אני שונא לחכות.
כן, גם אחרים שונאים.
מאד.
ביותייר.
ועוד יותר, כשמחכים לי.
בעוד שכשאני מחכה לאחר,
אני רואה באחר שאני ממתין לו כמי ששודד את זמני,
תשומה אצילה, יקרה, בלתי ניתנת לשחזור,
מבזבז לי אותה,
משחק בסבלנותי המצומצמת מלכתחילה ומצטמצמת online.
הופך אותי ל
נושא, משלם, אחראי ל-
- כאוטיותו (המכמירה) או
- רשעותו – (עדיפה, ניתנת לטיפול בה),
לקיחת זמן ממני, כשאינני מתכוון לתיתו וולונטארית,
מגעילה אותי.
כשמחכים לי, אני מגעיל את עצמי.
פיחססס
