הפוסט בהליך עריכה שלא הושלם.
ואני נזכר
במסימו האיטלקי שישב איתנו בבר בקוצ'במבה, בוליביה, 1985:
הפיל כוס בירה, שנשברה.
בעל הבית תבע "שלם לי (שווי של) $1."
מסימו נחרד מגובה הסכום וסירב.
הביאו שוטר שפסק – "$1 לבעל הבר, $5 לי."
כשמסימו שלנו מחה, הביאו לו את הסמל שהורה "$1 לבעל הבית, $5 לשוטר ו-$10 לי."
מסימו מיאן, וכאקט אסקלציה נלקח לתחנת המשטרה, ואני מלווה אותו.
החד גדיא הסתיים ב- $1 לבעל הבית, 5 לשוטר, 10 לסמל, 50 לקצין ו- 100 למפקד.
תודה לך חבוביק,
עשיתי דיל יותר טוב-
אני, נהנייתי יותייר!
אני לא בטוח שרואה נכוחה את המציאות,
ולכן עוד פחות את הסיבות להיווצרות היותה.
אני שכנזי חסר אמונה, נטול אינטליגנציה רגשית.
ובגרסה המלאה:
אשכנזי חסר אמונה, נטול אינטליגנציה רגשית, חף מרומנטיקה.
את ץ' אני מכיר מהסבלות, ניו יורק, 1986. אמצע שנות העשרים של שנינו. סחבנו ב- Noah's Ark, שנים אחדות, מאות ג'ובים של תיירות בגובה המותניים, מצבים אנושיים, גרפיקה אנושית מרצדת, תריסרי סרוויס אנטרנסס, מאות שעות משאית טוונטי סיקס פוטר ללא רישיון ייעודי, אלפי מדרגות. תנועה באי הנוצץ ומחוספס כזכוכית מנופצת.
