תצורות מחשבה פוליטיות

בהמשך לתפישות פוליטיות, המחשבה האנושית נחלקת לשלוש תצורות:

  1. פעולות על פי ערכים שהוטמעו ומיושמים אינסטינקטיבית או נבחנים על פי רלוונטיותם למצב לאור הרקע האישיותי, תרבותי.
    • רוב האוכלוסיה
  2. פתרונות המייחסים ערך לפעולות כאן ועכשיו המשמרים מצב וסדר קיימים
    • אחוז משמעותי, הטייה לתוצאה, הקבוצה השנייה בגודלה
  3. פתרונות המייחסים ערך לרעיונות מופשטים, ידע מקדמי, חתירה לשינוי, לטווח ארוך, לבחינה על ציר זמן,
    • פלח קטן, הטייה להתייחסות תיאורטית, הקבוצה השלישית בגודלה

קטיגוריות מחשבה אלה מתאפיינות מהיות כמה אלמנטים. השלכות אלמנטים אלה מיושמות במגוון תחומים.
גם פוליטיים.

מכיוון שמכניקת מחשבה לא מחליפים,

  1. מי ששייך לקטיגוריה הראשונה, יכול לשנות דפוסי הצבעה, אבל יישאר שייך לתפישה פוליטית; שמרנית, ליברלית, או נטול.
    בדרך כלל יהיה שמרן.
  2. מי ששייך לקבוצה 2, השנייה בגודלה, יצביע בהתאם לסיבה אחת שתיראה לו הרלוונטית ביותר בנקודה הקריטית- בעת ההצבעה. את שאר הסיבות המשניות יכפיף באינוס רציונלי לסיבה העיקרית.
    משרעת הצבעתית.
  3. הקבוצה השלישית מכילה את מי שבוחן רעיונות על ציר זמן, פחות מחוייב להצבעה קודמת ומחיל תמלול רחב של גורמים בבחינת העדפתו.
    מאפיין יותר מצביעים ליברליים או מצביעי ימין שהדת אינה חלק ממשוואת ההצבעה.

טיפול לאומי בטראומה

ברמה הלאומית, בישראל, פעילויות האפטר-שואה מטפלות בפיתוח, טיפוח, שימור והעצמת הטראומה,
בעוד שברמה האישית היינו נוהגים אחרת לטפל בטראומה.

הערכותיי המעכירות

חרא הערכות השפרצתי.
ההערכות המגדירות, האססמנטס שלי, סובלות (גם) מהבעיות הבאות

  • הן שלי,
    תוצר של חושי ויכולתי לעבד ולהגדיר מאורעות
    ומתייחסות, בדרך כלל, לאוניברסאלי.
  • נחרצות
    לפחות נתפשות,
    לבטח נתפשות שבוטח בהן יותר ממה שאני בוטח בנכונותן.

לחלקן, בעיקר לקלסיפיקציות של אחרים הסכימו.
גם הסכים מי שהאססמנט על עצמו נתפש בעיניו כחיובי.

אם לא- פחות יסכים.
כלומר אני מתיימר לתת תיאור והשומע מסכים שהתיאור אובייקטיבי אם בעקבות הגירוי השומע ייחס לעצמו ערך חיובי.

אי שביעות רצון וחרדה פוליטית

שמעון פרס אמר ש-

'היהדות תרמה את חוסר שביעות הרצון'.

פראפרזה על אמירה עממית-

מי שבצעירותו לא סוציאליסט, אין לו לב,
מי שנשאר בבגרותו סוציאליסט, אין לו שכל.

להמשיך לקרוא אי שביעות רצון וחרדה פוליטית

לאומיות, לאן

ז'ורז' קלמנסו, ראש ממשלת צרפת בתחילת המאה ה- 20, אמר, שהוא "פטריוט אך לא לאומן" והסביר-

  • פטריוט הוא מי שאוהב את ארצו
  • לאומן הוא מי ששונא את האחרים. 

בעבר סברתי, שממד ההזדהות הלאומית תפחת ובעתיד כלשהו תיעלם. ייחסתי

  • עצמאות אינטלקטואלית לחתירה המתנערת מגילויי זהות פטריוטית באשר היא,
  • משמעות פרקטית לקוזה נוסטרה אד-הוקי למכלולי חיים,
  • ולתרבות- ערכי הנאה, מקדמי חיים שיתופיים.

עם הזמן פחות נחרץ שזו המגמה,
ועדיין מעריך, שבעתיד המגמה בלתי נמנעת.