פגוש פוגייש פגשתי – צביוניסטים ליברליסטים

מוקדש* בתודה** לנורמטיב מתוק

יום שישי אביבי, סליחה – סתווי, שאלתי ת'נורמטיב שאֵילת דיקמן.
יעדי השיגור לשאיילות ממין זה נחלקים לשלושה טיפוסים:

  • מי שהשאלה מוציאה אותם משלוותם (הנידפת), עצם השאיילה לא תעשה להם טוב לעור הפנים. נמנע מלשאול אותם. אני צריך לערער את האיזון הזמני שסוף סוף הושג? ניתן לגירוי אחר לעשות את הנבלה הזו.
  • מי שישמחו לענות, מסיבותיהם השונות, כלומר עצם השאלה תחייך אותם לשנייה, או תקמט מצחם לשתיים וייהנו מהקדשת המחשבה – אותם אשאל.
  • ואלה שמראש אינני יודע, אז 'איך שלפעמים', אם תשובתם מסקרנת, או שרוצה לשגר לכיוונם נזע מאבחן בוולטאז' נמוך, לדעת האם הם בקבוצה הכחולה או האדומה.

אני יודע ש(עד כתיבת שורות אלה) האיש המתוק ישמח לענות, שכן בין יתר סגולותיו הוא רואה עצמו כ'ליברל נאור' [גם אם הוא אֶגנוסט, שואף למדינה חזקה עם הגנה אקטיבית על דמוקרטיה מתגוננת, כולל העלאת אחוז החסימה לכנסת לטובת הגברת משילות, כמיהה לשמירה על צביון יהודי, השענות על זכות תנ"כית על הארץ, אהדה לרעיון העברת אוכלוסיית ערבית ממתחם אום אל פאחם לרשות הפלסטינית, כל זמן שההעברה נעשית בהסכמה – של הרשות, הסכמת האזרחים המועברים כלל לא נבחנת, חיוב מסורת בה מזהה עומק תרבותי של עם, היה בגין, רייגן, כעת לפיד. אלה אינם תיאורים או פרשנויות, אלא עדויות שלו על עצמו.] הוא חושב שהשילוב בין נאורותו הליברלית לערכיו התרבותיים היא דוגמא לעומק תפישתי ערכי.

אני רואה בו – קלריקל אמוניסט לאומניסט שנחרד ושונא את האפשרות לתייג עצמו ככזה, שכן מעדיף להתפש כאינטליגנט נאור רב תרבותי.

מבחינתי ובניסיון לשמור על יושר אינטלטואלי – הוא דוחה זאת הוא רואה עצמו כגרסתו של ליאור שליין.

מה יותר חשוב לך, אני שואייל:
'צביונה היהודי של המדינה, או אופיה כדמוקרטיה ליברלית?'

'דמוקרטיה ליברלית עם צביון יהודי.' השיב.

אז אני, נודניק, מעצבן שכזה, בחרותי מפארת את זקנתי, אופס- זקנתי כמובן, לא מפאיירת, מבאייסת את נעוריי. האמת גם נעוריי לא היו משהו, שלא לאמר היו משהו שלא להתגאות בו מי יודייע מה, מקשה –
'דמוקרטיה ליברלית לא מתיישבת עם צביון.
מה הערך החשוב לך יותר?'

הבחור שלנו הוא בחור רציני, יסודי ומעמיק (תרבותית – בכיפור הוא הולך לבית כנסת, צם ורוצה א ביסאלע יידישקייט), ועונה:
'כמשטר אני רוצה רפובליקה דמוקרטית התנהלות ליברלית ככל הניתן, having said that… אחרי הכל אני מעוניין בצביון וזהות המשקפת היסטוריה ומסורת ככל שניתן תוך פגיעה מועטה ככל שניתן. מבחינתי. יום כיפור זה צביון קשה, שבת זה סוציאלי וכל היתר נופל תחת צביון רך ולא מחייב אינדיבידואלים כגון חזיר, דגל, המנון, חגים וכו'.

אוה, אכן, תשובה ראויה.
ואני, תשובתי העלתה בי אסוציאציה, ששיתפתי אותו בה.

האיש הטוב הציע להפעיל את קשריו – הוא בן של פסיכיאטר, ולנפייק לי כדורים לאורה. לאור האסוציאציה כמובן. כאילו, נכשלתי ברורשאך ביג טיים:
'אם זה מה שאני מזכיר לך לדעתי דחוף, תבדק. 'תרופות' זו לא מילה גסה. קובייע תור. אם צריך ממליצים, אני שם בשבילך.
איזה יופי שיש חביירים שניתן לסמוך עליהם. בטח בענייני בריאות. בחור טוב נכון לעזור.

הרטוריקה הבלבול בין הכפייה הברורה של צביון על כלל,
לבין תפישתו של אי-כפייה היא כפייה.
ההסחה, של השבתת שבת כערך סוציאלי, וכיוצא באלה טיעונים דומים.

 


האסוציאציה?

בכת'רליבק'ה, שלוימל'ה בנו של הקצב (הוא היה גם שוחייט בצוק העתים) נתפס כשפֵייגָאלֶ'ה, הריבה הנחשייקת התלוננה שנשק לה, בניגוד לרצונה, במקומות שאינם מקובלים (- לא גיאוגרפיים ולא אנטומיים) בקהילתם.

כשהובא בפני הרב, עמד על כך, אמר להגנתו, באמונה והתכווננות מלאה, שהוא בכלל איננו פושע. ממש לא. וכך שנה:

אני לא פושע. לא הכרחתי אותה לאכול טריפה, לא הוצאתי את דיבתה רעה, לא אילצתי אותה לעבוד בשבת, לא שדדתי את ממונה, לא בעלתי אותה ולא רצחתי!
מנשיקה היא עושה עניין? איך זה שהיא לא רצתה להתנשייק? זו היא שהיא לא בסדר. אני עשיתי את העבודה, היא בכלל הייתה צריכה ליהנות מזה!

גילוי חשוב

אני גורס שמעמד בינוני שמרני, חולק איכויות תפישתיות ממין זה, מקדם ערכי התכנסות קולקטיביסטית ממין אלה, בעלי אינסטינקט התכנסותי של ספיחת ערך מעצם התכנסות לקולקטיב נעלה, מאיכות זו צפו ועלו משטרים פשיסטיים ונאצים למיניהם.

 


* אחאנא"ר שכמוני, מעולם לא הבנתי את הקונספט 'מוקדש ל-' לא בספרות, לא בספורט;
הקדשה היא מין מחווָה של שמרנים, תאבי הסמלות, שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית?
שיהיה.

** בתודה – לומד על האופי האנושי בכללותו, על ההבחנה בין תפישות עולם בפרט, ומודה בכלל, למי השרה עלי את השראתו, למי שתרם את גופתו, כלומר את תודעתו, למדע. הוא מספק לי מידעל'ה.

Share

השאר תגובה