כשל רווח בין תבוניים- חוסר הבחנה בין תפישת ערך אישית ו/או קולקטיבית לבין מחשבה סדורה נטולת הטיות אלו.

מחשבה רציונלית

ניסיון איפיון

פרדיגמה בלתי מעורערת

תפישה המניחה פרדיגמה ראשונית, בלתי ניתנת לערעור כ– קיום אל, חשיבות מדינה, חשיבות סמלים.

מחשבה היררכית

הליכי מחשבה הנבנים על ידי היררכיה הסקתית, על מה שנתפש חושית ומעובד תודעתית.

מוחלטות עבר

נמנעת במודע מהטלת ספק, חותרת מוחלטות תודעתית,

ספק עבר

מטילה אינהרנטית, ספק בכל הנחת עבר מקדמית,

מוחלטות עתיד

חתירה לעתיד ‘טוב’, ‘מוחלט’, ‘נצחי’, שקיומו הוא תוצר ייחול, ‘שינוי בעלילה’ דאוס אכס מכינה, לא אבולוציה של פעולות ממצב קיים.

ספק עתיד

מטילה תמידית ספק בכל תוצאה עתידית שהתקבלה,

חתרנות

כפירה בעיקר, החלשת יסודות אמונה ותפישה, מהווים שמיטה של יסודות האמונה, סכנה, איום על בניית תוצרי התפישה הבלתי רציונלית.

ספק כערך

הטלת ספק הוא כלי באמצעותו מבינים מציאות ומבחינים בין מחשבה רציונלית לכזו שאיננה.

מלל יוצר

מלל הוא, גם, כלי ליצירת מציאות בלתי רציונלית.
ישנן מלים עם ערך – חיובי או שלילי, אם משהו נאמר הוא מקבל משמעות בשל קונטקסט אמירתו, וכך נוצרת מציאות שנבראה ‘מילולית’.

מלל אוחז

מלה כאינסטרומנט אוחז:

מלים הם הכלים בהם תודעה תופשת את חיוויי המציאות, מעבדת אותה, מתקשרת את תוצריה.

כוח עליון מארגן ומסדר

בגרסת

  • הדת, האל – הנחה על קיום כוח עליון עם אג’נדה שאחראי על המציאות, ניתן לגייסו בתנאים מסוימים לטובת פרט,
  • עם, מדינה- גוף עם יישות שיש לו ערך נצחי גורלי, יש לשרתו הוא אחראי על גורל פרטים.
מקרה והכרח

חוסר הבנה ליצירת תנאים מקדמיים שיצרו אינטראקציה הכרחית בין מרכיבים – אותם יש לפצח ולהבין.

מרכיב אמוני

על הציר בין אמונה בכוח עליון מארגן, עד ‘לא יודע’ ולכן לא שולל, הוא סוג של קבלת קיום כוח עליון.

העצמת כוח ריבון מדיני’, התייחסות מיסטית לחשיבות ותפקוד מדינה מעבר להיותה אינסטרומנט חברתי.

שלילת אמונה

שלילת היות כוח עליון [דתי] עצום, מארגן, עם אג’נדה.

התייחסות לריבון מדיני כאל ‘רע’ הכרחי, מנהל מבנה חברתי.

רומנטיקה לאומית

התייחסות למדינה, לאום, עם, שפה, סמלים באופן שחורג מאינסטרומנטליות רציונליות לטובת התייחסות ערכית. רומנטית. מייחסת לממשל חשיבות ‘גורל’, ‘נצח’, או רומנטיקה ‘אוהבת’.

מבנה חברתי מדיני אינסטרומנטלי

התייחסות לכוח חברתי כמקדם רצון פרט יותר מאשר העדרו, למעשה כרע תפקודי הכרחי ביחס לאלטרנטיבה גרועה יותר, בשאיפה להקטין כוחה כמפריעה וכמכוונת רצון פרטי.

בריאה באמצעות כוח עליון

רצף מאורעות שהחל בהחלטת כוח כלשהו.

