אז זהו שלא
אמרו עלי והרווחתי ביושר כל ביקורת והשמצה שהוטחה בי. אלה שמאחוריי – אינני יודע, לא שמעתי.
עם זאת, היו גם מי שייחסו לי סדר. אלה היו בפריפריה הרחוקה שלא הכירו את משנותיי, לא ניתן לומר עליהם ששמעו תפישות ומתחו אותן לכיוונים אחרים. וכן, גם מבין אלה הקרובים יותר, גם אם לא המאוד, היו מי שייחסו לי 'סדר'.
ועד שכבר הרווחתי תיוג חיובי, אני אקפוץ ואומר – 'מסודר, אני – לא'.
היו מי שנחשפו, ל
- וקטור הכפייתי של חוסר יכולת/רצון דחיה, עושה עכשיו או לא בכלל, בטח כתביעה מאחרים,
- הניצב לוקטור הקודם – השאיפה להשלמת המטלה, ובירור מתמיד 'מה חסר כדי שהיעד יושג',
- וזאת על מצע של מוכנות להקצאת תשומות ואנרגטיה לטובת העניין,
- ובמעטפת של וורבלית של חתירה לרציונליות, הנתפשת כסבירה לבחינה של מי שאינו מעורב.
'סדר', 'ארגון' זה לא.
זה שאני אוהב להיות המקומות שמרכיבים מסויימים בהם כאוטיים, מה מעיד על חיבתי לסדר?
