יולי תמיר: הרגע שלי עם איילת שקד

משך קריאה: 14 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה

הארץ, 20.07.2016, 22:15

גברת תמיר הנכבדה,

הוסף כניסה למרחב פרטי בשם הגנה

לטעמי, עם השגות*, שתי סוגיות עשויות לעמוד לשיקולך, בסמכות תפקידך, האם לצנזר תוצרי סטודנטים, בהקשר של 'תמונת ים' עמרני:

1. האם המוסד שאת עומדת בראשו ייפגע,
2. האם בן אנוש ייפגע.

הגנה על אחר

פגיעה במוסד

הערכתך ששנקר, המוסד בראשותך, ייפגע בשל תוצר מי מבאיו, היא עניין בגדר הפיזי–משפטי–כלכלי.

אם פעלת מתוך הערכה שהמוסד יינזק משפטית כלכלית לאור קישור ציורו של ים עמרני לשנקר – אין לי להוסיף על כך דבר.

לתפישתי, חותרי רציונליות אינם מאנישים, לא 'רוחשים כבוד' או 'הערכה', לגופים או לחפצים ולא לייצוגם המילולי או הגרפי. אנשים אלה משתמשים בהם כבחפצים, מתחזקים אותם, מעריכים את תפקוד החפצים ביחס ליישויות מוחפצות אחרות. 

פגיעה רגשית באחר – איילת שקד

אם ישנה בהנחייתך להסתרת פני אדם פרטיקולריות במעשה אמנות של אחר, וזאת במטרה למנוע פגיעה רגשית ממי שנעשה שימוש בפניו,
כלומר, התנהלות ערכית/ התנהגותית/ אתית/ אסתטית, מול תפישה קונספטואלית של אחר, לא מול יישות אנושית או חיה,
זהו נושא נפרד.
לנושא זה אתייחס.

'הגנה על רגשות אחר'
הוא שם קוד, כיסוי, מטעה, לכן גם מסוכן, לביצוע או מניעת פעולות, בלתי ניתנות לחיזוי שהפער בין כוונתן טרום ביצוען לתוצאתן טומן בחובו את הסיבות הרבות להימנע מהן.

איך ניתן לשער, לדעת, לומר, היכן הגבול לפגיעה עד אי־פגיעה ברגשות האחר בעקבות גירוי מובחן?

נראה לי שרק הסובייקט שבוחן זאת, יכול להעריך את הפגישה הרגשית באחר.
כלומר מדובר ברגשותיו שלו ולא מול 'איילת שקד' הקונספטואלית.

ואם סובייקט יתאר בפרוטרוט את הגבול הפגיעה הרגשית בו, האם יש למנוע את הפגיעה בו, מעבר להחלטת הסובייקט הפוגע, באמצעות החברה?

אני מכיר בפגיעה פיזית, קונקרטית ניתנת לחיזוי, שיעור אמידה, באחר.

לטובת כולנו, לא כדאי להתפתות לנסות הגן על רגשות אחרים,
שכן, לתפישתי,
המאמץ לא יצליח לנחם ולו נשמה פגועה רגשית אחת, אליה המאמץ כוון,
אלא,
אמור לנחם את המתאמץ לכוון,
וכן, תוך כדי התהליך ה'מגן', יווצר ריבוי פגיעות פיזיות, שלא כוונו, שבעשייה הקונקרטית של ניסיון ההגנה השפיעו, כן 'פגעו'.

ניתן לשער די בקלות,

• מיהו,
• מה הם מאפייניו,
• באיזו מידה,

גופי סמכות ושלטון מייחלים להגנה על ייצוגיהם,
כשכמובן, יש להגן עליהם פיזית, ועל פרטים מפגיעתם בהם, בעת התנהלות שלטונית לקויה.

ולא זו אף זו,
פני אחר, ייצוג גרפי של פרטיקולר כלשהו, כפי שנטמעות בתודעת צייר, אינן בחזקת בעל הפנים, אלא,
בחזקת ורשות בעל התודעה המארחת אותם.

