הבחנה

  • בין מאפיינים משותפים,
  • לבין ייחוס ערכיות לעצם השיוך.

הבחנה בין לאומיות ללאומנות

לאומיות

לאומיות היא התייחסות טכנית ביורוקרטית נטולת ערכיות,
של מכלול אנשים רחב, שהזיקה ביניהם תהיה מעבר להיכרות אישית,
למאפיינים משותפים, כולם או חלקם, כ-

  • היסטוריה,
  • תפישת קשר בין דורי רציף,
  • גיאוגרפיה,
  • שפה,
  • דת,
  • תרבות,
  • מנהגים
אינטרינזי וולונטארי

שיוך פרט את עצמו, עצמונית, לקולקטיב לאומי.

אקסטרינזי נכפה

נציגי ממסד קולקטיבי לאומי רואים בפרט כשייך או כנפרד מהם.

אקטיביות, פסיביות

פעולות או מניעתן של

  • פרט
  • ממסד הלאומי

הנגזרות מהיות פרט

  • שייך
  • מודר

מקולקטיב.

סף כניסה לאומי דינמי

נמוך – לאומיות קנדי – קבל את ערכי הקבוצה.

סף כניסה לאומי סטטי

גבוה – יפן, ישראל, על הפרט להיות בן להורים בני אותו לאום.

לאומנות

טעינת מהות אובייקטיבית בערכיות סובייקטיבית,
ייחוס ערכיות לעצם השיוך.

תחושה חיובית (-שמחה) / שלילית (עצב) של פרט על הצלחת פרט אחר על רקע לאומיות האחר.

היות סנטימנט, נטייה רגשית, המתבטאת בגילויי הערכה, גאווה, אהבה, חיבה, הזדהות, שנאה, רתיעה, זלזול, בדרך כלל לפרט אך ייתכן גם לעצם או לרעיון,
וזאת על רקע לאום סובייקט.

הסנטימנט מהווה את הבסיס והצידוק לנטייה, כשהרציונל המצדיק מגיע לאחריו.

נאמנות

תיוג ה’נאמנות’,
הוא חיווי על קיום סט ערכים מובחן,
בו על הפרט לקבל על עצמו הסכמה,
אקטיבית במעשה או במניעה,
או פסיבית באי-מעשה או אי-מניעה

של מקרים בהם, באופן מנותק מערכיות של קיום הקולקטיב היה פועל אחרת.
במלים אחרות: החלת פרט על עצמו סט ערכים בו לקיום הקולקטיב מוקצה ערך גבוה יותר מסט הערכים שפרט עצמו היה מחיל על עצמו וולונטארית על פי שיקול דעתו

דוגמא

ניתן לצפות בשתי ספורטאיות, אמריקאית ורוסיה מתחרות

  • ללא
  • עם

מעורבות מעדיפה מקדמית.

במקרה של מעורבות מעדיפה מקדימה, ניתן להעדיף, לייחל להצלחת מתעמלת אחת על אחרת בשל

  • השתייכות אחת הפרסונות לאומה מועדפת על הצופה,
  • ביצועיה הספורטיביים, בתחרות, העדיפים של אחת מהן,
  • היות האחת עליונה/ under dog, לעומת השניה,
  • רקע התנהלותי, הֶקשר, של אחת לעומת השנייה,
  • עתיד אפשרי של אחת לעומת השנייה,
  • אטרקטיביות אסתטית אחת מהן.
ההבדל

השתייכות אחת הפרסונות לאומה מועדפת על הצופה היא העדפה לאומנית, בעוד שההעדפות האחרות הן על רקעים אחרים [‘טובים’ ערכית, יותר או פחות, זו שאלה נפרדת].

פרקטיקה יישומית

אהדה על רקע לאומי – לאומניות, הוא סנטימנט אינסטינקטיבי של ספיחת ערך מתחושת השתייכות.

מי שחווה אהדה אמיתית וכנה, רִגְשה אותנטית להצלחה/כשל מי שהוא בעדו/ נגדו:

  • משוכנע שכך נוהגים ‘כולם’,
  • לא תתכן אפשרות אחרת,
  • הוכחה, עבורם – לרוב האנשים, בטח למקיפים אותו התנהלות דומה בהקשר זה,
  • מי שלא שותף ל’שמחה’ זו
    • הוא לא מודע, כלומר שמייח אך לא מחצין,
    • מחרב מסיבות מבאס,
    • עד מסוכן, שכן
      • משבית את השמחה,
      • מערער את שבריריות הסולידריות,
      • או אפילו לחבור ליריב/אויב.

בדרך כלל – מניסיוני האישי הנצבר, והמוטה, ללא הוכחה – סנטימנט זה חזק יותר אצל פרטים עם תחושת ערך אישית נמוכה, שסופחים תחושת ערך מתחושת ערך קולקטיביסטית, של כלל, לאומי בדרך כלל.

וכך,
מנהיגים הפונים לאוכלוסיות עם

  • אינסטינקט הזדהותי מתכנס קולקטיביסטי,
  • רקע אמוני גבוה,
  • חתירה נמוכה לרציונליות,
  • חותרי סדר – היררכיה לוגית מחד,
    אך חסרי יכולת ליצור עצמאי,
    לכן מעדיפים סדר, זמין, תקף בשל ההכשר הקולקטיביסטי, מוכתב,
  • דתי,

מייחסים משמעות, מייחדים תשומות לתחושת ערך לאומית – לאומנית, מלבים אותה ומתעלים אותה לצרכי הלאום, הקולקטיב שהם פועלים בשמו.

שאיילות מוספות

מהות אהדה ספורטיבית היא אהדה?
אהדה ל-מה?
למה אהדה על רקע לאומני?

למה היעדר אהדה על רקע לאומני נחשבת כשנאת השתיכות לאומית ולא ‘אדישות’?

רוב הצופים אוהדים על רקע לאומיותם, של השתייכותם לאומתם ספורטיבית. אז מה?
העובדה שזה כך, היא הוכחה למה?
שהרוב בהגדרה לא יכול להיות נבון, אלא רק מיעוטו?

על ציר זמן,

  • אינסטינקט פרט הופך יותר/פחות לאומני?
  • פרטים לאומניסטים מתרבים או פוחתים?

האם ככל שהשכלה, תבונה, תפישת פרט את עצמו ואת סביבתו אותו כ’מוצלח’, סנטימנט הלאומנות גבֶה או נמֶך?

המנון

המנון גרמניה

גרמניה, גרמניה, מעל הכל,
מעל כל דבר בעולם,
כל עוד באחווה תמיד נדבוק
יחדיו להגנתה.
מהמאס ועד לממל,
מהאטש ועד לבלט,
גרמניה, גרמניה מעל הכל,
מעל לכל דבר בעולם!

נשות גרמניה, נאמנות גרמניה,
יין גרמני, שירה גרמנית,
ישמרו ברחבי עולם
על צלילם הנושן והנעים,
למעשים אציליים יעוררונו
כל ימי חיינו.
נשות גרמניה, נאמנות גרמניה,
יין גרמני, שירה גרמנית!

Share

Leave a comment

השאר תגובה