פשיזם

פאשיזם – מרכיבים ומצע

א. פאשיזם – פתיח

ב. פאשיזם – יסודות

מדרג

מבנה שלטוני חברתי הוא יחסי גומלין בין שלושה מרכיבים,

  1. פרט
  2. אוסף פרטים – קולקטיב
  3. קולקטיב המחיל על עצמו מיעוט פרטים כשלטון, מפקיד בידיהם ריבונות על ענייניהם המשותפים,

על מצע, במרחב תפישתי של

  • אידיאולוגיה- תפישות עולם ערכיות של יחסי פרט חברה,
  • דיאלקטיקה- כלים מתקשרים בין פרטים.

היררכיה בין מרכיבים

פרט

היחידה הבסיסית, הראשונית, האורגנית, הקיימת, זו ניתנת להבחנה, היא הפרט. תודעתו.

פרט שואף למקסם את קידום תשוקותיו, רצונותיו, תוכניותיו האישיות, המצרפיות.

במסגרת שאיפה זו, פרטים למדו

  • הן אבולוציונית, בשחר האנושות הגלובלית,
  • והן בלמידה והטמעה בשחר ינקותם,
    שחלק גדול ומשמעותי של קידום צֶבֶר שאיפותיהם יושג באמצעות חיים בקבוצה,
    גם אם יוותרו על חלק מחירותם האישית.

למידה זו הושגה באמצעות

  • חיובית – תגמול קונקרטי של יתרונות החיים בקבוצה
    • אמפירית, מימוש יתרונות של תרומה צרה על פי היתרון וצריכה מגוונת,
    • תודעתית הטמעת ערכים של חשיבות הקבוצה,
  • שלילית – ענישה של הפוגעים בקבוצה-
    • ענישה ערכית על ידי הריבון הטרנסצנדטי – הדת כסמכות סוציאלית,
    • ענישה ריאלית על ידי גופי החברה.

קולקטיב

אוסף פרטים החולקים תכונות, אינטרסים, משותפים ומקיימים סוג של ממשק ביניהם לבין עצמם סביב סוגיות אלה, שמזהים שחייהם בקבוצה יקדמו את צֶבֶר רצונותיהם מהווים קולקטיב.

עם התפתחות האנושות מגוון תצורות הקולקטיב רב והתגוון;

מבסיס קיומי אינסטינקטיבי של 'זיהוי עמית טורף' כ-
משפחה גרעינית, שבט, מין, שפה, חזות, ערכי חברתיים, חולקי תשתיות קיומיות כמרחב קרקע ומקורות מים והזנה,

לרמות תודעה גבוהות יותר כ-
עיקרי אמונה וטקסים לקשר עם ריבונות טרנסצנדנטית שעזרה להחיל על הפרט את ערכי החברה גם בהיותו לבד – האל הכל יכול נמצא בכל מקום הוא יפצה ויעניש, ובמקביל מבנה שלטוני, קונספט של ריבונות ובניית ייצוגי שלטון כסמלים, עם חשיבות תודעתית, ערכים מקודשים, דגלים, ואפילו אריכטקטורה ייחודית למוסדות שלטון.

התפתחו מני קולקטיב שהקשר אמורפי יותר, אינו מחייב מפגש אינטנסיבי, כגופים בעלי עניין כלכלי.

עם ריבוי והגיוון, דומיננטיות הקולקטיביות הבסיסית פחתה.

אנשים נבדלים האחד מהשניה ב-

  • בעוצמת הטייתם לקולקטיביזם,
  • מידת עוצמת אינסטינקט רצונם להשתייך לקולקטיב כזה לעומת אחר.

הקולקטיב הוא גוף אמורפי, אין לו את הקיום הריאלי של פרט.

ככזה הוא נתון לדינמיקות ושינויים של זהות, זיהוי רצון מצרפי, אינטרסים כלליים, מורכבות של אינטרסים של יחידים לעומת אלה של הכלל.

החלק הדומיננטי של פרטי הקולקטיב- בדרך כלל רוב פרטיו,
אם כי לא בהכרח,
שואף להחיל על עצמו, וולונטארית, מבנה שלטוני, מאוייש על ידי פרטים אחרים, מסויימים, הראויים בעיניו, שרוצים וחושבים עצמם למסוגלים, להתוות דרכי פעולה ליתרת הקולקטיב,
במטרה – של הפרטים המרכיבים את הקולקטיב – למקסם את רצונותיהם הפרטיקולריים, בתצורה הקולטיבית.

תפנית

פרט מזהה שאינטרס קולקטיבי, עליון על שלו, פועל בעצם, רציונלית, בניגוד לאינטרס שלו.

זה קורה רק כאשר קולקטיב מחיל על הפרט מערכת אינטנסיבית יעילה של ערכים, דיסציפלינה, חינוך, דת, סוציולוגיה, ענישה, עם לידתו וברציפות במהלך חייו כדי לשמר ולתחזק ערכים אלה.

ריבון שלטון

בהנחה שכל שלטון בקולקטיב הוא באמצעות פרט, אדם-
גם שלטון אלוהים נעשה באמצעות בני אנוש מתווכים,
שליט הוא פרט, המזהה את הקולקטיב, ובשונה מהפרטים האחרים המתכנסים אליו, הוא מצליח להשפיע, לנווט על פי הבנתו והטיותיו את פעולות הקולקטיב להשגת מטרות ויעדים (גם אם ברמת הצלחה משתנה).

הריבון יכול לכוון למגוון יעדים, לריבוי מטרות, ייתכן שרואה את טובת הקולקטיב מזוית השקפתו, ייתכן שרואה רק את טובתו, ייתכן שמידת הצלחתו ליירט כוונות אלה גבוה/ נמוך וכנראה משתנה על צירי מעשה, זמן, ופרשנות הבוחנים.

 


ד. פאשיזם – סנטימנט

ה. פאשיזם – דיאלקטיקה

ו. פאשיזם – זילות?

Share

4 תגובות בנושא “פאשיזם – מרכיבים ומצע”

השאר תגובה