הסבריי עבר עלומים

טיפול רגרסיבי בעבר מהווה, כרצף התפתחותי, עד השלב המוקדם, שלו אין הסבר ניתן לתיקוף.
בשלב זה, נעצרים בהבנה שנותרים ללא הסבר רציונלי. חיים עם הבנה זו ב’שלום’, מקווים שבעתיד כלשהו עת ייצבר מידע נוסף, יישללו הסברים קיימים, עוד שלבים יתבהרו.

משמעות ותכלית

לחיים, לבריאה, יש משמעות, תכלית מטרה מסויימת, שבני אדם פיצחו.

מקריות והכרח

אין כוח מארגן אלא מקריות ומפגשי כוחות דינמיים.

כלל – פרט

הפרט מהווה מקרה פרטי של מכלול עם משמעויות מוטמעות, ערכיות, תחושות

  • גורל וייעוד משותפים,
  • ספיחת ערך מעצם השתייכות למכלול שהפרט לא עשה דבר כדי להשתייך אליו,
  • מכלול אחר מהווה ‘שונה’, מאיים, נחות מעצם היותו ‘אחר’ עם מנגנון זהה של מערכת ערכים רק עם ווריאנטים שונים,
    (עם אחר, דת אחרת, סמלים אחרים, מנהיגים אחרים),
  • תחושת חשש ואיום מ’רציונליסטים’ הבזים לתחושות אלה.
פרט – כלל

הפרט רואה את עולמו כאוטונומי, כחלק ממעגלים מתרחבים תוצרי

  • התארגנויות אד-הוק בעלי משמעות מקדמת מיקסום וייעול משאבים לטובת עניין משותף, או
  • סטטיסטיות, מלידה או מנסיבות כשיתוף שפתי, גזעי, עם מאפיינים סטטיסטיים, נטולי ערכיות מובנית,
  • חיבה, הנאה, כייף, לעשות פעולות משמעותיות יחד, ל’טוב מצרפי נתפש’.
ערך אי-רציונליות, שימוש רציונלי בחוסר רציונליות

בנייה וטיפול בציביון דתי, אתני, אתוסים ומיתוסים, סמלים וטקסים, באמצעים רציונליים לטובת שימור מבנה שרירותי קיים, לספיחת הסכמה ושיתוף פעולת המון מתכנסים לאימוץ רעיונות בלתי רציונליים.

[סגירת בתי עסק לשמור צביון דתי,
50 שנה למלחמת ששת הימים ואיחוד ירושלים.]

ניתוץ מבנים בלתי  רציונליים, משמרי מסורת

טיפול בפירוק מבנים שרירותיים לטובת זכויות פרט ואדם.

הווה תוצר כוונת ריבון

טיפול בהווה כסט ‘הטבות’/ ‘גזירות’ של כוחות עצומים עם אג’נדה.

הווה כהקפאת בחינת תוצרי עבר

טיפול בהווה כתוצר של מאורעות קודמים, שהיווצרותם, מיקומם, פעולתם או השפעתם אינה מיתנת להסבר רציונלי, ייתכן מקרי, כאוטי נטול סדר מארגן כלשהו.
המציאות היא תוצר האינטראקציה בין מאורעות וכוחות שאירעו, נתונים לחוקי פיזיקה, שלא ברור איך נוצרו.

עתיד כיישות עצמאית נתונה לכוח מארגן

שאיפה, ייחול, לתפניות בעלילה שיביאו לעתיד מוחלט טוב, נצחי, אם גם הבנה, הכרה, חשש, שאולי בעצם, לא ייתכן, רציונלית, לקרות.

עתיד כאקסטנציית הווה

טיפול בעתיד כ-הווה שטרם הגיע, ואוטוטו יתרחש, כהמשך ההתנהלות של אלמנטים המתחככים האחד בשני על מצע משותף, ללא כיוון-על, וללא מאורעות Deus ex machina, שאולי לא נחזו, אך כשקרו יינתן להם הסבר לוגי, שמצב ריאלי מקדים היה מצע להתרחשותם.

