משך קריאה: 1 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה
קבעתי עם ר'ישל'ה בנווה צדק; דיסקוס ענייני מעלה, ובעיקר פטפטת של מטה.
נענו במעלה שבזי, הוא בגמישות של חתול, ואני של פנתייר צולייע.
בפתח קפה, מלצרית בשחור, שחומה, אתלטית, בגיל ילדיי, קדמה אותנו בחמימות ראויה – כלומר בחן נטול התלהבות מעיקה.
הגרפיקה הכוללת, על מצע מאור הפנים, היטו אותי לחשוב שזו הדר – בפריפריית משפחתי. עיניי המתטשטשות הטעו אותי לבדוק האם זו היא:
"הדר?" שאלתי.
"מה?" ענתה.
שאלתי שוב וקיבלתי מענה מפריך במבטא צרפתי שולל.
לאחר כשעה של ישיבה, בה פטפטנו עצמנו לדעת, כלומר אני פטפטתי והוא העצים את תודעתי בסוגיות לשמן התכנסנו, חלפה על אופניים דמות, שנראתה לי, כשתי טיפות אספרסו – הדר.
בראייתי המתועתעת הבחנתי, שלהדר העכשווית – נזם, עדי, שזכרוני המתקהה לא מאשרר את קיומו. בבירור הסתבר, שאכן, הדר שלנו נקבה עצמה בנזם.
הי יאיר,
אמיל איסמלון (אלון) מהודו לפני 15 שנה מגיח פה ממנהרת הזמן שלך 🙂