כך, יש לבעל התודעה המארחת החופש לעשות עם ייצוג פני אחר ככל העולה על רוחו, עד לגבול הברור והנתפש ללא עוררין –
להמנע מפגיעה פיזית או כלכלית, שיכולה להתפש על ידי תודעה בלתי תלויה, באחר,
לא פגיעה רגשית.

על אלימות מילולית. וגרפית

המונח 'אלימות מילולית', בריבוי הקשריו רווח בעבר בחברה הישראלית, ולאחרונה נפוץ אף יותר.

הפראזה 'מלים עלולות להרוג' ו'חיים ומוות ביד בלשון', ועוד ביטויים המיח"צנים את חשיבות השפה והשפעתה על המעשה, מוכרים.

כן ברור, שפראזה מנוסחת היטב, אסתטית ככל שתהא לא עושה את אחיזתה בערכים כלשהם ליותר נכונה וחזקה, או פחות,
אלא, יש לבחון באיזו מידה טיעון 'אוחזת מציאות, או לא', סביר ונתפש ככזה אצל בעלי תודעה בלתי קשורים.

ו-כן, ברור, שמלים מניעות לפעולה שכן הן מנסחות רעיונות, מעצבות תודעה.

עם זאת –
אלא אם הדובר או השומע נמנים על קהילת אֱמונים אדוקים או חסידיהם,
אין לאף מלה זו שנאמרה או שנכתבה כוח, מעבר להיותה אמצעי תקשורתי לאחיזת מציאות בתודעה אחת ולתקשר אותה לאחרת.

כך עם ציור, ייצוג גרפי של מציאות. אין לציור, כְּלְמלה, כוח משלו.
כלסכין וכלאקדח כגורמים מבצעים – ביטויי אמנות נטולי כוח אוטונומי. הם כפופים לתודעה המפעילה אותם. כך גם תקשורת ברשתות חברתיות כפלטפורמות הפצה של מסרים אלה במעגלים אוטונומיים תומכים.

'אלימות', במהותה, טומנת בחובה 'עשייה' שיש בה ממד בר תפישה בתודעה אחרת, נוסף על הנפגע.
העדר ממד 'עשייה' שעשויה להתפש בתודעת אחר מבחינה בין אלימות, למה שאיננו.

הטלת נאצות באחר, זו תקשורת לא אסתטית, תוקפנות, תרבות 'ירודה', 'נמוכה' וכן הלאה.

אלימות – אין בכך.

למנוע מאחר מלהתבטא על ידי מעשה – זו אלימות.
אם יהיה מי שיעבור ליד אחר וינבל את פיו כלפי האחר, ינאץ אותו באמירות אמיתיות ושקריות שיעליבו אחר – יפחיתו ערך של אחר בעיני עצמו ואולי אף בעיני סביבתו – יש בכך כל מני דברים. אלימות זה לא.

למנוע מאחר לעשות זאת, על ידי צעקות עליו באופן שימנע ממנו לעשות זאת – זו כבר התממשקות עם אלימות – מרכיב המעשה.
מניעה פרקטית, באמצעות מעשה היא קונקרטית. לא נתונה לשיפוט תודעתית סובייקטיבי, רגשי.

המעניין, בהטלת צנזורה על הציור המדובר, המעשה המונע ננקט על ידך, פרופ' תמיר. בהוראתך. סוג של אלימות – גם אם מינורית, שאינה פיזית על אחר – בעצם מניעה קונקרטית  של פעולה, בהצרת חרות. הרציונל לכך – לשם טיפול ברגשות אחר.

בתצורת חברה המועדפת עלי, הייתי מעדיף להימנע מהטלת כל רגולציה על שימוש במלל או בגרפיקה תחת הכותרת שהמלל או הגרפיקה הם ה'אחראי'ם לפעולה קונקרטית של אחר.

בכלל זה, אני מבכר לא למנוע ייצוג גרפי של ראש ממשלה עוטה גרפית מלאכותית, בגדי SS. לא הייתי מונע זאת לפני אסון אפשרי, ובאותה מידה לא אחריו.

