פרק יא: סיכום

פרק א', הפטחתי ונבחתי
פרק ב', הונג קונג, חבירה
פרק ג', יה
פרק ד', צ'ונגקינג, שותים עצמנו לדעת
פרק ה', צ'ונגקינג, אוכלים
פרק ו', בייג'ינג, מתמקמים
פרק ז', בייג'ינג, אובדים
פרק ח', שרון
פרק ט', בייגי'נג, מטיילים
פרק י', יציאה

זה הפרק בו אני מסכם את פיספוסיי ומפספס את סיכומיי.

פיספוסין

אין לי ספק, את סין פיספסתי.
כלומר, טיילתי דיי כדי להישאר בחיים עם האמירה שלא כל מקום הוא פצצה, ולא מכל טיול נהניתי.
אז היו חוויות ותובנות, ובין היתר, יכול לומר שמה שראיתי בסין לא היה עבורי בעל ערך סיגניפיקנטי.

סין-חן

  • יקר בטירוף. בעיקר לתיירים.
  • הם יורקים בכל מקום.
  • לנו כזרים סינים ויפנים הם בני דודים. בפועל הם כנראה כמו הישראלים והערבים, יש כמה מכנים משותפים בסיסיים, אבל איבה ברורה וגלויה.
  • הם בבועה. לא מתכוונים לחופש.
  • הכל עצום, סדרי גודל בלתי מוכרים, לי לפחות, אבל בלי טעם בלי רייח ובלי לב שמייח.
  • אין שם שום מוצר שרוצה.
  • אינסוף פאצ'פקעס, מולקולות, שפע אין סופי של מחסור בלתי מסופק. נראה שהכל "…נחושת והרריה ברזל." הכל מנויילן ומפלוסטק.
  • חריצות, יותר נכון עמלנות.
  • לא רימו אותי.
  • גרידיות כוללת וכדוגמא במלון שרציתי להתקלח רצו על מקלחת מחיר של כמעט יום שלם.
  • מכניזם. החל מהכתב שהוא שעשוע למפענחי חידות, פותרי תשבצים וסודוקו, וממשיך בחיוויי שביעות רצון, של נשיפות תוך מתיחת שפתיים בחיוך או צחוק. כאילו. כביכול. אבל לא.
  • במלאווי הסינים לא נעו מעבר לשתי נקודות בהן שהו- המשרד מקום לינתם. זהו. הם לא התעניינו בכלום מעבר למילוי חובתם התעסוקתית באופן המיטבי. לא עניין אותם דבר, המקיף אותם היה זר להם, מיותר, אולי אפילו מאיים.
  • יש לי ספק אם אחזור לכאן.
  • וודאות שאין לי את הסקרנות הזו לשמה.
  • לא נראה לי שוולונטארית, אלא במשימה, שליחות, אז אשמח מאד. כמובן.

חבייר, פחות מיומן בטיולים, חזר מסין ומאד נהנה.
כתבתי לו שאני פחות, ובהרחבה:

לטעמי, סין היא מקום רע.
כנראה מאד מעניין.
אין טעם, לא רייח ולא לב שמייח.
המקום כנראה משופע באלמנטים מדהימים עוצרי נשימה,
ועם זאת לא את נשימתי,
לא חש נשמה
שכן אני מוטה, מותנה מגע עם אנשים, קונספט של עיר, במידה ויש- לא מצאתי,
כמו ברוסיה, הם לא מתכוונים שמישהו יסתובב עצמאית,
לכן התנועה לא נגישה.
התנועה יכולה להיות בתוך בועה, כלומר עם מקומי, מוסדרת, וזה נפלא למי שמעניין אותו, לי לא.

אחר, מיומן בטיולים, ומכיר את סין, ענה:


א.ז.:

העולם נחלק ל-2:
אילו ששונאים את סין ואילו שאוהבים אותה.
בזמנו, כאשר טיילתי שם כ-7 פלוס חודשים, הצלחתי לפרוץ את מחסום הבלתי נגישות.
עשיתי שם די הרבה חברים, ידעתי כמה נשים, נהניתי עד עמקי קיבתי.
זה נכון שיש שם משהו קשה, מחוספס. אבל אם באים בגישת ה-"בוא ננסה להבין את התרבות המקומית", ולא "בוא נראה איך התרבות המקומית מתחברת לתרבות שלי",
מבינים שהסיני הממוצע סובל מפיצול קל.

  1. מצד אחד הוא חש עצמו כמי שבא מתרבות עשירה ועתיקת יומין, סוג של עם נבחר. מדינה עוצמתית.
  2. מצד שני הוא חש עצמו נחות מול האדם המערבי מכל מיני סיבות.
    וכך, הוא סוחב איתו את המטען הדואלי הזה בכל פעם שהוא בא באינטראקציה איתך.וללא קשר –
    יש שם המון נשים יפייפיות (למרות התחת הגרום) והן אינן קרות כמו הנשים היפניות. למעשה הן די לוהטות.
    האוכל שם נפלא,
    הטבע שם עוצר נשימה,
    השילוב בין עולם שלישי לעולם ראשון הוא מצויין (יחסית זול אך יעיל ומסודר)
    ועוד יותר ללא קשר –
    היוגה שם היא בחיתוליה. הביקוש גדול, היצע המורים קטן.
    אנחנו רוצים לנסות למצוא פרנסה וניסיון בהוראת יוגה מחוץ לעולם הכרישים המערבי.
    יש שם פוטנציאל. לא ברור אם ימומש.

    וד"א מסכים איתך לגבי רדיפת הבצע, אם כי זו הכללה מסוימת.
    בוא לא נשכח שגם ליהודים יש שם של אנשי עסקים ערמומיים.
    כמה כאלו אתה מכיר מבין כל מכריך?
    לא ברור לי מי שרד קריאה עד לפה, אבל כל הפיספוסין- חלש.
    מסיים רק כמשימה שלא 'נאה לי' שתהיה לא מלאה, כלומר שלא בוצעה.

Share

השאר תגובה