משך הקריאה: 7 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה
יישום אופייני גלובלי
בצימצוםיאדה
תפישה
בהנחה שאין סוגיה מובחנת על הפרק, בה על ההמון לבחור בין גישה אחת לאחרת שמיטיבה עם תפישת פרט זה או אחר,
- במצב מצוקתי נתפש של הבוחרים, הבחירה תנוע לכיוון השמרני, בכמיהה לפתרון ברור, חזק מהמאפיינים שלטון שמרני.
שלטון רציונלי, מקדם פרוגרסיבית יחליף שלטון שמרני, לאור אכזבה מהתנהלות שלטון, בשל התנהלות פרסונלית, או בשל חוסר יכולת מימוש חזון שמרני, וישמור על כוחו בהינתן רווחה לתושביו.
מאפייני שלטון שמרני
שאיפה ל-
- נטייה לטיפול בערכים קולקטיביים,
- העצמת ריבונות אֱמונית, דתית, מסורתית, או מדיני לאומנית,
- פרגמנטציה לצביון קולקטיבי מוכתב מערכי ריבון,
- מנהיג שאישיותו מעוררת סנטימנט – חזק, כריזמטי,
- הטייה להכרעה,
- דמוקרטיה פורמלית, מעצימה זכויות הרוב, על המיעוטים, על האינדיבידואלים
- העתרת, הרחבת סמכויות לשלטון,
- צמצום בקרות על פעילות השלטון,
- רטוריקה סנטימנטלית, הסמלתית.
אמירה(תי)
בישראל בשנים האחרונות, בארה”ב 2016, כפי שמשתקף מתוצאות הבחירות, שמסתמן במדינות מערב אירופה,
– מדינות בהן לאזרחים יש השפעה על זהות התפישתית של השלטון*
התגובתיות ההצבעתית היא לטיפול, שינוי מצב מאג’ורי ‘ייאוש’ ממצב ‘רע’ נתפש, חותר מובהק להכרעה,
ולאו דווקא לכמיהה מובהקת לשיפור אורגני, אבולוציוני, ממצב סביר למתקדם מינורית יותר;
ייאוש – נינוחות תודעתית
מצב ייאושי מייחל לפעולה פותרנית, סופית מוחלטת על ידי ריבון כל יכול – אל, מדינה, אישיות דומיננטית, שישנה בעוצמתו, למציאות טובה יותר – גאולה מוחלטת, או יעזור להתמודד עם איום הרע ומפחיד, ימנעו בכוחם את הגיהנום המתרגש.
נינוחות רציונליסטית גורסת שמצב ישתפר הדרגתית, אורגנית, אבולוציונית, פרוגרסיביות איטית ליעדים ברורים, ניתנים להשגה.
השלטון הוא רע הכרחי, שיש לבקרו עד זוב (לא חשוב הנוזל), עליו לנהל באופן מיטבי את תשומות הכלל לקדם את הטובה המצרפית של האזרחים. השלטון הוא שלוח התפישה, והפרקסונות הפרטיקולריות הן בני אנוש שמקבלים לפרק זמן קצוב, קצר את מושכות ההנהגה.
על פי רוב, במדינות בהן אזרחים משפיעים על השלטון, בהתפלגותו, רוב הציבור נוטה לקנן במרכז עם נטייה שמרנית, של מימוש הערכים המאפיינים ‘שמרנות’.
רוב האזרחים, מי שרואים עצמם כ’שמרנים’ ואף כאלה שלא, שואפים למימוש סנטימנט אינסטינקטיבי ריגשי כלפי הריבון.
מגמה
חיזוק השמרנות
- ישראל הקדימה את כיוון הנתיב הפוליטי הגלובלי, מאמצע העשור הראשון של המאה העשרים ואחת, לכיוון ערכי השמרנות.
- התעצמות התמיכה בטראמפ במהלך 2016, עד בחירתו בנובמבר, מבטאת את התהליך בארה”ב; נטייה זו בולטת, על אף ההסתייגות הלכאורה מתבקשת של נשים, מיעוטים, ממורשתו, מתנהלותו האישית.
