מינורי בספונטניות

רוכב על בן יהודה שטראסה דרום, בנתיב התחבורה הציבורית. חולף על פני חנות הדגים בה רכשתי שנים ארבעה מושטים לגריל אחת לכמה ימי שישי. שנה ומשהו עברו מאז הרכש האחרון.

אמרתי לאלי ועזרא, מפרקי הדגים, שבעל הבית דומה לגאידמק.
הבחינו בדמיון. צחקו.
בעל הבית, זועף, כעוס ומאוס, לא אהב. לא ברור לי בדיוק את מה.
בינם לביני נוצרה סולידריות דקה של לקוח מסתלבט עם עובדים שמתעמרים בהם.
היו מזכירים כל פעם שנכנסתי, שנים לאחר שההלצה מוצתה.

רואה את עזרא הדגים עם סינור הפלסטיק מחוץ לחנות.
מנופף לו מהאופנוע. הוא מזהה אחרי הרף, ושואג "איפה אתה?" אולי בסימן קריאה.

מה אומר לו? שעברנו דירה, שאין גריל, אין דגים על האש בימי שישי?

מלאתי פי מים, שתקתי כדג, שטתי הלאה.

אוירון דגים
אלי ועזרא דגיגים מעופפים
Share

השאר תגובה