סדנת תקשורת רב-תרבותית
תפישתי שיוויון; הצקה ללא הבדל מין, גזע, דת, שפה וגאוגרפיה.
סדנת השרדות
צ'ארלס (הוא לא סודני הוא חבשי, כלומר הוא לא סיני הוא הונג־קונגי) ואני ישבנו במנגוצ'י, מלאווי.
כ־300,000 תושבים. במפה מסומנת כעיר ועם זאת אין בה באמת פסיליטיס אורבניים. הגענו אליה מבלנטאייר, 200 קילומטר מדרום, לביקור צהריים בסניף הלוטרי המקומי הלא־מתפקד.
דוריס, המלצרית המקומית במלון בו התמקמנו, הגישה. בכך, נעבעך, נחרץ מזלה אתרע גורלה, או שלהיפך, היא היוותה יעד לתעוקת שאיילות דיקמן:
"אמרי לי דוריס" הצקתי "החיים שלך טובים?"
well, לא רק לה קשה להתמודד עם חפירה מעין זו. רבים ממכריי ירגישו את כוויות המנגל, יגירו בריאות נפשית, יזיעו בְּרָגים חלודים מלובנים, ישתינו רסיסי זכוכית משוחים בחומצה רותחת, אם ידרשו לסוגיה, גם אם חלקם ישבעו בנקיטת חפץ שהם בטוחים בהכרזתם על יכולתם ליהנות מהשאלה.
דוריס ציחקקה, זעה באי־נוחות ואישרה – "כן".
צ'ארלס התמקד בהתקפת חצי עופו במיומנות סינית; כדאי לחזות בסיני מפרק עוף כדי להבין מהי מתקפה על עוף חסר ישע נטול אונים מוטל פרקדן על צלחת – אין לו – לעוף, כן? – סיכוי, כולל כפות הרגליים והטפרים הנחשבים למעדן.
סימנתי לצ'ארלס you are next, כדי שלא יבזבז זמן ושינסח לעצמו את תשובתו שכן הוא הבא להישאל.
"דוריס", המשכתי להעיק, "איזה אלמנט אחד בחייך היית משנה כדי שיהיו לך, לתפישתך, חיים טובים יותר?"
דוריס גנחה, נאנחה, נאנקה, אנוסה תודעתית, בעוד צ'ארלס מחצין סימני מצוקה מתונים, כלומר הגיב באי־נוחות לגילויי הפרה של מצבי שיוויון־נפש חברתיים, אם תסלחו לי על שפתי המסתרבלת.
כמענה, דוריס הרחיבה על עוני מלאווי ותושביה. תשובה מצויינת, אך לשאלה אחרת.
לחדירתי "כמה את מרוויחה?", השיבה "5,000 קוואצ'ה" ל- 6 ימי עבודה, 8 שעות ביום. מסתכם בכ־$20. לחודש.
"צ'ארלס", פניתי אליו, לבירור מהו האלמנט משנה החיים לגביו – "הקמת משפחה" השיב בן ה-29.
עטיתי כפפות קצבים ופתחתי בפוסט מורטם:
"מה אתה חושב, צ'ארלס, האם דוריס נהנתה מהשיח, מהשאלות, האם היא היתה מעדיפה שהשיחה תתקיים או שלא?" שאלתי, משער את הערכתו.
צ'ארלס התיישר לציפייתי, משוכנע שהשיחה מיותרת לה.
"תגיד," ניסיתי "אולי דוריס רואה בשיחה התעניינות בה, כאדם, כ- being, כאינדיבידואל, שלא לומר סובייקט, כביטוי לעניין אנושי?"
'אין מצב' חרץ בסיניותו הפרקטו־קונקרטית והוסיף שאלה שמהווה חיווי: "האם אחרי השיחה היתה לה הקלה, הטבה כלשהי במצבה?"
"שים לב, to be continued" אמרתי לו ושאגתי לכיוונה – "דוריס?!"
עם הגעתה, העמקתי את הקֶדח – "דוריס, יש לנו פה איזה אישיו לברר, אנא, שבי."
דוריס שלנו התיישבה לה בהיסוס, ואני לא הצלחתי להבהיר לה – בעברית אני לא מבין אז באנגלית? – את השאלה 'האם, מבחינתה השיחה היתה ראויה שתיערך, או היה עדיף לה לו לא התקיימה.'