בחירתו מי שמהווה תקווה לאיומים בפתרונות גורפים גם אם לא במובהק ישימים, ברטוריקה מובהקת גם אם לא קוהורנטית, מהווה בחירה מצוקתית. - הברקזיט האנגלי מבטא את נטיית האנגלים לכיוון, תנועת מיואשים, רצו את אנגליה בחזרה לעצמם, עם האיפיונים הסוציולוגיים הדמוגרפיים המובהקים למצדדים בהתנתקות, והחשש מגלי ההגירה. בחירה שמעידה על אי-נוחות, משוועת למזור.
- איטליה, צרפת, הולנד, מתיימנים באופן מובהק, כתגובה לאיומים הנתפשים על ידי אזרחיהם, מהמהגרים המוסלמים, על מצע כלכלה בעייתית.
- היחלשות מרקל בגרמניה, מחזקת את המגמה.
רטוריקה אופיינית
| תפישה שמרנית | אלטרנטיבה חותרת רציונליות, זכויות אדם, פרט ומיעוט. |
| הבטחה לבוחריו גאולה, תפנית בעלילה, דאוס אקס מכינה: נתניהו מבטיח: תוך 3 שנים אחסל את העוני. |
התוויה לבוחרים דרכים ופעולות לקידום ערכים פרטיקולריים, אורגנית, אבולוציונית. |
| הפחדה מגיהנום, כפרקטיקה, מסיתה, מסיטה, ספינית:
נתניהו בתגובה לדוח: “האתגר הגדול ביותר זה האיום האיראני” רה”מ התייחס לדוח המבקר בנושא הדיור ואמר כי “יש הרבה דברים שיש לעשות, ואני מתכוון לעשות את זה בממשלה הבאה” ■ התייחס בהרחבה לאיום האיראני: “מההסכם שמתגבש כרגע יש הרבה סיבות לדאוג” |
בישראל, בצרפת, האלטרנטיבה למועמד המוביל הוא רטוריקה דומה –
- יאיר לפיד לבנימין נתניהו בישראל,
- מרי לה-פן לפרנסואה פייון בצרפת.
המעניין, מבחינתי,
בישראל, לא נראה שישנם איומים, מצוקה גלובלית, מובהקת שמהווה השראה, כר התפתחות לתפישות שמצמיחות כמיהה לשלטון שערכיו שמרנות, אֱמוניות, לאומנות, התכנסות לקולקטיביזם, שלטון חזק, חתירה להכרעה, מלל סנטימנטלי רהב, כריזמת מנהיג.
תפנית
נבואה נתנה לנבונים, כשוטה לא אתנבא…
פרוגרסיביות
ההתקדמות האנושית היא ‘שן משור’ית, לא רציפה ולא ליניארית.
עם ההתקדמות האנושית, רציונליות הפרט מתחזקת בשני ממדים:
- יותר פרטים,
- משילים יותר מרכיבים בלתי רציונליים מאישיותם,
בתפישתם להיטיב את מצבם.
רוב האנשים בטבעם ובהתנייתם הם סוג של שמרנים.
אזרחים שאינם אצולה או כוהני דת, נשים, שחורים (בחברה לבנה), הומוסקסואלים ומיעוטים אחרים ‘מאותגרי’ זכויות, יתפלגו בנטייתם השמרנית-ליברלית, מייד לאחר ש’התנרמלו’.
פרוגרסיביות רציונלית ליברלית מתרחשת על ידי פריצות רדיקליות שבשלב מסוים ‘לא רציונלי להתנגד להן‘; זכויות אזרח, ביטול שליטת הדת, הצבעה לנשים, לגיטימיות פעילות הומוסקסואליות, השוואת זכויות מיעוטים בחברה נשלטת על ידי רוב אתני, שילוב שחקני בייסבול, כדורגל, פוטבול בספורט – כל אלה יקרים מדיי מכדי שלא יישמו בחברה רציונלית שואפת מיקסום תוצרים באופטימיזציית משאבים, בעבר,
בעתיד, זכויות אינדיבידואל על גופו – אישה על גופה, זכות הפרט להפסיק את חייו אם ימצא לנכון, נטייה להחלשת גופים קולקטיביים כהשתייכות גזעית, דתית, אתנית, מדינית, לאומית, גיאוגרפית, תרבותית, ויותמרו להתארגנויות אד-הוק נושאות אידיאולגיה של קידום רווחת פרט.
