התבדרות ליברלית

משך קריאה: 4 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה

מודל גביע גלידה

בהבחנה בין מחשבה מתכנסת קונסרבטיבית לחתירה לליברליות פרוגרסיבית,

• מחשבה שמרנית מתכנסת למערכת ציוויֵי 'עשה ואל תעשה', ברורים, נחרצים, בלתי ניתנים לערעור,
• בעוד שמחשבה ליברלית פרוגרסיבית מתבדרת, עשויה לטפל בסוגיה אחת בשתי פעולות נוגדות, בשל תפישה שונה של חופש פרט.

דוגמא:

סוגיה – התרת זנות

השאלה הראשונית, האם על חברה לאסור מין בין בגירים, בהסכמה, עבור אתנן.

על פי https://prostitution.procon.org/view.resource.php?resourceID=000772

בגדול ובהכללה,

• חברות קונסרבטיביות מובהקות, מדיניות מוסלמיות, נוצריות אדוקות, אוסרות על עיסוק בזנות.
• בדמוקרטיות מערביות הזנות מותרת.
• ישנן מדינות בהן הזנות מותרת חלקית.

ליברליזם רדיקלי

בחברות חותרות ליברליות פרוגרסיביות יכולות להתפתח שתי תפישות עיקריות:

1. מה שנעשה בין שני בגירים בהסכמה, אינו עניין של החברה,
2. מה שנעשה בין שני בגירים בהסכמה, אינו עניין של החברה,
   ועם זאת, זונות מקומיות נדירות ככל שתהיינה, בתגבור ייבוא של זונות מזרח אירופאיות הן תולדה של מצוקת הזונות שהתדרדרו למצבן, ועל החברה למנוע את עיסוקן באמצעות גירושן והטלת סנקציות על צרכני הזנות.

התרה

אל לה לחברה להתערב ביחסים בין בגירים בהסכמה.

לאור בעייתיות העיסוק, ניצול חלשים ומוחלשים, פעילות פריפריאליות הקשורות לזנות – מחלות סמים, הסתננות, אלימות וכיוצא באלה, יש מדינות רווחה שעוסקות בפריפריה של הנושא ברמת אינטנסיביות משתנה.

איסור

שבדיה, כמשל, כמדינה חותרת חופש וזכויות פרט, מדגמנת מצב בו המדינה מפרשת את רווחת האינדיבידואל באופן ש'אין מי שעוסק/ת בזנות מרצונה/ו החופשי, ולכן מטילה מגבלות וקשיים חוקיים על עיסוק בזנות.

אישית

זוהי סוגיה קלאסית שאין בה 'נכון' או 'לא נכון', אלא רגישות לסנטימנט כזה או אחר.

מכיוון ש

• מין הוא תשוקה, רצון [גם אם לא] כמעט ברמת צורך, של מרבית הבגירים באוכלוסיה,
• ומכיוון שישנן סיבות רבות לספקו במגוון רחב ביותר של תצורות תגמול, מגוון טובין שאינו כספי,
• ומכיוון שהיכולת לאכוף את משמעות ה'זנות', אם יוכרז כמוגבל, מוגבלת
• ומצד שני, לעקוף אותו – יחסית קל מאד,
• מכיוון שאינני מוטה לפתרונות סופיים, גורפים, נחרצים,
• ויותר חשוב –
  מכיוון שזו סוגיה בבחינת – טיפול בהיבט אחד, לא בטוח שופתר, ובה בעת יוצר סוגיות רבות אחרות,
  כבשבדיה כעת, כפי שנכתב בהארץ לאחר ניסוי בן 20 שנה של טיפול בתופעה, לא ברור אם 'הצליחה', לבטח לא מוגרה, וברור שבשם מניעת עוולה, נגרמו לעוסקים בכך, עוולות אחרות כגירוש משבדיה,
• והכי חשוב – אינני רוצה לחזק חברה במתח חברה–אינידיבידואל,

לאור זאת, לתפישתי, אל לה לחברה להכנס לסוגיית 'יחסים בין בגירים בהסכמה', הייתי מותיר את הנושא לאותם מי שעוסקים בכך, על אף שאין לפירוש 'הסכמה', הסכמה גורפת, לוקח את הסיכון בלא התערבות ריבונית, וכן, אני נרתע מגופים שרוצים בשם טובת פרט לחזק את כוח הכלל.

---

זוהי דוגמא לתפישות שונות של סוגיה בשם 'חופש פרט', בתפישה פרוגרסיבית שפועלת מרציוליות – מתבדרת,
בשונה מתפישות קונסרבטיביות, ברורות נחרצות, פשוטות, שמתכנסות בתחתיתן לאותן מקורות המשמרות את המבנה החברתי.

מה מובן מהסכימה?

זהו ניסיון לאחוז תפישה מורכבת, ללא הסבר.

סקרן לדעת מה יחס הצופה לסכמה.