פוליטיקה לאן

מתמיסת מרכיביה להבחנה

ברבע המאה האחרון, ההתרחשויות הפוליטיות בישראל מהוות פרומו לפוליטיקה המערבית, ובמובהק לזו שבארה”ב; טלטלות והתכנסויות שמובילות לשאיבת כוחות מנוגדים והמסתם כתומכי שלטון.
כעת, בעידן המסת התפישות, בישראל ובארה”ב, השלטון נמצא בידי מי שמקצין את תחושת הכאוטיות המפחידה כדי להכיל ריבוי כוחות תומכים במשילותו הנתפשת כהתגוננות מפני התחושה האסונית.

זהו עידן ההיפוכים הווירטואליים; פרוגרסיבים חותרי שינוי מקָדֶם מבקשים לשמר מוסדות כשלטון חוק, בתי משפט, רשויות אכיפה, אקדמיה ועיתונות חופשיים, בעוד שכוחות שמרניים מבקשים ליצור ‘סדר חדש’, לקדם מקופחים, מוחלשים, מודרי ממסד תוך ניתוץ מבנים קיימים בהנהגת שליט רב־כוח, שמתחכך עם החוק באופן שאזרח רגיל היה נגרס.

ההיפוך האבסטרקטי בארה”ב מובל אופרטיבית באמצעות ליברל אותנטי, רדיקלי כטראמפ. זה חובר לעומק השמרנות האמונית לאומנית, משמרת התכנסות הזדהות, לבנה, פריפריאלית, ענייה ובעיקר חשה מודרת. הוא מתמודד עם ארכיטיפים כלכליים מנוגדים כברני סאנדרס – מקדם סוציאליזם, וכמייקל בלומברג מהצד הקפיטליסטי.

אליטיסט פריבילג כנתניהו, נישא על תחושת קיפוח ושנאת ממסד של אוכלוסיה מובחנת, שואב קואליציונית כוחות שהציבו עצמם כאלטרנטיבה ערכית לו כבני גנץ, וחלופה כלכלית חברתית כעמיר פרץ.

ב’סדר’ חדש זה הזירה הלעומתית לשלטון נתניהו מותירה את ההתנגדות לשלטון נתניהו בידי מי שנתפש כ’ימין’ לאומי כוחני מובהק ממנו – ליברמן, וימין שמרני קלאסי כיאיר לפיד, כשמאל.

פרוגרסיביות אותנטית שמהווה נתח משמעותי נמְסָה לגופים קונסרבטיביים כ-יש עתיד, כחול לבן, ישראל ביתנו, בהיותה תגובתית טקטית לסיטואציה הרואה בקונסרבטיביות נתניהו איום על הדמוקרטיה.

פוליטיקה

פוליטיקה היא מכלול הסוגיות המטפלות ביחסים באחו התחום בצלעות: פרט – חברה – ריבון.

תודעה, באשר היא, בהִדרשה לטפל בסוגיה פוליטית ‘מטפלת’ בה באמצעות

  1. אידיאולוגיה
    סט ערכים איתו תודעה מצויידת, תוצר סנטימנטים שהוטמעו בפרט בהליך מתמשך ומתמיד מלידה, באמצעות סוכני הטמעה כהורים, סביבת גידול, סוציולוגיה מרחבית, מוסדות חינוך והשכלה, מסרי שלטון ואכיפה.
  2. רציונלית
    פרקטיקה בוחנת אופרטיבית חלופות אפשריות לקידום אישי.

טיפול בסוגיות פוליטיות, בכל עת, נעשה בשני המישורים שמקיימים יחסי גומלין ביניהם.

הבחנה תפישתית

במובהק לאחר שיחה קצרה עם זר, ניתן להעריך במידה רבה של הצלחה, האם הוא ימין–שמאל, קונסרבטיבי–פרוגרסיבי, רפובליקן–דמוקרט, ליכודניק–… 😉

המעניין, שהבחנה זו תיעשה בקלות בכל עת, גיאוגרפיה, שפה ותרבות. חשיפה למיעוט עמדות יאפשרו חיזוי של מכלול תפישתי, בין שתי תפישות עיקריות.