מציאות במבחן

חיוויֵי מציאות נתון לבחינה האם:

  • עומדים בסט הפרדיגמות שאומצו,
  • השפעתם הערכית על סט תפישות,
  • השפעתם, איך ומידה, על מצב הרוח,
  • האם משרתים עתיד נשאף טוב יותר.
אין משמעות ערכית למציאות

חותרת לגילוי השלב הבא בכל תפישה, בניתוק ממשמעויות כלשהן, ערכיות, מצב רוח או מציאותיות.

חקירה על תנאי

שלילת תוצאת חקירה, או הפסקתה טרם מיצוייה, אם התוצר המתקבל נוגד הנחה פרדיגמטית או ערכית שלילית – ‘לא טובה’ באיזשהו אופן.

 חקירה מנותקת מתוצאה

חקירה, כל חקירה חותרת לתוצאה במנותק מהנחות מקדמיות אחרות:

  1. אין לתוצאה, כתוצאה, משמעות ערכית במובן של ‘לא כדאי להמשיך לחקור אם מסתבר ש…’
  2. אם תוצאה מתקבלת סותרת הנחה מקדמית, הערך לבעליה – של החקירה לא של התוצאה, עולה שכן
    1. מידע חדש נרכש,
    2. תוצאה אחרת עוברת מבחן תקפות–
      ערך הטלת הספק ממומש.
צבר תודעות מתָקף, בהחלטה

הנחות מוחלטות שהתקבלו על ידי צבר תודעות – חוכמת המון, גרסת אמונה – מהווה תיקוף, ולכן צריכות להתקבל על ידי אחרים.

[לא ייתכן קבלת קונספט של ‘דת’, ‘מסורת’, ‘עתיד נצחי טוב’, ולבחון את תקפותן. לכן אימוץ על ידי המון נחשב כתיקוף, שכן אם אדם אחד היה מתנהל החיהודיות, היה נחשב כ’משוגע’.]

תודעה אוטונומית

תפישה רציונלית ניתנת להבנה על ידי תודעה אחרת, סימולטנית, בכלים רציונליים, בלתי תלויים בתודעה אחרת*.
תוך הבנה שאין יכולת כעת להסביר כל תופעה, ובעתיד כלשהו, עם הצטברות הידע, אולי, תובן.


* יש שיאמרו שעצם הבניית אמצעי תקשורת בתודעה הוא הטמעת כלים משותפים לתודעות.


רוב מתקף

ישנה הבחנה לקויה בין תוקף נורמטיביות לתוקף רציונליות –
כשהמון מל בן זכר, או לצום בימים מסוימים, או מחליטים לא לערבב בשר עם חלב, אלה ערכים שאינם רציונליים, מקבלים לגיטימיות מריבוי משתמשים בהם, כדי לקיים אותם יש צורך לפעול ברציונליות.

אידיאה מתוקפת כ’נורמטיביות’, סופחת עידוד מהסכמת המון – יש עוד רבים שגורסים כך.

תקפות היא בהקשרים לוגיים

תפישת מציאות אינה נתונה לתקפות דמוקרטית, לרוב מסכים או שולל.
תפישה אינה נכונה יותר או פחות אם יש רבים שגורסים כך, גם אם כל האנשים חושבים שכדור הארץ שטוח או שהיקום סובב סביבו.

ההחלטה על תצורת מבנה חברתי ומערכת הערכים עליו מושתת נתונה להכרעת רוב דמוקרטי.

יצירת ערכים

התייחסוות ליישויות אמורפיות כבעלות נוכחות ממשית; אלוהים, מדינה, סמלים.

מושג ‘ייעוד’, כלומר ציפייה של מישהו, של גוף, להתנהל על פי ‘ייעוד’, צו של כוח עליון, כשאין שאלה, תהיה או ערעור מי המתווך בין ‘ייעוד’ זה לבין ‘תודעת’ מי שמקבל את הקונספט כתפישת עולם.

מרכיבי מציאות נטולי ערכיות

אין עירוב בין רכיבי מציאות לבין ערכים שמיוחסים להם: אין תפישת ‘גורם מסדר’ עד שלא הוכח אחרת, מדינה היא גוף חברתי שאמור לקדם את האינטרסים של פרטיו, אין לה מהות, רצון, ערך, וייעוד כשלעצמה.

