איפה היו ההורים?

משך הקריאה: 6 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה

בעקבות פרשת הזמר המפורסם עולות כמה סוגיות מעבר לכאן ולעכשיו העסיסי.

בין היתר עולה הערכה האם איך ובאיזו מידה תושפע ההצלחה העכשווית לעתיד, לטווחים הבינוניים והארוכים.

  • האם, איך ובאיזו מידה תושפע ההצלחה העכשווית לעתיד, לטווחים הבינוניים והארוכים על ידי החברה- בתפקוד פרטיה כצרכנים,
  • ובמנותק מיכולת ההוכחה המשפטית, אתיקה התנהלות של הפרט,
  • ובעיקר- מה שמעניין אותי בעיקר, אופן הבחינה של מי, איך, הדיאלקטיקה על מה ובעיקר למה,
    מעניין יותר מ- האם שכב או לא שכב עם זו או אחרת.

שאלה אחרת, מרתקת, אותי, אף יותר- שאלת ה’אחריות ההורית’, שעלתה בשמה זה על סדר היום הציבורי בעקבות הפרשה.
סימה קדמון, עיתונאית חשובה בתת טור נושא כותרת, ידיעות אחרונות המוסף לשבת 22.11.2013, התייחסה לנושא.
בתמצית המליצה:

“בהזדמנות קודמות כתבתי, שהדרך היחידה להתחקות אחר מעשיהם של הילדים שלנו היא להתחקות אחריהם.

ו-

“…להפוך כל אבן כדי לבדוק מה הם מסתירים…”

ומפרטת היכן לחפש – בכל מקום.

הרציונל:

“…אחד התפקידים הכי חשובים של הורה הוא לבלוש אחרי הילד שלו, שבגילים מסוימים שיקול הדעת שלו הוא לא משהו, ולילד ולילדה שיושבים לידו בכיתה יש הרבה יותר השפעה עליו מאשר לנו.”

יש גם המלצה ל’איך’ אסטרטגי:

“…לא ממש משנה איך, בתנאי שעושים את זה בחשאיות…”

וגם עצה, שמכיוון שיש סיכוי שהמעקב יתגלה, וישפיע שלילית על היחסים- להכחיש בכל מקרה. 

פרשנות(י)

מעניין (אותי) מאד.
כעיתונאית המתחקה אחר החדשות,
שם מוצאת את הפלטפורמה להביא את אישיותה המסוימת
– שאינני מכיר כלל, אלא את הכתיבה ואת תכני העיסוק,
מטפלת, תקשורתית בכאן ובעכשיו, הטקטי, הקונקרטי הביצועיסטי,
במטרה חשובה, נאצלת, של מניעת כשל אפשרי קולוסאלי, שמבחינתה בר מניעה.

הכותבת מבינה את יחסי הכוחות של הסובייקטים להתייחסותה,
עוקבת אחרי פעולותיהם בכל האמצעים העומדים לרשותה,
רק ברמת עניין וחרדה גבוהים יותר מאשר למושאי עבודתה,
שכן כאן אלה הם הפופאלעך האישיים.