כעת, מקומית, זמנית, ישנה רגרסיה, לערכים שמרניים.
הרגרסיה מתבטאת בגישת התומכים במגמה השמרנית אותנטית, בשל ערכיהם, או בהסוואה, המנמקת: ‘אני בעד פרוגרס, זה הפרימיטיב ההוא שלא יודע מה לעשות עם יתר החופש, ויש להתגונן מפני פוטנציאל אלימות.’
תפנית
חזרה למגמה של התקדמות רציונלית, להערכתי, תהיה במקום בו שלטון מעורר סנטימנט רגשי, אהוב על נתיניו, נהנה מהיעדר בקרה על פעילותו יעורר התנגדות בשל התנהלותו, ולאו דווקא בשל כמיהה רציונלית של רוב האזרחים, לממשל חותר רציונליות אינדיבידואליות ליברליות.
מחוללי התפנית
שלטון אבסולוטי
נוטה לשמר את עצמו בשל עוצמת יכולת שילטון לשמר את ריבונותו. כדי להפילו יש לרכז כוח אזרחי רב שיתגבר על המגבלות להתארגנותו.
שלטון דמוקרטי
מאפשר התארגנויות ותזוזות מינוריות יחסית של מצביעים לשינוי שלטוני.
תנועת מיעוט יחסי של מצביעים, בדרך כלל היברידיים, נטולי תפישת עולם ברורה ומובהקת בין שני קטבים אלה, או לחילופין מושפעים דרמטית ממצב מקומי על ציר זמן מסוים, יניע שינוי.
ההתניה של רוב האזרחים היא לשמרנות. כברירת מחדל.
התנועה לכן תהיה מהשמרנות לליברליות. זמנית; מיעוט של
- מאוכזבי מימוש רעיונות שמרניים,
- או מאוכזבי התנהלות אישית של מנהיגים שמרניים,
יצטרף במאסה מספקת למיעוט של
- חותרי רציונליות אינדיבידואלית ליברלית
- מיעוטים או מיעוטי יכולת שהתפישה הליברלית מיטיבה איתם בנושאי מצוקתם, עד שתטופל מקומית, ואז ינועו למחוזות נוחותם השמרנית,
וזאת לפרק זמן קצר.
המהפכה הצרפתית מהווה מודל להתנגדות ההמונים לשלטון המלוכה, קידום ערכים היפר-הומניסטיים, שהובלו על ידי כמה מאות בורגנים, פריזאיים, שאינם פריבילגיים (- לא נמנו על האצולה או כמורה), נישאת על ידי עשרים ושנים מליון צרפתים נבערים, נאנקים תחת שלטון נוגס. אחרי טיפול בנקודה הכואבת הרגעית, המהפכנים ישובו להתניותיהם המקדמיות, המשמרות את הערכים החשובים להם, כולל כמיהה לסנטימנט כלפי ריבון, ושימור ערכים אהודים נוספים.
* שלטון בלתי דמוקרטי
להבנתי שלטון ‘נשען על כידוני’ השליטים הוא קלישאה המסתירה את הסכמת נתיניו.
‘ריבונות’ היא מצב מנטלי, אינטרינזי, בו פרט מוותר על חירות תפישתית לטובת גופים חיצוניים לו.
כל ריבון נוקשה ככל האפשר נהנה מהסכמת הסובבים אותו, ואלה את הסובבים להם לפירמידה המשמרת את השלטון, עד שאינה משמרת. אין כוח פיזי שיכול לשמר ממשל על נתיניו, אלא הכוח הפיזי הוא האקסטנציה של הכוח המנטלי.
כך היום בסין וברוסיה, וכך בתקופות קודמות, שאמצעי השליטה על ההמון היו רופפים אף יותר.
ריבוי פרטים המאפשרים לריבון לנהל אותם מאפשרים, במודע ובעיקר לא, לכוחות נאהבים נשאפים לשלוט בחייהם, בידיעתם, שהאלטרנטיבה גרועה אף יותר.
ייתכן מיעוט פרטים שמתנגדים לריבון וחוששים לשלומם האישי מרוב עמיתיהם לריבונות שמעליהם.
