הבחנה בין גניבה לתוכן

החיים המודרניים עם ריבוי התקשורת מזמנים סוגיות של בעלות על נכסים וירטואליים, כאקסטנציה של תפישות זכויות היוצרים, הקניין הרוחני של חוקי הפטנטים במאה ה-19, עם המהפכה התעשייתית.

להערכתי הבלתי מבוססת, שאינה נסמכת על נתונים אמפיריים כלשהם,
חוקי הגנת הפטנטים עכבו התקדמויות אפשריות ולא עודדו אותן.בהמשך למסורת החשיבה האופיינית, יש מי שרואה בקניין רוחני, סוג של רכוש.

בשל התפישה האינדיבידואלית, תכנים פרסונליים, כתמונות או הודעות האצורות במכשיר טלפון נייד חשובות כרכוש.

כך, גניבת מכשיר טלפון, תיחשב כפגיעת רכוש בקורבנה, ואך משנית בעוצמתה אם המכשיר אצר תכנים אישיים שחשיפתם מסבה מבוכה לבעליהם.

נעצר חשוד בגניבת הסלולר של שרון פרי ובהפצת תמונותיה

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4858434,00.html  22.09.16 , 18:15

הגנב גנב. פשע. גנב מכשיר טלפון לא לו.

העובדה שבטלפון היו תמונות אינטימיות של קורבנתו אינן מעלות או מורידות לעצם הגניבה.

לפי ההגיון שלי, לא בהכרח לפי החוק, אם לפני 20 שנה מי שפיתח פילם תמונות חתונה, אמנות, או טיול שנתי של כתה ו'2, ושרף את הסרט הוא מחוייב לעלות הנזק הריאלי, שאין עליו ויכוח – לסרט צילום זהה חלופי, ולא לנזק שהקורבן מייחס לו.

הגנב לא יכול להיות מואשם בחומרה יותר או פחות אם במכשיר היו תכנים חשובים יותר או פחות – אי אפשר לכמת תכנים אלה. הניסיון לעשות זאת לא יפתור את בעיית הצדק, וייצור אינספור בעיות אי-צדק נוספות.

עם האמפטיה למבוכת הקורבן – מברך אותה על העובדה שבמקום להצטנף היא מנפה את המקרה וספחה את כל הטובין האפשריים מעצם היותו, כולל שבסוף המכשיר גם הושב לה – על פי החוק יש איסור הפצה, וזהו חוק רע, בלתי אכיף.

גם עניין ההפצה הוא רעיון עיוועים. אם הגנב היה מתאר למכריו, ומצייר את בבואתה כפי שנחזתה בתמונות, הייתה אשמתו פחות חמורה?

לדעתי יש להבחין בין פגיעה פיזית, ישירה, נתפשת על ידי אובייקטים מחוץ לסובייקט, לקניינים רוחניים, תפישתיים שהם פתוחים לכל.

כך לא צריכה להיות הגנה על פטנטים,
ולא הגנה מפני פגיעת מלל או תוכן.

אני משער, שהאנושות תעשה את התיקון לכיוון זה.

http://dickmann.co.il/intellectual_property/

 

Share

תגובה אחת בנושא “הבחנה בין גניבה לתוכן”

השאר תגובה