רציונליזציה, נרטיב, העדר יושר אינטלקטואלי

משך קריאה כ־ 2 דקות

“זה מה שנתניהו למד מאביו: איך לנצל את הסבל היהודי לצורך הצדקת פעילות פוליטית”

צח יוקד

פורסם בהארץ, 30.05.21

“המחקר שלו [של בן ציון נתניה, י.ד.] היה פגום כי הוא ציפה ממנו להוות צידוק לפעילות שלו בהווה. אתה לא יכול להכפיף את ההיסטוריה לצרכים פוליטיים עדכניים, וזה מה שבמידה רבה הוא עשה. הוא העניק פרשנות סלקטיבית לעובדות ולמאורעות היסטוריים לא לשם המחקר של האינקוויזיציה בספרד, אלא כדי לתת צידוק להקמת הבית היהודי בארץ ישראל. מבחינה אקדמית מדובר במחקר פגום, אלא שנתניהו בחן אותו לפי האפקטיביות שלו בקידום הקמת המדינה היהודית… הוא התעקש לקשור קשר ישיר בין האקדמיה לבין הפעילות הפוליטית שלו. הוא האמין שאתה לא יכול לחקור משהו מבלי להבין מה הפעולה שנדרשת כתוצאה מאותו מחקר. הרעיון הזה, שמערבב בין הפעילות הפוליטית למחקר האקדמי, הוא רעיון שזר לאקדמיה האמריקנית ובמידה רבה לאקדמיה בכל מקום”.

פרקטיקה אנושית נפוצה.

אינסטרומנט רעיוני שמוכר גם כ- ‘רציונליזציה’:

  • התניה רגשית –סנטימנט מאפיין – להתייחסות לנושא מסוים ←
  • נטענת בחיזוק ערכי ←
  • על ידי שימוש בנימוקים רציונליים ←
  • תוצרי הסבר מקדמי ←
  • שיכול לכלול בריאת מציאות שלא הייתה ←
  • כדי לשרת את הסנטימנט הראשוני.

בעידן התקשורת המציפה, השיתוף והכוונה, השימוש בנרטיב מתעצם, מקבל תקפות כשל מציאות.

כל מי שאוהד אתוס לאומי, בעצם, צורך ומשווק נרטיבים.

צריכה

אנשים נבדלים במידת אהדתם, יצירתם וצריכתם של נרטיבים, לשימוש עצמי, וסביבתי.

נרטיב הוא הבנדודה המתוחכם של ‘משקר לעצמי’,
הבנדוד הרומנטי של מי שאוהב שמסתלבטים לו על התודעה.

כמה התנהלות זו מאפיין אותך?

מה מידת הטולרנטיות שלך לביטויים כאלה?

טוב, לך, ברור – לא רלוונטי.
ולסביבתך?

 


נרטיב

Share

הערות? אשמח לתגובתך