מוטוגוצי מונזה

ערכי רכיבה דו-גלגלית

בצד היות אופנוע, עבורי, כלי תחבורה כייפי בצורה בלתי רגילה*, מודע לכך ששתי טביעות גומי מחברות אותו לקרקע, והפיזיקה עובדת כל הזמן. מה שאומר, ניהול המחייב אפס סבלנות לטעויות- כל טעות תגבה את מחירה, בבריאות, במזומן. מייד. ביוקר.

בפירוק ערכי רכיבת האופנוע מוצא:

 הערך

חשיבות לי

 הערה

מוביליות תעבורתית הכי גבוהה היכולת לצאת מדלת היציאה ולהגיע לדלת יעד אחר היא פנומנאלית.
ההשתחלות בתנועה נוחה יותר,
החנייה לפתח היעד הופכת את ציפיית מועד ההגעה למדוייקת יותר ואת שולי הביטחון לצרים הרבה יותר.
תחושת שליטה על מורכבות גבוהה מאד  השליטה על כלי מורכב, במהירות גבוהה, התחשבות בכוחות פיזיקליים, חוקי תנועה, התנהגות נצפית או לא של העמיתים החולקים את הכביש. תמלול המורכבות בזמן אמת- כיף כשלעצמו.
תודעתית גבוהה מאד הרכיבה היא סוג של אנטי-דיפרשן מצד אחד,
מצד נוסף, הנסיעה, הוויברציות, הנוף המונוטוני, מכניס למצב תודעתי שבו תפוקות הניסוחים (שלי) מרקיעות.
כיף גבוהה כייף הנלווה לרכיבה במהירות גבוהות, ועוד יותר בסיבובים או האצות, מה שקוראים ‘חופש’- מינוח שלא התחברתי אליו, ממריץ אדרנלין. נסיעה, לכל יעד, מקבלת ממד אחר כשאין תיווך בין הפנים ל-חוץ.

מזג אוויר קיצוני, תעופת אבנים או חרקים יכולים להעיב, ועדיין.

כלכלית גבוהה הכלכלה הנתפשת של רכיבת אופנועים בכל האמור למילוי דלק היא של חסכנות גבוהה.
עם זאת קנייתם, שנעשית ברגע אופורי מקזזת משמעתית את הכלכלה הטהורה, תחזוקת היקרים יקרה מאד ועלות הביטוח מופרכת. אבל היום יום, הקילומטר המוסף זול ונוח יותר.
תדמית נמוכה מביך. מתבקש שכל אחד יעיד על כך.
לא מייחס לרכיבתי משמעות תדמיתית. לא חלק מאישיותי.
חש לא נוח להופיע במקום לבוש כ’אופנוען’ נראה לי מגוחך, מדיי ‘מתקשר, מייחצן, מתחזק’ תדמית, שהיא אפילו לא מי יודע מה נשאפת, ואף ייתכן שהיא פתטית, ומשייך אותי לכאלה שכן.
לכן גם אין אביזרים מעידים.
כמו ניסיון אחר לא היכולת והניסיון המוטורי לא מיוחצן מחוץ לקונטקסט.

*– מבחינתי אופנוע הוא כלי שמתכתב עם התודעה אינטנסיבית יותר מכלים אחרים.

 

Share

השאר תגובה