משך קריאה: 2 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה
שיעור בנחישות
יום ששי, אני מדווש מעדנות באופני חוף ווניס חלודות על אבן גבירול בואכה חנות הקפה לרכוש פולים.
אני מבחין בכבת 5, לימינה ילדה נוספת בת גילה, לשמאלה עגלת טיול מאוכלסת בתינוקת, על העגלה מאחור ישובה במתקן ייעודי מוסף פעוטה בטווח הגילאים של בין בת ה- 5 לתינוקת. כל הטף הזה נדחף על ידי בת 30 ומשהו במכנס קצר בתפקיד המבוגרת האחראית, אולי אמם של חלקן.
אני מאזין באזניות לפודקאסט על גילוי הפניצילין, לא שומע מה קורה בדבוקת הפנטהקרוזר, כשהילדה מימין לעגלה, בתנועה נחושה ונחרצת, מניפה בנחישות את ידה השמאלית, זו הקרובה לעגלה, מפליקה פאץ' ממוקד בפעוטה חסרת הישע, הלכודה בין המבוגרת לעגלה.
המבוגרת עוצרת את הכבודה, נוטלת במיומנות של מי שכבר עשתה פעולות כאלה בעברן של שתיהן, כך נראה לי, את הילדה המכה לפתח בניין מוסתר. לאחר מספר שניות שתיהן נגלות לעיניי, ללא מגע ביניהן. הן מתכנסות למבנה התנועה, ממריאות לדרכן, כשהילדה שהכתה אוחזת בימינה את זרועה השמאלית, שייתכן, אינני יודע, מתאוששת ממכה, מחלימה מצביטה, או אולי מתנחמת בנשיקה.
כמה דקות אחרי וכמאתיים מטר צפונה אני מבחין במבנה המכונס מרחף על עומדו, כשהילדה שהכתה עומדת זקופת קומה נחרצת, אוחזת את אותה זרוע, באותו מקום, מול תוכחת המבוגרת הרוכנת אליה.
