התכנסות השתייכותית
את שרהל'ה הכרתי כבת זוגו של חבר. טיפוס.
גותית. מהירה, חדה, מז'אנר בעלי התודעה הרחבה; רוויית רגשה פסיכולוגיסטית, מתחזקת טראומות וביעותים כאבני דרך אישיותיות משמעותיות מהעבר – שם קוד לעיסוק אקססיבי בתפישת ערך, וכשלטים הכוונה לעתיד.
בעיסוקה, נברנית מולקולרית. פולה מולקולות.
רוחש לה חיבה, והערכה,
ושמח שרכזה כישורים ואנרגיות להוצאת ספר שירה – כבוד. רב.
שרהל'ה מייחסת לעצמה שמאלנות פרוגרסיבית.
אני, ספקן מתנשא שאני, לא מייחס לה די תשומות אנרגטיות לטפל באלמנטים אבסטרקטיים ערטילאיים כסוגיות פרט-חברה-ריבון, פוליטיות. אלא אם משמעויותיהן משיקות לה. מולקולרית.
היא כן יודעת ועוסקת, ב-מה טוב ונכון לה, לשחלותיה שלה. ככזו, מבינה שעליה להזדהות כמקננת בפאתי השמאל, הרדיקלי. והיא לא שם, לאבחנתי.
אמרתי לה, שכעת אני צורך פוליטיקה. תרבות – לא ממש קורא, צורך מעט פרוזה מתווכת באמצעות מוספי הארץ.
"אני וחברותיי המשוררות" היא מצהירה לי, לעצמה, בחִברות משייך "מחרימות את עיתון הארץ, אתה יודע למה – בגלל בני ציפר."
התכנסה ל'קללת מומחים', גרסת תחזוק התכנסותה לדיסציפלינה במנותק מהקשר או מהות.