נכון = אשרור מתוקף הסכמה נורמטיבית

מחשבה שאינה עומדת באמות מידה רציונליות מייחסת לערכים מקובלים נורמטיבית שימור מבנה קולקטיבי, תיקוף רציונלי.

נכון לא בהכרח ערכי

הבחנה ברורה בין ‘נכון רציונלית” שעומד בתקפות לוגית היררכית, הבנה על ידי תודעה אחרת שאינה קשורה להתנהלות ערכית נורמטיבית.

טקס, סמלים כאינסטרומנטים

יצירת ערך באמצעות ייחוס ערך להתמרת חפצים או פעולות רציונליות לכאלה שאינן, לטובת יצירת מכנה משותף רגשי בין אנשים שניתן לניהול והטייה על ידי כוונה רציונלית של מנהיגיהם.

שלילת הסמלה

אין ייחוס ערך או משמעויות למה שאינו נתפס ועובד על ידי החושים.

ערכים מוחלטים

שימוש בערכים מוחלטים כ’קדושים’, חיוב הקרבת ערכים ריאליים לטובת ערכים ‘מקודשים’; הגבלת חופש תנועה, אכילה, לטובת ‘צביון’.

ערעור מתמיד

שלילת ערכים מוחלטים, בלתי ניתנים לבחינה וערעור מתמיד.

יצירת מציאות באמצעות תודעה

תודעת פרט נתפשת בעיניו כמשפיעה החוצה:
מה שקורה בתודעה, אם רוצים מספיק,אם מייחלים, מתפללים, מגייסים כוחות חיצוניים באמצעות התודעה- ישפיע על מציאות מחוץ לתודעה.

תודעה כמפנימה ומפרשת מציאות

תודעה היא ממברנה חד כיוונית, פנימה:
יש עליה השפעה מתוך היותנו בני אדם חשופים למסרים, רצונות מאוויים, תשוקות יצרים שלנו ושל סביבתנו.
אין לתודעה כשלעצמה, ללא תיווך פעולה, השפעה על המציאות.

כוח נאצל משליט, מגונן יוצר

הפעלת כוח לשימוש הסדר, להרחבתו, למגננה מפני איומים. ככזה, הפעלת כוח  נחשבת כנאצלת,
כולל שימוש בטרמינולוגיה אופיינית של ‘ערכיות מלל’ כ-‘טרוריסט ללילה אחד‘.

כוח דפנסיבי, מינימלי

תפישת הפעלת כוח מינימלי כהגנה עצמית, בבקרה לפני מעשה וכן לאחריו, שכן הכוח פוגעת ברצון, בחופש האחר, שהוא שווה בחשיבותו, כל זמן שהיותו אינו מהווה איום קיומי.

רבולוציה רעיונית

תפישה שיש להשית, רבולוציונית, בפעולות שרירותיות- משימוש בכוח רוב, או בכוחות אחרים תפישות שרציונלית לא היו מאומצות.

[לא ייפתחו חנויות בשבת- לא יהיה מסחר, אוכל שאינו כשר ייאסר- לא ייאכל.]

אבולוציה רציונלית

תפישה שעם התעצמות הידע והניסיון סך האנושות מתקדמת אבולוציונית להבנה רציונלית של מרכיביה.

תחזוקה רגשית

מניעת מידע מבעליו שעלול לגרום לו אי-נוחות.

תחזוקה אישית

לכל מידע שקשור לפרט יש ערך. אין מניעה לקבלתו בשל תחושה לא נוחה מחשיפה אליו.

הארץ: הזמנה לפריצה
הארץ: הזמנה לפריצה

מי שהגיע עד לכאן, יחליט באיזה טור נמצאים מאפייני המחשבה הרציונלית,
ויותר חשוב ומעניין–
היכן הוא נמצא? לאן מכניקת מחשבתו נוטה?

מידתיות

אין פתרון מתימטי נכון, נכון מאוד, ומאד מאד נכון.
יש פתרונות עם רמה משתנה של טעות, ריחוק מתשובה נכונה.