השוני והמורכבות בין פרטים עמיתים לתפישה:

  • היכן נמצאים על המשרעת התפישתית,
  • מידת המוכנות האנרגטית של פרט לקדם / להגן את תפישתו.

כן, ישנם

  • ‘גם וגם’, שוחרי מיצוע, מרכז, ממפים את התפלגות ליבת המשרעות ה’לגיטימיות’, וממקמים עצמם כמרכז קונצזוסיאלי,
  • ‘ככה וככה’, היברידיים, המשלבים ערכים משני צדדים,
  • ‘תלויים’, פרקטיים, הבוחנים את ‘הדבר הנכון’, ‘מה יוצא לי’ בכל סיטואציה,
  • ‘לא ולא’ משוחררים מאידיאולוגיה מקדמית.

משרעות תפישתיות

כפי שניתן לראות ברבות מהדמוקרטיות, ובמקומות בהן ישנה אופוזיציה לשלטון שאינו דמוקרטי, ישנן שתי מכניקות תפישתיות שמצטמצמות ל –

קונסרבטיביות

  • אמוניות
  • לאומנות
  • שימור התכנסות הזדהותית
  • צביון משותף
  • חתירה להבנייה ומימוש סדר מארגן
  • נהייה אחר מנהיגות חזקה
  • רתימת אינטלקט להוכחת פרדיגמות מקדמיות
  • תגובתיות לרהב מלל
  • זהות כמודרות מטובין ממסדי אליטיסטי.

פרוגרסיבית

  • חתירה ל-, הידיעה שאין ערך שיושג במלואו
  • רציונליות
  • מבנה שלטוני מבוזר, שאינו נתון בידי עוצמה יחידנית,
  • אינטלקט מבקר ומערער פרדיגמות
  • חופש פרט
  • ליברליות
  • שיוויון
  • שלום.

היפוך מגמה

מדינות מערביות יישמו מודל דמוקרטיה פרוגרסיבית, בתצורתה המורכבת, מבוזרת, ייצוגית, ורתימת מוסדות ומשאבי מדינה לרווחת פרטים, מארח זרים, קולט מהגרים, בשילוב אתניות מגוונת, מאפשר חופש פרט. זהו המודל שבה למיצוי אמריקאי בממשל אובאמה ובשוק האירופאי המשותף.

מגמת הםרגרסיביות התהפכה, זמנית, עם שינוי הממשל בארה”ב, רחשי נטישה בברקזיט, התחזקות אלטרנטיבות שלטוניות לאומניות במדינות אירופה. החלו הליכי התחזקות ממשל ולאומיות על חשבון זכויות פרט ודמוקרטיה כמודגם ברוסיה, טורקיה, הונגריה, ברזיל, ופולין, ובאופו משני במפלגות לאומניות מתחזקות באיטליה, ספרד, צרפת, הולנד, והבעת אי־נוחות מגילויי השתלבות לקויה של זרים במדינות סקנדינבית.

עבר

על ציר זמן, עם התפתחות הידע הטכנולוגיה והתקשורת, האנושות נעה מפרגמנטיות – רמת אמוניות גבוהה, שימור התכנסות הזדהותית לוקלית חזקה, מיטיבה עם קולקטיב וריבונו,
אֱלי
דה־פרגמנטציה אינדיבידואלית, שוחרת רציונליות בחברה שמשמשת כאינסטרומנט מקדם רצון פרט.

חתירה אנושית השרדותית להטבה מובנית בתודעת פרטים. הקיווי לטוב טומן בחובו אינסטינקט חיפוש סדר בכאוס מאיים בתחושת אוזלת יד מול איתני טבע, וייחול לטוב במצבי שגרה גם כשאינם בנמצא סבירותי. על רקע אינסטינקט זה צמחו האמונה בריצוי, רתימה, וניהול כוחות־עליונים באמצעות אמונה בכוחות מיסטים מחילי סדר, להלן, אלים, ופרוטוקולי דת.

