מחאה. לאן ממשיך(ות) מכאן?

11. אישית

אני שונא הפגנות

החצנת עוינותי לתומכים, מאפשרים, אדישים.

כמולקולה סוררת באפלה אינני צרכן גדול של התכנסות הזדהותית, התכסות בגרפיקה מובחנת, הזדהות עם מלל כונס אהדה. אלה עושים רע לעורות פניי ותופיי, שגם כך במצב לא משהו.
אז עושה זאת.

אני חש אי־נוחות פיזית ב'עומדי ביחד' בהפגנות. סולד מתחושות אופוריה קולקטיביות, מארשת איכותיות וערך של סובביי כשאני נחשף למעמדים כאלה. אני חש את פעמי המניפולציה התודעתית; גם עם סקרנות שלא מאפשרת להתיק עיניים ממחזה בעתה.

כמנתץ קונסטרוקטים (למחייתי, לא לפרנסתי) אני נוטה לבחון האם ביטויים חיצוניים תואמים את עמדותיי. שלא אזלוג לעמדות כולם, שנסחפים אחר דמות דומיננטית – חלחלה. הרי זו תכלית התכנסות, צעדה, דגל, קריאות, נאום, לא? אחיזה מגדרת של פרטים מתכנסים.

לשאלתך (שלא נשאלה), תודה, אני מעדיף למחות. עצמאית. בקטנה.

(אולי) כסוג של תבוסתנות, אינני יודע מה עוזר לשנות מצב מורכב במרחב 'פרט–חברה–ריבון, להלן 'פוליטיקה'. אני מבין שאינלי השפעה על השלטון. אני מבין היטב שהממשל לא סופר אותי – אני לא באמת מעניין אותו, ובצדק – ממשל לא יכול לטפל בהטיות של כל נתין.

אני גם מבין שאל לו לממשל לשנות מדיניות כי (כי גם אם) מליון דיסידנטים יצאו לרחובות ותובעים ממנו לעשות/ להימנע ממה שתומכיו מחייבים.

להבנתי ישראל במלחמת (מי אמר אחים? הם לא אחיי!) אזרחים, גם אם כעת בעצימות נמוכה.

בכל רגע הקונפליקט האזרחי עלול להתלקח, על מצע שלטון ימין נשען על גופי אכיפה תומכים בו, שכעת וכאן כבכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה, עושים ומכשירים צעדים לשימור שלטון נוכחי.

אני כן יודע שאני רוצה להפגין את מחאתי מול מי שתומך, מאפשר, אדיש לשלטון הנורא הזה. אני רוצה לעשות זאת כי:
♠ זו יכולתי, גם אם זניחה כאזרח,
♣ במחאתי בנקודה מסויימת במרחב אני תורם את חלקי לשמר תשתית מחאה, שאולי סקקחנמ"ה (סאחים, קונפורמים, קונסרבטיביים, חותרי נורמטיביות מתכנסת הזדהותית) נוספים יצטרפו בהמשך. אולי.

פרקטית אני מנסה לתרום לשימור התניה לעוברים במקום הומה, שב- מקום | זמן | רעיון מתקיימת מחאה נגד הממשל. שייחשף לעוינותי, בשונה מעמיתים מתוקים שמחפשים לספוח אהדה מהדומים להם בהשקפתם.

נסיכת משמעות

לא קראתי להגיע להפגנות.
כן לעגתי (לשמחתי חטאתי בפשעים חמורים מאלה) למי שכן קראו, או למכרים שהביעו אהדה או תמיכה במחאתי.
היו מי שחשבתי שכתיירים יעניין אותם לראות את התופעה.

לא חושב שמישהו זז מעמדתו בעקבות הפגנות ומחאות.

אני מוחה כדי להחצין את ביקורתי מול המאפשרים את סתלבט ראש ממשלה שלושה כתבי אישום על תודעתם, בבחינת – 'אני רואה שמשתינים לי על התודעה.'

זהו.

זוהי התוספת הצנועה, המוספת שלי, לנרמול ההתנגדות למצב.

מאמץ

הפגנתי ומחיתי כמו שהבן שלי צמחוני – כל יום מקבל החלטה מחדש. אז גם היום החלטתי למחות ולהפגין.

אני לא מחויב למטרה שלא ניתנת להשגה, ולא לרוטינת התהליך.

לא היה קשה לי להפגין. גם אם המחיר נגבה. במזומן.

לי חשוב תמיד ה'עם מי'. על פי רוב אנשים איכותיים, גם סוג של כייף.

ועם זאת, אלה לא סיבות, מבחינתי, להמשיך או להפסיק למחות.

אמשיך להפגין את עוינותי מול תומכים, אוהדים, מאפשרים ואדישים לשלטון הנורא הזה.

להתראות

לתוכן העניינים ⇐