בבחינת המתח המתמיד בין חופש שימוש במלל ובייצוגים
אל מול רמת אלימות נמוכה נשאפת –
אישית, לערכיי, אני מעדיף ליטול את הסיכון שיהיה מי שיבצע מעשה בשם החופש לקדם את אמונתו, ולהתגונן מפניו או מתוצאות מעשהו בדיעבד, מאשר להפעיל עליו אלימות קונקרטית מעשית, טרום מעשהו, להגביל חירות.

אני מייחס למצדדים בהגבלות אלה' ברצונם 'לשמור על שלום הציבור, 'שמרנות' אינסטינקטיבית אינהרנטית, אותנטית.

הייתי מעדיף, שמח, לייחס לך גם ערכים אלה.
לאור הנחייתך, וההתבטאות פוסט מורטם – מבין שלא.
מיצר על כך.

איסור החזקת נשק

סוגיה נפלאה מעצם היפוך התפקידים; בעולם שכולו טוב, על חברה להרשות לכל פרטיה החפצים בכך להחזיק נשק,
תוך נקיטת צעדים כנגד מי שעשה בו שימוש 'אלים', פוגע פיזית בפרט אחר שחורג מהתגוננות 'הבא להורגך'.

דווקא הליברליות חותרת חירות, מנסה לסייג את החופש להחזיק בנשק, בשל היות נשק הגורם הישיר לפעולות פוגעניות אלימות ונפוצות.

במטרה להיות פרקטי ולהמנע מטהרנות תאורטית, אני בעד ש'זמנית', 'עד ש…' על חברה להקטין רגולטורית את חופש החזקת נשק מכלל אזרחיה.

ו-לא, מלים, ייצוגים באשר הם, ובכללם גרפיים, אינם נשק.
אין להשית על מלים וייצוגים מחסומים.
גם אם יש מי שבוחר, וולונטרית, במודע או שלא, להרגיש 'פגוע' מהם.

יש, לטעמי, לשלול מחברה בה אני רוצה לחיות, סמכות להיכנס למחוזות שיטור מלים וייצוגים,
גם אם כדי לשמור על זכות כל מי שמוצא לנכון לשפוט ולהעריך ערכית את הפעולה, בגינה אם גם יש מי שמבקש למנוע אותה.

אין 'נכון'

במערכת ערכים של תפישטת עולם אין ערך נכון או ערך שאינו נכון.

ישנם ערכים בהלימה או שלא בהלימה לאחרים.

לכן, לא ניתן 'להוכיח' שגישתי שגורסת שאין לעשותצ רגולציה עלן מלל או תקשורת היא 'נכונה', לעומת אלטרנטיבה.

ערכיות התיוג

בין האנשים – בעיקר בסוציו־אקונומיה הגבוהה – יש הרוצים להתפש כ'פרוגרסיבים', וברצונם להיות 'הומניים', לא מסתדר עם פרוגרסיביות. בעיה.

* תוספות והסתייגויות

בצמצום:

