ניתוץ שלטון חוק וסדר חברתי
בתמצית
מלחמת צידו הימני של פעמון הגאוס בשמאלי.
הקיטוב בישראל מתמצת ל-עויְינֵי – נֶהֱנֵי סדר חברתי.
כבמשטרים מובחנים.
בהובלת נתניהו.
Set-Up, קלאסיקת עימות
החברה בישראל שסועה בריבוי חזיתות, כ-ע
| ימין/ קונסרבטיבי | יהודים | ערבים | שמאל/ פרוגרסיבי | 
| דתיים | חילונים | ||
| מזרחים | אשכנזים | ||
| מעוטי השכלה | משכילים | ||
| מצוקה* | רווחה* | ||
| ספר | מרכז | ||
| עולים | וותיקים | ||
| מנהיג | מנהל | ||
| דמוקרטיית רוב | דמוקרטיה ליברלית | ||
* בישראל, עוד יותר מאשר במקומו אחרים, היטשטשה המובהקות הצפויה של
- תמיכת שכבות חלשות במפלגות 'חברתיות',
 - תמיכת שכבות חזקות במפלגות חופש כלכלי.
 
מתבקש לצפות, ש
שכבות חלשות יתמכו בשמאל כלכלי, שאמור להיטיב איתן כלכלית,
וששכבות משכילות אמידות תטינה לימין שמיטיב איתן.
הדיכוטומיה הסינתטית הזו אינה תקפה, עד כדי הקצנה במיוחד בישראל.
אנומליה זו ניתנת להסבר ב
- תפישת תומכי ימין משכבות חלשות שהיו אמורים כביכול לתמוך בשמאל גורסת ש –
- אין קשר בין מפלגות שמאל לבין שיוויון והטבת מצבם הכלכלי.
 - הובלת מפלגות ימין מיטיבה עם הכלכלה, ולכן מצבם כפרטים יהיה טוב יותר.
 - מסרים אמוניים לאומניים מקבלים עדיפות על כלכליים,
 - השמאל הכלכלי מיטיב עם עצמו, עם האליטות שלו בהפניית משאבי כלל לשימור הגמוניה שמאלנית.
 
 - תפישת אוכלוסיות חזקות ומשכילות שנרתעות ממפלגות ימין
- מסתדרים כלכלית גם בשלטון שמאל,
 - נרתעים מאידיאולוגיות פשטניות 'נמוכות',
 - התרחקות מאמוניות לאומנות,
 - סולדים ממנהיגים חזקים,
 - השמאל אינו גורס שיוויון כלכלי, אלא הקטנת פערים כלכליים, זכויות אדם ופרט,
 - טאוטולוגית – פרט מבחין שסביבתו, האינטליגנציה, ההשכלה, והרווחה נוטים למפלגות שמאל.
 
 
כינוס חזיתות
ריבוי החזיתות בחברה הישראלית מתמצת בעיקרו על פי יחס אנשיה לממסד:
מודרים – נהנים.
ניתן לומר שריבוי החזיתות מתמצת ברורות לחזית אחת: עויְינֵי – נֶהֱנֵי סדר חברתי.
התכנסות שני צדי מתרס של חזית זו יוצרת קונפליקט הומוגני, שבשל מובחנותו ופשטנותו יכול להביא להסלמה, אף שמרכיביו המכונסים הטרוגניים ורבי פנים.