודה עיתונאית אחרת. מי שמהווה יריב לתפישה שאותה רוצה לקדם עיתונאי, יכול נגטיבית לערער את עבודת היריב, ולא לקדם את נשוא הטייתו, שכן אז ייחשב כעוסק ביחסי ציבור ולא בעיתונאות.

איזון

איזון תקשורתי לא יכול להיות מושג.

לא ברור מהו איזון. הטייה עיתונאית היא ערעור. דרישתצ העניין בדרך כלל מעיתונאות היא הפירוק, הערעור, הביקורת. לא ברור מהו המרחב אותו יש גרישנה לאזן.

דרישת תסכול

הדרישה לאיזון מבטאת את תסכול נושאי תפישה שנוטה לבניית קונסטרוקטים על נסיונות ערעור קונסטרוקטיביים על תפישותיהם.

Share

הערות? אשמח לתגובתך

Share