כך,
אין מחשבה רציונלית מעטה או רבה.

ישנה מחשבה שמתרחקת מרציונליות במידה מועטה או רבה.

כבחינת טוהר מים– מחפשים את האלמנטים המעיבים על הניקיון,
אין לבחון ערכית –

  • אם קיימים: לא טוב,
  • אינם קיימים: יופי.

בבחינת מידת אי-רציונליות של פרט, יש לבחון את גילויי האי-רציונליות שלו, האם קיימים, עוצמתם, עוצמתם תכיפותם, להערכת מידת הרציונליות של בעליהם,
שכן,
לא יכולה להיות מחשבה אי-רציונלית תמידית, החיים לא היו מגיעים לאן שהגיעו בהעדר מחשבה רציונלית.

לכן,

יש לבחון האם למחשבה רציונלית ‘הוטמעו’ גילויים בלתי רציונליים, כהתנהלות נורמטיבית שמרשתת רציונלית את סוכני ההטמעה,
ולא גילויי התנהלות רציונלית כשאינה.

הארות והערות נוספות

להבנתי,

  • בדרך כלל לאמוניות דתית, או בגרסתה המודרנית שבו הכוח העליון הכל יכול הותמר בכוח אחר מעט חלש יותר- הריבון המדיני.
  • עם זאת, מחשבה שאיננה רציונליות יכולה להיות מנותקת לאמוניות ולאומנות ומקושרת לניהול עצמי של מי שמתנהל ביירוט, רצונותיו, דחפיו, תשוקותיו, טעמיו, באופן לא רציונלי.
  • ישנה איכות רציונלית אחת- חתירה לרציונליות מוחלטת,
  • ומכיוון שהמציאות מורכבת וישנם בה עירובי ערכים, רצונות, טעמים והעדפות, ישנה ‘איכות בלתי רציונלית’ טבועה:
    מידת חתירתו של אדם לפרוגרסיביות, למחשבה רציונלית היא סוג של תכונה אופיינית על ציר זמן של פרט.
    אין תנועתיות– אין דינמיקה של מישהו ‘מעלה’ ‘מוריד’ את מידת היותו רציונלי.
  • אנשים, במובהק, ערכית, רוצים לתפוש עצמם כרציונליים. מתייחסים לכך כערך לא כ’תכונה’.
  • אנשים שמייחסים להם מחשבה בלתי רציונלית תופשים זאת כהפחתת ערך.
  • אנשים מקשרים שמחה, אושר, עם אי-רציונליות,
  • ולא מבינים שטעמים, יצרים, רצונות, העדפות מקורם בגורמים שאין ידע, הבנה מוחלטת, שליטה מלאה עליהם, אבל מי שמפעיל אמצעים רציונליים לנהל אותם, לדרג אותם בהיררכיית עדיפות, להשיגם- סיכוייו להגשימם גדלים לעומת מי שרק מייחל להגשמתם, ורוצה בכך מאד.
  • כך, בעלי ביטחון יכולים לחיות באי-ידיעה, בהטלת ספק. אין להם תשובות ברורות למכלול שאלות, כ’איך נוצרו חיים’, ‘מתי חייהם שלהם ייפסקו’, ועוד…
    נעדרי ביטחון יוצרים מוחלטות מלאכותית במקומות בהם אי-הוודאות מקננת ומאיימת, מגייסים לצורך תחזוקם הרגשי כוחות-על מארגנים כ-אמונה, דת, אלוהות, ורותמים אותם להפגת חרדתם מאי-השליטה והידיעה בסוגיות האופפות אותם.

גזוזטראת ההתיימרות

Share

2 thoughts on “מחשבה רציונלית”

  1. “התנהלות נורמטיבית היא התנהגות רציונאלית גם אם לא עומדת בכל אמות המידה שלך”

    “בכל מקרה אחת החוויות המענגות שלך היא הצבעה על אישיותך הנאורה ביחס לאחרים.”

    כתב האיש המתוק שכתב,
    והחליט לא להגיב בפוסט.

    אני מתייחס לביקורת, ומתעלם מהמלל המתוק המקדים.

השאר תגובה