הערכת משך קריאה: <1 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה
אין חיה כזו
ראית מצביעי ימין מתפכחים?
פגשת תומכי קואליציה ש’עכשיו מבינים’?
ומצד שני, כאלה בטוחים, שאם רק תינתן להם עוד פסקה אחת של קשב יצליחו להסביר, להוכיח, לשכנע ולהמיר ביביסט?
אני לא.
להבנתי זה לא עובד כך.
עמדה > פרדיגמה > סנטימנט
רובם ככולנו מקצים תשומות תודעתיות ל
♠ הצדקה רציונלית, התאמת מציאות עכשווית לעמדות אישיות מקדמיות,
♣ העמדות נגזרות מהנחות מקדמיות,
♥ ופרדיגמות מותאמות למימוש סנטימנטים מוטמעים מינקות.
איננו נוטים להחליף את סט הסנטימנטים שמהווים תשתית אישיותנו. על סנטימנטים אלה מבוססים הנחות התשתית – הפרדיגמות – שמהן מנסחים עמדות.
תוצאה לא תואמת רצון מקדמי
עם ניסיון החלת ה’רפורמה’ המשפטית, בין תומכי הקואליציה היו אלה – מעטים – שגרסו ‘לא זו הדרך’.
אלה שאני פגשתי לא באמת התנגדו לתכני הרפורמה. לרובם, תכלית הרפורמה – העצמת הממשל מול הפרט, עיגון וחיסון שלטון ימין בחוק מול בחירות הבאות, כלומר העצמת עמדתם הפוליטית בחקיקה נראה – רצוי. תומכי הרפורמה, כפרקטים קונקרטיים, הצרו על ההשלכות של צעדים אלה על המדינה, עליהם, בעיקר בהיבט הכלכלי הנראה לעין והמורגש בכיס.
הבום והטראח שזימן טבח חג תוגת תורה המיט אפקט דומה במהותו לזה של הרפורמה, בסדרי עצימות שונים דרמטיים. לא לתוצאה זו התכוונו. מה הביא לתוצאה הלא רצויה? לכך יינתנו הסברים שונים, בתלות בפרדיגמות אישיות שונות.
מטבעם של מאורעות כְּאלה, תומכי הקואליציה נחלקים ל
♠ מי שמטילים את האחריות לאסון על מתנגדיה,
♣ ולאלה ש(אולי) לא.
אינני יודע להעריך את מספר אלה שאולי ‘לא מטילים את האחריות על מתנגדי הממשלה’.
משער שהמספר זעיר ונמוך מהציפייה של אותם אופטימיים.
טבח השבעה לאוקטובר נוגע לישראלים ברמת התשתית האישיותית. תוצרי הטרגדיה – האובדן האנושי, החרדה לשלום החטופים, החשש לשלום החיילים הדאגה בעורף, מצב הרוח המחורבן, תחושת הביטחון שרוסקה, המשמעויות השליליות הכלכליות והחברתיות, מדאיגות את כלל האזרחים. ועם זאת אלה תוצרים, פרדיגמות וסנטימנטים לא משתנים.
מצביעי ימין באשר הם – בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה – חולקים תחושות מודרות, קיפוח, שמזלזלים בהם ובבחירותיהם, ומתוך כך עוינות ל’פריבילגים’ שמנגד, אלה שמבחינתם אחראים למצבם.
כהשלמה לתחושות מודרות ועוינות מתלווה נעדרת תחושה פוטנטית של אחריות, שכן אם הייתה תפישה של אחריות אישית לשינוי גורל פרט לא הייתה מתפתחת תחושת מודרות וקורבנות מלכתחילה.
‘גאונותו’ הפוליטית של נתניהו מזהה מכניקה זו. זו הסיבה העיקרית לעובדה שנתניהו לא מתבטא כלוקח אחריות. מבחינתו אם יתבטא כך הוא מחליש את תמיכת בסיס תומכיו. במודעות דומה, מאותה סיבה של סתלבט על המון תודעה דמוקרטית נמוכה, גם טראמפ לא לוקח אחריות על דבר. לקיחת אחריות זו פריבילגיה של מי שגורס שיש לו הכרעה על גורלו. הצלחתו של נתניהו לנתב את גורלו הכרוכה בזו של ישראל נסמכת על תמיכת מי שרואים בו כפוטנט שמייצג את האימפוטנטיות המובנית בחֲשֵי מודרות.
סנטימנטים אלה לא משתנים בעקבות ההרס והחורבן. הפרדיגמות נותרות בעינן. התוצאות רעות. ניתן לדון ולהתווכח מה הביא לתוצרי אסון אלה. פרדיגמות וסנטימנטים נותרים בעינם.
רוב השותפים לתפישות ימין חולקים את ההתנהגות הבאה:
♠ בזים לרפיסות הימני שלשמאלם,
♣ מבועתים מהנחרצות של האדוק שלימינם,
♥ ובה בעת מייחלים לקבל הכרה לאנושיותם ולסבירותם מליברלים אינטליגנטים שמולם.
לכן חשוב להם לדבר עם שמאלנים, לנרמל את תפישותיהם, לקבל שעמדתם שקולה לזו של המתנגדים לה.
אז זהו שלא; מהות ימין היא להחיל צביון קהילתי על מרחב ציבורי. בחוק. שלא ניתו יהיה להחליף משטר. בחוק.
חותרי מחשבה רציונלית וליברליות לא מבקשים להחיל על המרחב הציבורי דבר, זולת החופש פרט.
לכן אין סימטריה בכוונות, ומתוך כך על איש שמאל ליברלי להתגונן מפני כפיית ימין אם נעשה בחוק או במתק שפתיים, בשם אהבת האל או המדינה.
הנבואה ניתנה לנבונים. כשוטה, אינני יודע לומר אם וכאשר תהיינה בחירות – לא רואה תרחיש ריאלי להקדמתן – מה תהיינה תוצאותיהן. אומרים שפסימיות אינה תוכנית פעולה. גם אופטימיות אינה פרוגרמה.
משער שגם לו היו נערכות מחר בחירות, התנועה של מצביעי הקואליציה לאופוזיציה תהיה מזערית, שכן ההתכנסות ההזדהותית לערכי הצביון האמוני לאומני, שואף להחיל סממני ציביון על המרחב הציבורי וכמיהה למנהיג ‘חזק’ נותרו בעינן. ככל שהזמן חלף יכולת הקואליציה להתנער מאחריותה אצל תומכיה תגבר. ולאסי תשוב הבייתה, למלונה במחל.
הגרון חנוק, ואין דמעות.
#חג_תוגת_תורה
