פגוש פוגייש פגשתי – ליברלים ‘חמלתיים’

משך קריאה כ- 3 דקות

מוקדשלנ’.צ’יק, באהבה**

פגשתי ליברלים נטולי חמלה,
כלומר את החמלה האצורה בהם הם מפנים ל’צריכה אישית’- רק לעצמם,
שגורסים שליברליות היא ‘חמלתית’.

הם תופשים ‘חמלה’ כ’תבונה’, ‘הומור’, ‘אחריות’, ‘אומץ’, ‘פתיחות’- כ- virtues, שרוב האנשים רוצים לייחס לעצמם, ונפגעים אם אחרים שוללים תכונה זו מהם.

כך, ביחסם ערכים כ’נחרצות’, ‘אלימות’, ‘פשטנות’, ‘חרדה’, ‘נבערות’, ל’שמרנות’, הם מפקיעים את החמלה מהצד השני הלא אהוד, ומאמצים לעצמם.

אינהרנטית,
תפישות שמרנות מייחסות לרעיונות נשגבים,
כאמוניות ולאומניות
ערך נעלה יותר מאשר לחיי אדם אינדיבידואלים.

בהיררכיית ‘קדושה’,

  • ‘קידוש השם’
  • ”טוב למות בעד ארצנו’

נעלים יותר מאשר חיי אדם פרטיקולרי.

זוהי היררכיית ערכים.
היררכיה זו,
אינה קשורה לגילויי חמלה אנושיים פרטניים.

ליברלים חמלתניים,
להבנתי, כן?
אינם מבינים ש-
‘חמלה’ היא השמן הסך את מנגנון השמרנות, אחד מיסודותיו, עמוד תווך של
תפישות המייצרות מבני אמת מוחלטים, נחרצים, מקודשים, בלתי מעורערים, המקדשים ריבון באמצעות פרטים.

תגמול למעשי ‘חמלה’ הוא הכרת הערכה, תודה, לאל, לריבון.
צבירת נקודות זכות.
תחושה אישית של ערכיות,
שהפרט לא רק ממלא את התפישה האמונית לאומנית,
הוא גם ‘ערכי’, שכן מפנה תשומות לפרטים .

גילויי סולידריות וחמלה, מסירות נפש באופן טבעי נמצאים כחלק מדת- אמא תרזה, אפיפיורים (לא מושחתים), אתוס קידוש המוות, הגופות, חברות חרדיות יהודיות המקדשות מצוות ערבות הדדית, באמצעות החמלה כלפי יתומים, אלמנות, קשישים ומוגבלים, משרתים את האל. צוברים נקודות זכות.
ה’יורים ובוכים’ הלאומני נטול האל-
כך משמרים את היכולת לשמר מבנים שרירותיים, בלתי רציונלים אלה, בסוג של סובלימציה הנרתמת לתפישה המחזקת את הריבון, הקהילה, האינדיבידואל, בסדר הזה.


חברות רציונליות אינדיבידואליות שוחרות חופש פרט,
בהן הסדר ההיררכי הוא הפוך- אינדיבידואל, קהילה מאפשרת, ריבון כהכרח מינימלי,
בחתירה ל

  • ליברליות,
  • הומניות,
  • רציונליות,
  • חופש אינדיבידואלי,
  • הבנה ופירוק מבנים א-פריוריים,

אינן נסמכות על ‘חמלה’.

תכונה זו ‘מרצדת’ במובן שהיא תלויה באישיות החמלתן, בפניותו הרגשית, בסדרי עדיפותו, ברמת סיפוקו הזמנית, בזמן קונקרטי, במקום רגשי או גיאוגרפי, במקרה, במצב מקומי, ושאר תנאים בלתי ניתנים לחיזוי,
ובעיקר משמשים כהסבר מעולה בדיעבד, ל-למה ה’חמלה’ לא הופעלה, שכן ערך נעלה עליה היה על הפרק ואותו היה צריך לספק.

חתירה לליברליות רציונלית, אינידיבידואלית

מניחה, שטובתה של התודעה האוחזת בה, לפי טעמיה, תפישותיה ערכיה ויכולותיה,
הן הערך העליון.

כל אדם הוא מרכז ייקום בפני עצמו, לעצמו.

ככזה, כדי שפרט מסויים יוכל למקסם את טובתו וקידומו על פי תפישתו,
עליו להבין,
רציונלית,
לא כציווי, או כערך,
אינסטורמנטלית,
שכך תופשת כל תודעה ריבונית רציונלית אחרת.

האינטרס המובהק של אוסף אינדיבידואלים הוא לקיים את התפישה שהיררכית תודעת פרט מסויים הוא ערך עליון. של כל פרט. ולכן על פרטים לנהוג ברציונליות שתקצה משאבים לקידומם כפרטים, תוך מניעת פגיעה בתודעות אחרות.

מבנים שמרניים מפקיעים מהפרט את יכולתו התודעתית להכיר בכך, ולכן

  • מפתים אותו בשכר, הכרה בעולם הזה, הבטחה לעולם הבא,
  • ובעונש,

ה’חמלה’ אינה רלוונטית.

חברה המבינה שחלק מפסיפס אנושי המכיל אותה כולל חלשים, מוגבלים, יותר מאחרים, ומטפלת בכך באופן מאורגן ומסודר תוך הקצאת משאבים מוסדרים של פרטים היא חברה שמשרתת טוב יותר את מכלול פרטיה,
במנותק מערכים שמרניים נוסח “חמלה’, ‘צדיקות’, ‘ערכיות’ הניתנים לפרשנות מקומית משתנה.

לכן,
ליברלים שרוצים להיתפש כ’חמלתיים’,
נטולי ממד הרציונלי,
מבחירה מודעת או מהתניה
[- להערכתי אין דבר בחירה להיות אי-רציונלי, לכל תודעה יש ‘טביעת תודעה’ שעל פיה היא מתנהלת]
אלא, משרתת את ממד ה’ריצוי’ המתכנס, למיקסום תגמולי האמונה, לאום או הקהילה המסויימת,
הם ז’אנר שמרני מתת ז’אנר מסויים,
והם דומים יותר לשמרנים עמיתים מאשר לי.

 


*  אחאנא”ר שכמוני, אף פעם לא הבנתי את הקונספט ‘מוקדש ל-‘ בספרות, בספורט;
מין מחוות של שמרנים רפובליקנים שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית.
שיהיה.

** בידידות, אכן האיש המתוק, הוא ‘ליברל’, ‘שמאלן’ ‘שוחר שלום’ אמיתי,
ועם זאת מהווה – לי – חיזוק תפישתי שחתירה לליברליות מסיבות השתייכותיות, לא רציונליות היא בעצם, סוג של תפישה שמרנות, המייחלת ריצוי רגשי של האל, הריבון, או הקהילה המסויית במקרה הפרטיקולרי זה.

Share

הערות? אשמח לתגובתך