וליד זה כוס מלאת קרח מעבר לגדותיה קש לימון והיתר מים

שירה בקפה

הקוקטייל שלי:

"דייאט קולה, כוס מלאת קרח מעבר לגדותיה, קש ולימון."

ובגרסת הקפאין:

"הפוך גדול, חסזק, בחוס זחוחית, חזק, חלב מוגצף אך לא רותייח, כוס מלאת קרח מעבר לגדותיה, קש ולימון, השאר מים."

בקפה יש מי שמתנצל שלא זוכר, את שמדקלם בנון-שלנטיות דרמטית, או דרמטיות נון-שלנטית.

הודף את ההתנצלות ב-

"ממש אין צורך להקצות תשומות תודעתיות בלזכור את ההידרו-גחמות שלי. 
נהפוך הוא, ספיחת ערך מזה שזוכרים פרטים כאלה ממש לא עושה לי את זה."

  • ואז  פרדוקסלית, תוכן ההזמנה בלתי נשכח.
  • והאמת- באמת שאין לי עניין שיזכרו,
  • זה לא עניין של מניפולציה.
  • אם כבר- כפייתיות,
  • לבטח התנשאות:
    • שפה לא שגרתית גבוהה,
    • המלה 'גדותיה' מוכרת לכל ולא בשימוש,
    • הבקשה לא ניתנת לפרשנות.
  • יש לי עניין שיגישו את ההזמנה בדיוק כמו שתמללתי.
  • ועניין גדול אף יותר-
    • שיחייכו.
    • שמושג, לעתים קרובות.

 

Share

תגובה אחת בנושא “שירה בקפה”

השאר תגובה