אחיזה תודעתית
* גיל דיקמן מציע "קונסרבטיביות דה-קונסטרוקטיבית".
אוקסימורון?
לכאורה [ברוח הביטוי הרווח בימים אלה, רבים משתמשים שגויות במונח 'כביכול'], שמרנות רדיקלית הוא ביטוי מכיל ניגודים: איך ניתן להגיע ל'קצה' כלשהו בחתירה ל'ליבה'?
בשני אופנים:
- בשימוש באמצעים אקססיביים, הנתפשים כבלתי סבירים לשימוש
- בתכניהם
- בעוצמתם.
- בניתוץ תשתיות שלטוניות קיימות לטובת תחליפיות.
בפועל
קישור 'רדיקליות' ל'שמרנות' נעשה בשימוש כלים מנתצי סדר עכשווי קיים,
באחת, בהתעלמות מהתקדמות אבולוציונית, אורגנית, מסונכרנת, קוהרנטית, תהליכית,
במטרה ליצור סדר מדיני שלטוני חדש, הדוק,
על חורבות סדר ישן, עם מאפיינים פחות שמרניים,
לאור ערכים של סדר מקדמי, מוכר,
תוך וויתור על ערכים שהסדר אותו בא להחליף.
הסדר החדש מחליש מוסדות שלטוניים המתוחזקים על ידי 'אליטות' שבסדר הישן היוו מיישמים ואוכפים את השלטון תוך עצמאות מסויימת, איפשרו בקרה שלטונית.
הסדר החדש מושתת על שליט שואף חסינות, מעל בקרה, שהסדר סובב על צירו הפרסונלי, שכן לפני היותו היה סדר אחר, ואחריו – שוב ישתנה.
בלפיתת צבת של
- מנהיג חזק, כריזמטי, מעורר אמוציות
- נתמך על ידי רצון המון – 'דמוקרטיה' פופוליסטית של רוב שהודר על ידי 'ממסד',
נוצר חיבוק סנדביץ', של המון המייתר מוסדות השלטון – רשות שפיטה, אכיפה, אקדמיה, תקשורת, חופש ביטוי, גופי ביטחון שאינם תומכים במנהיג, לשמירת הומוגניות תפישתית, נוגדת חופש פרט ומיעוטים.
קונסרבטיביות קלסית, שאיננה רדיקלית
שמרנים כרייגן, בוש האב והבן, בגין, שמיר, שרון, נתניהו עד הסתבכותו בפלילים, קִדמו – כל אחד בדרכו ובסגנונו – רעיונות מאחו פרט – חברה – ריבון של חופש פרט כלכלי, אמוניות, לאומנות, שאפו לאחיזה שלטונית במדינה חזקה, בשימוש במוסדות וכלים שלטוניים קיימים, מוסכמים.
שמרנותם חִזקה, רעיונית, את מוסדות השלטון, לפחות עד שנגע להם, אישית. כתפישה.
אמצעים
שמרנות רדיקלית, כמאפיין, נוקטת במובהק בפעולות מקדמות סדר חדש, שולל סדר קודם ששאף לקדם אלמנטים פרוגרסיביים, ונמנעת מאחרות:
מקדמת את | נמנעת מ |
| קולקטיב, משמעת, מנהיג-על, מיסטיקה משרתת רציונליות. | אינדיבידואליות, חופש, ניהול ענייני, התרחקות ממיסטיקה וסנטימנט. |
| חתירה לפעולה, כולל אלימות, אם יש 'הצדקה' מקדמת תוצאה. | רתיעה מהפעלת כוח, הגעה לתוצר באמצעות הסבר מקדים. |
| חתירה למטרה – הגעה ל'גאולה' גן עדן, מניעת גיהנום. | שיפור מתמיד. |
| מרחב ציבורי שייך לריבון, שנסמך על כוח מיסטי, בתמיכת הרוב, על המיעוט להתכנס. החלת צביון הקונסרבטיבי על המרחב. | מרחב ציבורי מתוחזק על ידי ההתארגנות, החלשת פעולות צביוניות. |
| אמוניות, לאומנות, נעזרים באתוס מיסטי נשענים על סנטימנט. | שאיפה לרציונליות. |
| חתירה לטוב מוחלט, התגוננות מפני רוע מוחלט לא בנויה להתעסק עם אורגניות. | אורגניות. |
| מסרים בוטים. | אנדרסטייטמנט. |
| רתימת האינטלקט ליישום רעיון מקדמי. | יושר אינטלקטואלי, בחינת עיון במובנו הסינתטי, ללא תפישה מקדמית. |
| רעיונות פשוטים. | מורכבות. |
| התמקדות בעיקר המקדם. | ניואנסים. |
| תקשורת ישירה, מובנת מיידית. | סאב טקסט. |
| חיסכון אנרגטי, מניעת בזבוז מיותר. | סינכרון בין מכלול גורמים משיקים לתהליך. |
| מתן חשיבות אקסקלוסיבית להגעה לתוצאה, המשמעויות, העלויות, זניחות. | קוהרנטיות עם עלויות ומשמעויות. |
| פתרון בום טראח בוינג מיידי, פותרני. | תהליכיות נבנית. |
במובן זה, תצורות שלטוניות כבריה"מ, סין, ישראל טרום המהפך, שנתפשים על ידי רבים כ'שמאל', עושים שימוש בעייתי שלא לומר שגוי במושג.
