חלוקת משאבי הורים

משך קריאה כ־ 7 דקות

ידידי הנערץ:
‘אנחנו לא מנהלים את המשאבים שלנו, אלא את העזבונות.’

במבנה משפחתי ישנה מכניקת של חלוקת משאבים חומריים מצד ההורים לכיוון הילדים.

ברור ש

לא ניתן, בלתי אפשרי

לאֱמוד את סך המשאבים שיש להקצות לכל ילד במשפחה, שצרך. לא נומינלית, לא ריאלית, לא ביחס לערך כסף בעת נתונה, לא ביחס למצב כלכלי כולל, ולא ביחס לצורך שהוא מורכב מדיי לשערוך.

ואם העבר לא ניתן, הצורך העתידי בכלל בלתי אפשרי לחיזוי.

כן ניתן ואף קורה בפועל

חלוקה מסויימת לכל צאצא.
תחושת נתינה סובייקטיבית של הנותנים, שלא בהכרח שווה לאלה שמקבלים, ביחס לאחים אחרים או לציפייה.

על פי רוב מתרחש קסם; סך משאבים שניתנו לכל ילד הוא קבוע כלשהוא.
הוא ניתן.
בחלק ניכר מהמקרים, בשיחה שתתקיים או לא, יסתבר ש –
ש’נותן’ בתחושה שנתן יותר מאשר ה’מקבל’ חש שקיבל; על פי רוב חש שקיבל פחות נומינלית, ערכית, לפי הצורך או הציפייה ביחס ל…

כן ניתן לאתר שאיפה, תֶמה, כוונה מובהקת של חלוקה של הנתינה מצד ההורים,
וכן קבלה של כל אחד מהילדים.
וכאמור, ממש ייתכן שאלה מסלולים שאינםתואמים.

מכניקות חלוקה

חלק ניכר ממכניקות ה’נתינה’ ימותגו לפי צורך.

מנקודתצ מבט הורית הצורך יכול להיות:

  • לפי צורך, הרווחת מכולם ה’נכונה’.
    • ניתן להתדיין מהו ה’צורך’?
    • וכן, ניתן לראות ולפרש בכל שאר הגישות כמקרים פרטיים של ‘צורך’.
  • מסורת
    • חלוקה לפי בכורה או מגדר.
  • לפי ‘אהבה’
    • העדפה לאחד הצאצאים ותיוגו תחת ‘צריך’.
  • שווה בשווה
    • לא ניתן כמובן לבצוע משאבים על ציר זמן עם פרקטיקת ‘שווה בשווה’.
      עם זאת יכולה להיות התכווננות מוחצנת לשם.

המלצה

קטונתי מלהמליץ.

רואה בפוסט זה, כבשאר הבלוג, פנס חלוד שמאיר סיטואציה.

אז אין כאן המלצה.

המקבלים

הארות

טבען של פרדיגמות מקדמיות הוא שחיווי המציאות משמים כהוכחה ניצחת להן.
אצל כולנו, רוב הזמן.
אח שחש שקיבל פחות, יתייחס לכל חיווי מציאות כהוכחה לתפישתו.

ככל שיש יותר אחים כן החלוקה מורכבת יותר ורגישה.

ככל שהאווירה בין אחים ‘טובה’ יותר, כן יש רצון להתרחק מהפצ’ה מצ’ה הזה.

בה בעת, להערכתי, לכל אחד מהאחים יש תחושה נחרצת, גם אם לא תואמת את זו של אחיו, ולא את זו הוריו מה חלקו בהיררכיה המשפחתית, מי קיבל יותר ופחות.

במצב טוב, זה ‘אני קיבלתי פחות, אבל זה ממש בסדר.’

להערכתי, ברוב המקרים ההערכה של המקבל היא בחסר ביחס לאחיו. ר’ הקסם הבלתי נמנע.

יש גילויים אציליים, של ‘לי אין הצורך’, ו’לא מתחשבנים’, ו’לתת לסימצ’ו שצריך יותר’.
כחרבן מסיבות, כמנפץ פרדיגמות, אני מתרשם באופן מוגבל מגילויי אצילויות נדיבות כְּאלה.
יש סיכוי סביר שאיזה אפצ’י לא מכוון היטב יסיר את מעטה הנדיבות האצילה.
(כמעט) תמיד יש התחשבנויות גם אם אינן חשופות.
ניתן לדעת שיש התחשבנות כשהיא נחשפה.
כל זמן שלא נחשפה – לא אומר שאיננה.
וגילוייאצילות אלה נאמרו אז, ואחר כך נהיה אחרת.

מי שיש לו יותר ממקור עצמוני, לא אומר שהוא לא רוצה יותר כסף מהוריו, או לפחות לא פחות ממי שיש להם פחות.
לאח שקיבל, להערכתו, פחות יכולה להיות פרשנות שמקבל כסף בעצם מקבל כסף כ’דאגה’, כביטוי ל’אהבה’.
וזה שיש לו יותר (אולי) צריך פחות את הכסף, ועם זאת בעצם קיבל פחות דאגה? אהבה?

מי יודע מהו ‘צורך’ כספי?
אין קשר ישיר בין תחושת שפע למידת משאבים פיננסיים.

לכסף שניתן בהסתר יש את התכונה המגונה הזו, שעל פי רוב מתגלה. במקרים כ-אלה נוצר אובדן אמון כלפי ‘כמה’ כסף הועבר ומ’אילו’ מניעים. ואז יש להתמודד עם תחושות, פרשנויות, ומורכבויות של אלמנטים בדויים.
כדאי לשקול להעביר כסף גלויות, בשקיפות לכול, למניעת פרשנויות אפשריות ככל הניתן.

אצל אח עם תחושת קיפוח הוא מתרגם תשומת לב ואנרגיה לכסף.

מי שזקוק, ובשל כך מקבל כספי זֶקֶק וניחום, בעצם מתוייג ככזה בעיני השאר. תחושת הערך שלו מופחתת, מתפתחת ומתפחתת, והנזקקות מוטמעת. כלומר קיבל כסף ותחושת הקיפוח והאין אונים מתעצמת.

קסם נוסף מתרחש בריבוי מקרים, שהאח שלהרגשתו קופח ביחס לכמה שקיבל בהשוואה לאחיו או לצרכיו, בעצם קיבל הכי הרבה לפי הוריו או אחיו.

אם אזכר בעוד משהו, אולי אחזור לכך smile

 

Share

הערות? אשמח לתגובתך