במאתיים השנה האחרונות, עת האמוניות הקלאסית החלה להתפוגג בשני ממדים – הסרתה אצל חלק אחד, החלשת עוצמת האמונה בחלק אחר – האמונה בכוח־על מארגן מיסטי – אלוהים, הותמר בכוח־על מארגן מיסטי – מדינה. ‘פטריוטיות מדינית’ כערך, החליפה את הערך ‘אדיקות דתית’, שלילת ‘אנרכיה’ היוותה מקבילה ל’התפקרות דתית’.

בצוק עיתים, במצוקה, המון נשאר שואף ‘סדר’ כתנאי חיים, דורש מנהיג חדש ולכידות, פעם דתית, כעת מדינית, כאינסטינט חיים השרדותי. תודעה חותרת רציונליות, בקרה וערעור, מכירה בכך שאינה מבינה, ויכולה לחיות בכאוס ללא חיפוש הסבר מנחם.

כעת

על ציר משותף אחד בלבד – זמן, תהליכים פיזיקליים רעיוניים ואנושיים רבים, זורמים בכיוונים, עוצמות, מהירויות, מקומות ומהויות שונות.

בנקודות זמן שונות תהליכים פוגשים אלה את אלה, מתנגשים, מתנפצים, מתמזגים, יוצרים שינויים בזרמים קיימים, מכחידים חלק, ויוצרים זרמים ותתים אחרים.

על ציר זמן, תהליכים מסויימים בהתקדמות האנושית, המונעת אצירת מידע ופיתוח טכנולוגיה והעצמה תקשורתית, נתפשים אנושית כרגרסיה בהתקדמות. חלק מתודעות אנושיות, קורבנות של שינויים אלה מייחלת לרסטורציה של סדר מוכר, מדגימות ריקציה לסדר.

ריאקציה, זה העידן שאנחנו נמצאים בו כעת, שמועצם על ידי אתגר הגלובלי המתבטא בקורונה.

עתיד

ההתקדמות האנושית אינה ניתנת לעצירה; ידע נצבר, טכנולוגיה מתפתחת תקשורת משתכללת, הבנה גדלה, כשהכמיהה האינסטינקטיבית והרצון להתמודדות עם אימי הבלתי ניתן לשליטה, הקיווי לטוב יותר מחוץ להתכנות סטטיסטית, נותרים.

תנועה שמרנית היא אידאית. מצריכה הטמעה, טיפוח ושמירה מתמדת על ידי סוכניה.

פרוגרסיביות אינה אידיאולוגיה. היא תוצר של אבולוציה תודעתית אנושית, טכנולוגית תקשורתית.

הפרוגרסיביות תמשיך כל עוד יש חיים. הניסיון לעצור אותה דומה לעצירת התקדמות הזמן.
בשונה מזמן, ניתן להאט התקדמות, ההתקדמות אינה ליניארית ואינה רציפה.

יציאה מהכאוס הפוליטי ההיברידי הפושה כעת בעולם, יתבטא בפרגמנטיות מובחנת של יישום תפישות בסוגיות פרט – חברה – ריבון, בהן יהיה ברור אלו גופים מצדדים באילו רעיונות ומאפשרים לפרטים לתעל את צבר הסנטימנטים שלהם לגוף פוליטי מסויים בעדיפות על מימוש סנטימנט התכנסות הזדהותית לפרסונה מובילה אחת, ככעת.

יציאה מתצורת ‘דמוקרטיה עממית’, הפקדה בידי מנהיג מנדט לטיפול באיומים ‘כראות עיניו’, תתבטא גם בחזרת ההבחנה בין כוחות פוליטים לשתי שיטות פרוטו־ממשליות: ‘ימין שמאל’, ‘שמרני מתקדם’. בעידן המסת התפישות, הפרוגרסיה משתהית, משהקת, מגהקת, פרגמנטיות עכשווית, מלאכותית היברידית תתפצל לדיכוטומיה קונסרבטיבית – פרוגרסיבית גם אם לא ברור מתי, ונהייה רומנטית למנהיג תשאר, אף על פי כן, נוע תנוע.

 

 

Share

השאר תגובה