הבחנה בין לאומיות ללאומנות

ההבחנה בין לאומיות ללאומניות
הוא בטעינת מהות אוביקטיבית בערכיות סוביקטיבית.

לאומיות

ציון שיוך תושב אוסלו, אזרח מדינה אחת – נורבגיה,
ציון שיוך תושב אנטוורפן אזרח מדינה אחרת- בלגיה.

התייחסות עניינית, ביורוקרטית, נטולת העדפה על רקע אתני.

לאומנות

היות סנטימנט, נטייה רגשית, במתבטאת בגילויי הערכה, גאווה, אהבה, חיבה, הזדהות, שנאה, רתיעה, זלזול, בדרך כלל לפרט אך ייתכן גם לעצם או לרעיון,
וזאת על רקע לאום האובייקט.

תחושה חיובית (-שמחה) / שלילית (עצב) של פרט על הצלחת פרט אחר על רקע לאומיות האחר- זו לאומנות.

הסנטימנט מהווה את הבסיס והצידוק לנטייה, כשהרציונל המצדיק מגיע לאחריו.

דוגמא

ניתן לצפות בשתי ספורטאיות, אמריקאית ורוסיה מתחרות

  • ללא
  • עם

מעורבות מעדיפה מקדמית.

במקרה של מעורבות מעדיפה מקדימה, ניתן להעדיף, לייחל להצלחת מתעמלת אחת על אחרת בשל

  • השתייכות אחת הפרסונות לאומה מועדפת על הצופה,
  • ביצועיה הספורטיביים, בתחרות, העדיפים של אחת מהן,
  • היות האחת עליונה/ under dog, לעומת השניה,
  • רקע התנהלותי, הֶקשר, של אחת לעומת השנייה,
  • עתיד אפשרי של אחת לעומת השנייה,
  • אטרקטיביות אסתטית אחת מהן.

מה ההבדל?

השתייכות אחת הפרסונות לאומה מועדפת על הצופה היא העדפה לאומנית, בעוד שההעדפות האחרות הן על רקעים אחרים ['טובים' ערכית, יותר או פחות, זו שאלה נפרדת].

פרקטיקה יישומית

אהדה על רקע לאומי – לאומניות, הוא סנטימנט אינסטינקטיבי של ספיחת ערך מתחושת השתייכות.

מי שחווה אהדה אמיתית וכנה, רגשה אותנטית להצלחה/כשל מי שהוא בעדו.נגדו:

  • משוכנע שכך נוהגים 'כולם',
  • לא יכול להיות אחרת,
  • הוכחה, עבורם – לרוב האנשים, בטח למקיפים אותו התנהלות דומה בהקשר זה,
  • מי שלא שותף ל'שמחה' זו
    • הוא לא מודע, כלומר שמייח אך לא מחצין,
    • מחרב מסיבות מבאס,
    • עד מסוכן, שכן
      • משבית את השמחה,
      • מערער את שבריריות הסולידריות,
      • או אפילו לחבור ליריב/אויב.

בדרך כלל – מניסיוני האישי הנצבר, והמוטה, ללא הוכחה – סנטימנט זה חזק יותר אצל פרטים עם תחושת ערך אישית נמוכה, שסופחים תחושת ערך מתחושת ערך קולקטיביסטית, של כלל, לאומי בדרך כלל.

וכך,
מנהיגים הפונים לאוכלוסיות עם

  • אינסטינקט מתכנס קולקטיביסטי,
  • רקע אמוני גבוה,
  • רציונלי נמוך,
  • חותרי סדר – היררכיה לוגית מחד,
    אך חסרי יכולת ליצור עצמאי,
    לכן מעדיפים סדר, זמין, תקף בשל ההכשר הקולקטיביסטי, מוכתב,
  • דתי,

מייחסים משמעות, מייחדים תשומות לתחושת ערך לאומית – לאומנית, מלבים אותה ומתעלים אותה לצרכי הלאום, הקולקטיב שהם פועלים בשמו.

שאיילות מוספות

מהות אהדה ספורטיבית היא אהדה?
אהדה ל-מה?
למה אהדה על רקע לאומני?

למה היעדר אהדה על רקע לאומני נחשבת כשנאת השתיכות לאומית ולא 'אדישות'?

רוב הצופים אוהדים על רקע לאומיותם, של השתייכותם לאומתם ספורטיבית. אז מה?
העובדה שזה כך, היא הוכחה למה?
שהרוב בהגדרה לא יכול להיות נבון, אלא רק מיעוטו?

על ציר זמן,

  • אינסטינקט פרט הופך יותר/פחות לאומני?
  • פרטים לאומניסטים מתרבים או פוחתים?

האם ככל שהשכלה, תבונה, תפישת פרט את עצמו ואת סביבתו אותו כ'מוצלח', סנטימנט הלאומנות גבה או נמך?

Share

השאר תגובה