אהדה והגינות ספורטיבית

משך הקריאה: 8 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה


באירועי ספורט רווחת ההתנהלות, שבמצבים בהם נפסקת פסיקה שנויה במחלוקת, האוהדים נחלקים לשתי קבוצות:

  1. מצדיקים את הפסיקה התומכת בקבוצתם,
  2. שוללים את הפסיקה המקפחת את מושא אהדתם.


marchisio_faulבמשחק בין אורוגוואי לארגנטינה, שנערך ב- 24/6/2014, [יומיים לאחר יצירת השאלון] הרחקת מרקיזיו בעקבות אירוע הטבעת סולייתו בשוקו של Egidio Arevalo בדקה ה- 61, מהווה דוגמא להתרחשות שמבטאת התניית אוהדים:

האם יש מצב, במנותק מ’מה היה באמת’ ש

  1. חלק ניכר מאוהדי איטליה יגרסו שכניסתו של מרקיזיו ברוטאלית?
  2. החלק הארי של אוהדי אורוגוואי יסנגרו על האגרסור האיטלקי בסוברם שיש לקבל את ממשק הסוליה כטפיחה ידידותית?

marchisio_red

במקביל, ועם קשר שבו אני מתעניין, בהתרשמותי הבלתי אמפירית,
אוהד

  1. רוצה בהצלחת קבוצתו, וואלה?
  2. מצדד בפסיקה מקדמת את מושא אהדתו, ברוב המקרים המכריע,
  3. ובמזגן, ב- off-line, האוהד תופש עצמו כמתייחס לקבוצתו באופן הוגן ספורטיבית, מייחל להישגיה ההוגנים, ופסיקתו האישית אינה מוטה א-פריורית לטובת הקבוצה.

אהדה ספורטיבית

מעטים המקרים והצופים בהם יש עניין בצפייה בספורט, בדגש על קבוצתי, תוך ניטרול ממד האהדה.

בהיות אוהד קבוצה מסוימת, הוא צפוי

  • אינהרנטית, להיות עוין קבוצה יריבה,
  • אם גם ברמות שְׂטִימָה שונות,
  • אד-הוק בתחרות מסוימת,
  • או באופן פרדיגמטי מנוסח עבר, באופן עקרוני, על ציר זמן,
  • וזאת על רקע אפשרי של
    • הפרעה ספורטיבית מקומית של הקבוצה היריבה לקבוצה האהודה,
    • או בשל תפישת ייצוג נגטיבי של הקבוצה השְׂטומָה על
      • ערכיה הספורטיביים הנתפשים,
      • או בשל רתיעה מדמות ספורטיבית מייצגת, הנתפשת נגטיבית הנמנית על הקבוצה הלא אהודה,
      • או, רתיעה מהייצוג הסוציולוגי הנתפש של אוהדי היריבה- חשוב לאוהד להדיר עצמו מהייצוג הנתפש של היריבה, הן בעיני עצמו והן לסובביו.

צורך, על מה אהדה ספורטיבית עונה?

הצגת מרכיבי המענה להלן רכיבים מתיימרת להזכיר את עיקרם,
ועם זאת מצטנעת מהיומרה לתת תוקף אמפירי לסדר הצגתם כחיווי למידת דומיננטיותם
אלא רק הצעה אימפרסיוניסטית סוביקטיבית.

  • עניין בעיסוק בענף ספורט מסוים
    • טעמים והתניות, תוצר שילוב של
      1. מצע תרבותי סביבתי,
      2. עם יכולות פיזיות תואמות,
      3. בתנאים מאפשרים.
  • מילוי תוכן ברמת גירוי תודעתי אלטרנטיבי נמוך יותר,
  • גירוי חברתי– יצירת עניין משותף של פרט עם סביבתו החברתית,
  • התכנסות הזדהותית של פרט לקהילה
    • הצהרת הפרט האוהד על זהות העמיתים להם רוצה להידמות, אליהם מבקש להשתייך,
    • לאיזה ערכים מאפיינים של תרכובת קבוצה-אוהדים הוא שותף.
      ייתכנו ערכים משותפים

      • גיאוגרפיים,
      • אתניים,
      • פוליטיים,
      • סוציולוגיים,
      • ערכיים
      • לעומתיים- כלומר ערכים שנוגדים ערכים מזוהים נגטיביים לעיני המזדהה.
  • בהקשרי תוכן סטרוקטורליים כידע
    • מקצועי תיאורטי,
    • היסטורי,
    • סטטיסטי,
    • הקשרים לאטרליים אקטואליים,
  • הפגנת אינדיבידואליות,
    • מול עצמו, התפעלות מפרוטוקול האהדה, המחוייבות לשימורה, הטמעתה כחלק מזהות אישית, פנימית
    • ייחודיות הפרט בהזדהותו עם קהילה
      [נשמע אוקסימורון, איך פרט עושה מניפסטציה של אינדיבידואליות בהשתייכות לקבוצה מאובחנת?]
      מייחד עצמו

      • או בגילויי אהדה באדיקות בלתי צפויה,
        • במעש חריג,
        • ארטיפקטים, לבוש מעיד,
        • ורבליות מאובחנת.
      • או אוהד קבוצה בלתי צפויה, בשל
        • הרושם הנתפש של הקבוצה,
        • האופי הנתפש של אוהדיה.