קונסרבטיביות [בשונה מפרוגרסיביות]
מבנה חברתי ומדיני הדוק, מאגד המונים, מציב חברה לפני פרט, מגביל חופש פרט, אינו חותר שיוויון, מקדש אל, אמונה, טקסים מסורת, הוא מבנה קונסרבטיבי.
כך, בריה"מ, סין, קובה, ממשלות ישראל עד המהפך, אלה תצורות שלטוניות קונסרבטיביות.
דוגמאות
פוטין – רוסיה, היטה את מגמת הפרוגרסיביות בעידן הפרסטרויקה, גלסנוסט שהגה גורבצ'וב ובשנות ה-90, לכיוון אחיזה שלטונית חזקה.
ארדואן – טורקיה, חיזק את הדת והחליש את רשויות הבקרה השלטוניות, תוך שינוי הסדר.
היטלר – גרמניה, אב טיפוס של קונסרבטיביות רדיקלית, ניתוץ מוחלט של הדמוקרטיה.
ישראל, כעת
נתניהו כשמרן, החל מכהונתו בממשלתו הרביעית, ה- 34 של ישראל, 2015, התמיר עצמו לניאו קונסרבטיב רדיקלי, כנראה בעקבות התגוננתו מהחשדות בפלילים.
נתניהו פעל לניתוץ לגיטימיות שלטון החוק בהתבטאויותיו הישירות, ואלה שנשאו על ידי עושי דברו, על רשויות החוק והאכיפה, המשטרה, האקדמיה, התקשורת, חוק הלאום.
הרדיקליות היא בפעילות ניתוץ כפסקת התגברות, חוק חסינות, פיזור הכנסת לאחר שכשל להרכיב ממשלה, במקום להעביר את המנדט חזרה לנשיא.
העניין
ניאו קונסרבטיביות רדיקלית מעניינת במובן, שקשה לגרום להמונים קונסרבטיבים לצאת מאיזור נוחותם, להסכים וולונטרית לשינוי סדר קיים על ידי
- שימוש באמצעים לא קונבנציונליים, לתפישתם,
- שימוש בעצימות גבוהה באמצעים קונבנציונליים.
היסטורית נדרש מצב קיצון,
או מנהיג כריזמטי,
שיצליח לגייר מעמד ביניים קונסרבטיבי – להניעו ממצבו הטבעי, לאיזור רדיקלי, שיאבד אמונו במוסדות שלטון. זהו עוגן קונסרבטיבי.
בישראל, התהליך קרה – לשון עבר, בהווה עדיין בתהליך, במהלך ממשלתו הרביעית של נתניהו.
מעטים הם הקונסרבטיבים, שיסרבו להתנקז לרדיקליות אורגנית, לעצור את הסחף, גם אם לא תואם במדוייק לערכיהם. בוודאי יירתעו להתחבר לכוחות פרוגרסיביים אנטי-שמרניים. כוחות אנטי קונסרבטיבים אלה אינם טבעיים לשמרנים. לשמרן יש העדפה להישאר קונסרבטיבי גם אם במידה שאינה תואמת את העדפתו האישית, ולא לעצור את המגמה על ידי תנועה נוגדת את הסנטימנט.
אינני מכיר מצב היפוך מגמה של שלטון ניאו קונסרבטיבי רדיקלי באבולוציה, אלא בקונטרה רבולוציה.
בפשטנות
תופעת של התפצלות
- קונסרבטיביות קלאסית משמרת התכנסות הזדהותית ומוסדות שלטון,
נוסח ליכוד בעבר, כחול לב כעת, ליברלים מתכנסים הזדהותית - פופוליזם שחותר לבחור מנהיג – טראמפ, נתניהו, פוטין, ג'ונסון, ארדואן, אורבאן, בולסונרו, באמצעות עושי דבריהם שאומרים להמון שלא נהנה מטובין הממסד או מהמגזר השלישי, שלא נהנו מחלוקת כספים לאליטה ש'מטפלת בהמון', וההמון לא בחר אותה, שהם מנתצים עבורם את הסדר הישן, הם, המנהיגים, יטפלו בחלוקת העושר מחדש..
זה מה שקורה כעת, בריבוי מדינות.
אותי, זה לא מצחיק.
זה מבעית!
3 תגובות בנושא “ניאו קונסרבטיביות רדיקלית*”