פגוש פוגייש פגשתי: דברים בשם אומרם – עלי

לא ליברלי ולא נעליים

נ.ת. כתב לי, עליי :

לפי הבנתי יש פער בין הערכים הליברלים שאתה מדבר בשבחם,
שמכירים שאין אמת מוחלטת, שיש בהם סובלנות לעמדות שונות ויש בהן סימני שאלה ולא רק סימני קריאה, שיש בה ביקורת עצמית ולא רק כלפי הזולת, לבין השיח שאתה מנהל אתי
אבל כנראה שלא רק אתי,
שאין בו בחוויה שלי את הערכים הללו.
אני חושב שגם אם אני טועה לחלוטין בהבנה שלי אותך,
היה ראוי שתשאל את עצמך מה גורם לאדם שאינו אימבציל מוחלט לטעות בך ואולי מנסה להפיק לקח אישי במקום לעסוק בהאשמות כלפי וכלפי רבים אחרים שרואים את העולם שונה ממך.

כתשובה שלחתי את הטקסט הבא:

אוזני הערלות, הבלתי מוזיקליות בעליל, שומעות, תודעתי המתקהה מבחינה, באי-הנחת שלך מהביטוי שטבעת – צפרדע שמקושר לתפישתי אותך.
[להזכירך, שאלת '… כמו צפרדע?' 'אכן' עניתי.]

אשמח מאד לנפק. מעדיף בעל פה. מתאים?

אני מעדיף
בכתב.

כך נוכחתי המאיימת מתאיינת,
הן מבחינת היותי,
הן מבחינת תוכן,
משאיר את הכותב עם עצמו,
מתי שהוא רוצה,
היכן שהוא רוצה,
ללא הפרעה.

אז אשלח את מה שכבר כתבתי לך בווטסאפ

— הטקסט בפתיח הפוסט נשלח שוב, כלומר ב'מזגן' נשלף כרלוונטי –

ממחזר טקסט?

בהחלט. אין לי בנק של קלישאות כמוך אבל מצאתי אמירה מוקדמת

תודה,
ניסיתי,
ניצחת.

על הנכתב

1. לא אסתטי, בעיניי, להגיב, שכן אני המותקף,
2. תגובתי לא רלוונטית,
   1. פער בין ייחוס 'היות' ל'חתירתה'
   2. האמירה של Evelyn Beatrice המיוחסת לוולטייר, בטעות,
      זה שלא מסכים או אף מזלזל באמירתך אינה מהווה – לא מרצוני ולא מיכולתי – איסור שלי לאמור אותה. כלומר, יש להבחין בין זכותו של אחר לדבר, לבין לכבד את דבריו.
3. הרבה יותר חשוב החיווי.
4. בעידן הפוליטיקלי קורייקט…
5. לא מתאפק ומצרף את הסיפורצ'יק הבא:

אביהו מדינה אמר על השיר 'איך הוא שר':

"תראו תראו איך גם זמרים אשכנזים יכולים לכתוב שירים כל כך יפים על זוהר ארגוב"

ואף השמיע את השיר מספר פעמים במהלך התוכנית.

דני רובס השיב, שהמשפט של מדינה מכיל שלוש טעויות:

– "לא התכוונתי שזה יהיה שיר על זוהר ארגוב,
– אני לא אשכנזי,
– לא שזה משנה משהו ואיך תראו? זה רדיו."