הפגנת אהדה חופנת

  • העצמת ריגוש
    • הגדלת תחושת ההנאה מהצפייה מוכפלת בהמון מעצים,
    • ספיחת הנאה מנחמת עצב משותף,
      שכן הגירוי השלילי שעורר את העצב הוא לא באמת קריטי, כולה משחק, הלא כן?
  • ספיחת תחושת ערכיות מהפגנת נאמנות עמוקה על ציר זמן ועצמה, גם אם בעצם ‘לא מגיע’ בשל ביצועי הקבוצה,
  • סיפוק מתיעול ההנאה של רחמים עצמיים לאפיקים ‘לגיטימיים’.

ול-תזה

לאור התכנסות אֱלי תחושת יחדנֶס באהדה המשותפת,
בהנחה שקל וכיף יותר לאהוד ייצוג אטרקטיבי המגולם בקבוצה מצליחה,
התוכלו ילדים למצוא את היושר האינטלקטואלי בהתייחסות לפסיקות שנויות במחלוקת?

כלומר, צפוי שאוהדים ככלל-

  • ייחלו להצלחת קבוצתם,
  • יאמרו שעל ההצלחה להגיע ביושר ובהגינות,
  • גם אם לא באמת מתכוונים לכך,
  • אפילו שיצהירו ש’כן’.

הערה, הארה על חטא ההכללה היוהרתית שבונה תזה ללא מציאות תומכת

התזה שהנחתי לא קשורה למידע התומך, ומגלה אהדה אליה גם כשהנתונים לא מאוששים אותה.  😳

כאן אני חוטא ליושר האינטלקטואלי, בכך שמתעלם מהסקר, אמנם לא לגמרי, אבל הסקר מרכך את מובהקות הטענה, ואני הרי מכיר אישית את ממלאיו  😎 ,
ומניח שהקשר בין אהדה לפסיקה חותרת יושר- פחותה מכפי שעולה בסֶקֶרצ’יק.

והפער הזה, התזזזזז, בו טמון העניין.

ממש בעודנו מדברים

פרשת נשיכת לואיס סוארז את ג’יורג’יו קילייני, היא מקרה קיצון של הסיטואציה.
נכון שהנשיכה לא מנפקת יתרון לאורגוואי, אבל ההרחקה בגינה תסב נזק קריטי לסיכויי הצלחתה בהמשך. לא מתפלא על כך שהמאמן האורוגוואי, אוסקר וושינגטון טבארז, אמר בתרגום מאנגלית, שתורגמה מספרדית:

 “This is a World Cup. This is not about cheap morality”

“זה גביע העולם, לא מדובר על מוסר חסר ערך”

על הדרך, המאמן האורוגוואי, שלמכלול ההתנהלות של סוארז השפעה מכרעת על ריבוי היבטים בחייו, בדיאלקטיקה חותרת תוצאה, מתעלמת מהגירוי ועוסקת בלגיטימיות התגובה, המאמן – הוא לא אוהד, הוא מקצוען, עוסק בקונקרטיזתיה תוצאתית כשהספורט במקרה זה הוא הווריאנט – מאשים את התקשורת הבריטית ב’צייד מכשפות’.

בהקשר מקומי זה, מה רוצים אדישים לאהדה ל-איטליה אורוגוואי,מהווה דיון ענייני, פחות מעניין בהקשר אהדה ספורטיבית לקבוצה מסויימת.
יותר מעניין:

האם, כמה ומאיזה מניעים אוהדי איטליה סוברים ש-

  • סוארז לא נשך, לכן אין להענישו?
  • וגם אם נשך, שימשיך במונדיאל כרגיל?
  • כמה מהם יעידו על עצמם שהם אוהדים חותרי הגינות, ובכך יטעינו תוקף לתפישתם?

האם וכמה מאוהדי אורוגוואי גורסים ש-

  • סוארז נגס, ויש להרחיקו?
  • אם אכן נשך, איזה באסה שתועד? אולי אפשר להענישו עם גמר המונדיאל, כדי לא להרוס את הופעת אחד מהחלוצים הטובים בעולם?
  • כמה מהם יעידו על עצמם שהם אוהדים חותרי הגינות?

פסיקות

כן חושב שאוהדים רוצים את ניצחון מושא אהדתם בכל מחיר ותנאי,
תוך מחשבה שהם הוגנים, והניצחון בכל מחיר או תנאי הושג ב’צדק’ וב’הגינות’.

כך אנשים מתנהלים אל בני משפחותיהם, אל העסק שלהם.

יושר אינטלקטואלי? הזין של פפו מת מצחוק.

מרקיזיו
כיסח. צהוב. לא הייתי מוציא אדום.

סוארז
ספורטאי, כמו כמה מהאוהדים- חסר גבולות.
בנשיכתו ההזויה לכתף לא רואה הבדל לעומת בעיטה לא ספורטיבית לרגלי שחקן. אדום מקומי. לא יותר.


 

התמונות מאתר: http://www.huffingtonpost.com/2014/06/24/italy-red-card-marchisio-uruguay_n_5526294.html

לאהדתי הספורטיבית

Share

הערות? אשמח לתגובתך

Share