• האם השרה בעת הזו, הגברת איילת שקד, נפגעה?
  מקווה שלא,
• האם נשים באשר הן נפגעות מציור כזה?
  מניח, מקווה שרוב נשים, כאינדיבידואליות, חזקות יותר ממי שמייחס להן פגיעה ממין זה,
• האם הציור הנדון, בעל ערך אמנותי, בעיניי?
  ערך מתון, ועם זאת לא רלוונטי.
• האם יש משמעות פוליטית להטמעה גרפית של פנים קונקרטיות על גוף אנונימי?
  אצל מי שמייחס לכך משמעות – תוצר מחשבה שמרנית סימבולית,
  לא לי.
• האם לשתילת דיוקנה הפרטיקולרי של השרה שקד משמעות פוליטית?
  כנראה שכן לגבי הצייר,
  אינני מתייחס לפניה המסויימות של גברת שקד, אלא לפנים מסויימות בכלל.
• האם צנזורה יעילה לקידום מטרת המטיל אותה?
  לעתים רחוקות, ההולכות ומתרחקות, ככל שהתקשורת מיידית ורבת ערוצים, אפקטיביות הצנזורה מתמעטת והנזק למפעיל אותה מתעצם.
• האם בהטלת צנזורה קידמת את מטרתך?
  • לשמור על המוסד שבראשותך?
    למעשה, תוצאתית, לאור חשיפת הציור והשיח הציבורי שהתלווה לכך, להערכתי, החלשת את המוסד, שמת את המוסד בעין סערה נגטיבית,
    ואף פגעת בסמכות מקצועית תחתייך, שאישרה את הצגת התמונה, ספחת ביקורת אישית – כולל זו הבלתי נחשבת – שלי.
  • הטלת צנזורה, יעילה, למניעת נגישות לתוכן?
    ברוב המקרים – במקרה זה לבטח – לא רלוונטי [שלא לומר פתטי, לא מודע, לא מבין את השלכותיו.]
    מעשית, ניתן בכל עת לצפות בציור הלא מצונזר בהקלדת 'ים עמרני' בלבד.
  • שמרת על רגשות הגברת איילת שקד?
    מניח, שהשרה שקד היא דמות חזקה דייה להתמודד עם מפגעים פוגעניים מאלה.
    ראויה להערכתי העמוקה העובדה שבתבונתה לא שמה עצמה בשיח בנושא זה.
  • האם את פרופ' תמיר, נתפשת כרפורמטורית המגנה על שיח ליברלי, חומל, מגן?
    לא נראה לי, נהפוך הוא; נקטת במעשה. פעולה לא ראויה, שהמילה 'אלימות' גדולה מכדי להכיל את משמעותה, ועם זאת מתכתבת עמה בהיותה מונעת.
    כן שירתת קו מחשבה אמוני, שמרני, המנכס משמעויות מילוליות וגרפיות לערכים מעבר להיותם, במטרה להגן על פרט.
  • האם קידמת את תלמידי המוסד?
    מניח שסטודנטים לא באמת קודמו או הוסגו אחור, משמעותית,
    בעקבות התרחשויות אלו. ועם זאת כולם קבלו סוג של שיעור,
    ים עמרני, אכן זכה להכרה בשיעור שלא היה זוכה בה כדרך הטבע, לולא החלטתך לצנזר.
  • שמרת על רגשות נשים?
    מניח שלא ולו של אישה יחידנית אחת.
    הכוונה, ההתיימרות לטפל בצביון ורגשות כלל כלשהו, פעולות נאצלות במחוזות מסויימים – לא ראויות בעיניי. מניח שגם לא במרכיבים שאת מעריכה במילייה שלך.
  • שמירה על רגשות אחרים?
    אין לי דרך אמפירית לגבות את תפישתי זו, ועם זאת אני גורס שב-take off על 'הפוסל במומו פוסל'
    'המגן על רגשות אחר,
    – על אחת כמה וכמה על ציבור, קהילה שלו או של אחרים, ללא הצלחה –
    בעצם, מנסה להגן על רגשותיו שלו; מסמן לסביבתו על פי איזה קוד ערכים היה מעדיף שינהגו בו.'
  • האם חיזקת תפישות קונסרבטיביות?
    בהחלט.

קטונתי, ולא בצניעות מעושה, מלהשיא לך עצה כלשהי, בוודאי לא בניהול המוסד שאת עומדת בראשו.

אני תופש אותך כדמות משמעותית, משכילה, ראויה, רהוטה, נאורה, חכמה – שמחתי שנטלת חלק בעשייה פוליטית, מיצר על כך שחדלת.

ועם זאת, בתפישתי יושר אינטלקטואלי –
תשומה במחסור לא בשל נדירותה, בשל העדר ביקוש לה,
בהנחה שאין ערכים נוספים בלתי ידועים לי שהיו משנים את תפישתי,
אני שולל את תרומתך להטיל צנזורה על ציורו של ים עמרני.

ברכות ושמחות,

נ. ב.,

האם את אישה נאה?

כן.

בניסיון שמירה על כבודי שלי,
לא מ'שמירה' חסרת שחר על כבודך שלך, הגנה מיותרת שאני משוכנע שאין לך בה כל צורך-
לא אדון בכך.