* בישראל, עוד יותר מאשר במקומו אחרים, היטשטשה המובהקות הצפויה של

• תמיכת שכבות חלשות במפלגות 'חברתיות',
• תמיכת שכבות חזקות במפלגות חופש כלכלי.

מתבקש לצפות, ש
שכבות חלשות יתמכו בשמאל כלכלי, שאמור להיטיב איתן כלכלית,
וששכבות משכילות אמידות תטינה לימין שמיטיב איתן.

הדיכוטומיה הסינתטית הזו אינה תקפה, עד כדי הקצנה במיוחד בישראל.
אנומליה זו ניתנת להסבר ב

• תפישת תומכי ימין משכבות חלשות שהיו אמורים כביכול לתמוך בשמאל גורסת ש –
  • אין קשר בין מפלגות שמאל לבין שיוויון והטבת מצבם הכלכלי.
  • הובלת מפלגות ימין מיטיבה עם הכלכלה, ולכן מצבם כפרטים יהיה טוב יותר.
  • מסרים אמוניים לאומניים מקבלים עדיפות על כלכליים,
  • השמאל הכלכלי מיטיב עם עצמו, עם האליטות שלו בהפניית משאבי כלל לשימור הגמוניה שמאלנית.
• תפישת אוכלוסיות חזקות ומשכילות שנרתעות ממפלגות ימין
  • מסתדרים כלכלית גם בשלטון שמאל,
  • נרתעים מאידיאולוגיות פשטניות 'נמוכות',
  • התרחקות מאמוניות לאומנות,
  • סולדים ממנהיגים חזקים,
  • השמאל אינו גורס שיוויון כלכלי, אלא הקטנת פערים כלכליים, זכויות אדם ופרט,
  • טאוטולוגית – פרט מבחין שסביבתו, האינטליגנציה, ההשכלה, והרווחה נוטים למפלגות שמאל.