אישית

  • הלמה- הסיבות, הרציונל, ההֶצְדֶקִים לרציונל מילוי המלצות הכותבת נהירים לי. לחלוטין.
  • הילדים, עיוני- החס וחלילה, מה יקרה אם אכן יתרחש טומן בחובו צער רב יותר מהיכולת הנתפשת להכיל להחיל ולטפל.
  • התפישה שביטויי חרדה בה בעת הם ביטויי אהבה לגיטימיים, נאצלים, גבוהים פושה, לפחות בסוציו אקונומיקה שאני נמנה עליה.
  • קונטרול פריקיות נתפשת אצל המעידים על עצמם שניחנו בה- (לא חס וחלילה לקו בה), כתכונה מאפיינת, ככישור שאם מתועל נכון וכהלכה מקדם אותם ואת סביבתם הנהנית מהתקלנונת החיננית, שבעצם מעידה על יתרון.
    בכך תיוג מישהו עצמו כקונטרול פריק, מעידה בעיקר ובדרך כלל על תפישתו את עצמו כבעל יכולת ארגון וניהול חיים נשאף, מגדיל מיצוי מפחית סיכונים.
    כלומר תיוג עצמי שמהווה סוג של גאווה התנאות חיננית חיובית, נשאפת, ולגיטימית בשל השימוש במושג, שבעברו, בהקצנה שהמשתמשים לא מייחסים לעצמם הוא שלילי.
  • (לאור הסעיף הקודם) זיהוי הורות נשאפת וחיובית כשומרת בכל מחיר מכל משמר מהסכנות האורבות לילדים.
  • הסכנות שארבו לילדי הורי העבר נשארו.
    הסיכונים, האיומים על הילדים בעקבות ריבוי אמצעי התקשורת תוצרי הטכנולוגיה, מעצימים את תחושת הסיכון.
  • היכולת לרתום את הטכנולוגיה הנגישה למטרה חיובית, זו המגוננת, שומרת על הילדים, ובעקבות זאת חיובית נגישה, מעצימה את הנטייה למעקב אחר הילדים.

ועם זאת

  • לא עקבתי אחרי התנהלות ילדיי.
  • אינני קורא או ממליץ לעשות או לא לעשות זאת. מי שעושה זאת, או לא הוא בר הסמכה בהחלטה, מערכת הרציונליזציה תעשה את עבודתה היטב-
    • אם עשה זאת ו’הסוף טוב’- עשייתו תרמה לכך,
    • אם עשה זאת ו’הסוף פחות טוב’- לפחות ניסה,
    • ובכל מקרה עקרון ‘שתהיה בגילי ובמצבי- תבין’, כלומר עיקום אלמנטים של ‘מוסר’ לטובת מטרות גבוהות יותר- ראויה.
    • אם לא עשה זאת ו’הסוף פחות טוב’- מאחורי מה יסתתר?
      בעצם לא חשוב מאחורי מה, בכל מקרה מאוחר מדיי.
  • (אולי) רוצה להציג את חוסר המעקב אחר ילדיי, בשל הכבוד שרחשתי, רוחש, להיותם, או ההסתמכות על החינוך שימנע מעשים מסוג זה.
    ועם זאת זו סיבה משנית.
  • הסיבה העיקרית לחוסר המעקב,
    שאם (אני מייחס) לעיתונאית הטייה אישיותית לטיפול קונקרטי בכאן והעכשיו המיידי,
    אישית, אני פחות מוטה לשם.
    לא רואה עצמי, את עצמי, בעצמי, נכנס לטריטוריית אחר, באופן כללי,
    אלא, אולי, בנסיבות מאד מסוימות,
    שהתגוננות תיאורטית שתוצאותיה עלולות להיות חמורות ככל שתהיינה,
    לא נכללות בנסיבות אלה.
  • חש אין אונים, אימפוטנטיות, מול חישפה לגילויי מקדמיים גורפים התגוננות כלפי התנהלויות בנוסח הבנות עם ‘הזמר המפורסם’, נוסח אלה שהכותבת העלתה, שכן, כאמור, לא מוטה לנקיטת פעולות ממין אלה.
  • כן מייחס חשיבות עליונה, בעיניים זרות ייתכן מופרזת,
    לתקשורת מתמדת, רציפה,
    כאסטרטגיה שמנחילה סטנדרטים התנהלותיים, רפרנסים התנהגותיים, ערכים נתפשים.
    מאמין, שכשל, ביישום האסטרטגיה,
    פעולה קונקרטית, טקטית אוסרת, מונעת/ מקדמת תקלה ממין זה לא תצליח לקדם/ למנוע את מה שחושש ממנו.
    מאוחר מדיי.
    בתבוסתנותי חושש שפעולת מנע קונקרטית עלולה להקצין תגובתיות שגוייה.
Share

הערות? אשמח לתגובתך

Share