בקשתי את סיוע הונג-קונג.
צ'ארלס סייע, והצליח באנגליתו הטובה מהעילגת שלי לשאול אותה באופן שהיא הבינה. מלאווי היא מדינת שבטים. כולם מדברים אנגלית שוטפת. כשפה שניה. מסתבר שזו אנגלית400מילה.
דוריס השיבה ש'העדיפה את קיום השיח'.
אני כסקפטיקן ידוע, עוד בחולון – דוקטור דיקמן מחליא בריאים – מבין שגם אמירה כ'מעדיפה', לא מעידה ואינה מאששת שאכן זו העדפתה. אם הייתה מכריזה 'מעדיפה שלא' – ניתן להאמין לחוסר רצונה האותנטי, בשל נגטיביות הקטיגורית של המענה שמצריכה סוג של הפגנת אומץ, נוגד את אינסטינקט ההתכנסות המסכימה.
צ'ארלס עמד על תפישתו המקורית, ושאל: "דוריס, איך ייתכן שאת מעדיפה את קיום השיח, אם השיחה לא הביאה לשינוי בחייך?" ופנה לשאלה פתוחה "איך את מצפה להכניס שינוי בחייך?"
דוריס השיבה שהיא 'שמה את מבטחה באל'.
האפריקאים – בהכללה, רובם כמובן – מאמינים באל באופן מכמיר לב. את לב האבן שלי לפחות.
מין אמונה פשוטה, ילדית [מישהו נקב ב'אינפנטילית'?], אינטואיטיבית קהילתית.
וכאן צפה השאלה, 'האם יש אמונה בוגרת באל?'
והאם יש לי את זה ביותר גזעני? בעוד פחות פוליטיקלי קורקט? עובד על כך, בינתיים – טרם מצאתי.
צ'ארלס – לסינים קונספט שונה לאמונה – בירר בסקפטיות "האם עד כה האל עזר לך?"
דוריס נחושה בבטחונה ש"כן."
הנחתי לה. גברת נחמדה. כמעט כולם שם חמודיפ. היא סבלה דייה, אותות הקלה ניכרו על פניה.
בשיח בינינו, צ'ארלס בטוח שהשיחה הריעה את מצבה –
- לא פתרה דבר,
- הציפה שוב את חומרת הבעיה הקיימת.
אני אינני יודע איך שיחתנו השפיעה על מצבה האקזיסטנציאליסטי של דוריס.
אני כן יודע שהצקותיי הן אינטר-קונטיננטליות, טרנס-קולטורליות, מולטי-דיסציפלינריות, חוצות זמן, מרחק ומקום, שאינן מבחינות במין, גזע, דת ולאום, לא מתחשבות בקומוניקציה או גאוגרפיה. ועדיין, יש לי לאן להשתפר ולשאוף.
- תגובה 1:
מתה עליך.
נוחת מכוכב אחר עם שאלות של חוצן, כאילו היו שאלות אוניברסליות…
ועוד מניח שלאנשים תחושת בעלות על התשובות שלהם… ואולי היא עונה מנימוס? ואולי היא עונה מה שהיא חושבת שראוי לענות? ואולי היא עונה כי "חייבים לענות" למרות שאין לה מושג?
גם אני, אגב, חושבת שהקמת משפחה הייתה משפרת את חיי… 🙂 אתה חושב שיש לי שורשים חבשיים? מתי אתה שב לארצנו לצחקק ולהציק למקומיים ולמקומיות כאן?
אה, כן, ומה התשובות שלך לשאלות האלה, דוק? - תגובה 2.
דיק – בתחושתי האישית, ההצקות שלך גרמו לדוריס בצקות.
מה שכמובן לא ימנע ממך לעשות זאת שוב בעתיד, וביתר שאת.
נכון, חמודי, אני עובד על לשפר את הבצקות ולהפוך אותן לצלקות.
5/07/2012
פרקים נוספים:
דיקמן ידידי נשארת מיוחד כפי שהכרתי אותך, פלספן-פלצן משהו אבל בסך הכל אכפתי. אוהב תמיד עובד עמרם
עובד נערץ, איך הגעת אלי?