משך הקריאה: 3 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה
חברות מרוששת
חֲברות, חִברות
בפחות משבוע התנקזו ארבעה חברים קרובים לכדי יום הולדת. האח!
שלושה מציינים 60(!).
מה זה משנה יום הולדת? 60? מבין את המכניקה אצל אחרים. מניח שנותרו לי 60 שנה לא מוצלחות להטמיע לעצמי.
ולא שהם ילידי אותו שבוע, אלא ש
- ידידי הנערץ, והצעיר, אם אפשר לקרוא לבן 56 ‘צעיר’, אבל הוא לא נראה, ארגן לעצמו כינוס חבייריו יומהולדת בזום, אנתרופולוג שנהיה לי, הוא רוצה לבדוק את האינסטרומנט החדש בניסוי חברתי,
- בתה של חברת משפחה נערצת ארגנה קבוצת ווטסאפ סודית, בה בשעה ייעודה אמה תצורף, ואז ינתכו עליה וירטואלית ברכות חביירים מרגשות שצלמו עצמם חמושים בשלטי ברכה,
- בתו של חבר ילדות – מגיל 9, יש האומרים שאני מעריץ אותו, ואני בהחלט מוקיר את תבונתו – בקשה מקבוצה שהקימה לצורך העניין, צילום אוחז ברכה עם הגעת הנסיך לגיל 60 – שם משפחתו מלכותי,
- בת זוגו המצויינת של חבר ילדות אהוב, בקשה אתמול, שעד מחר האפליקציה לה שלמה 4 ספרות, תארח את חבריו נושאי שלטים מכילים מילים ושורות משיר, באופן שכשאודיו השיר ינוגן הוידאו יתחלף בהתאם לכל טקסט מוחזק על ידי חבריו.
עד כאן המתיקות. ומכאן
חירבון בסלון
- כ-אחאנא”ר מר נפש זקן ונרגן שאני אינני מזהה לא טעם, לא רייח ולא לב שמייח במרחצאות טקסיות מעין אלה.
- נהפוך הוא – אני חווה תעוקה ממלאכותיות החצנת עליצות מזוייפת לכבוד אחר.
- בפתטיותי, מזכיר לעצמי את טרוצקי שאכל במעדניות יהודיות בניו יורק, וזכה לקיתונות גידופים בשל כך שסרב להשאיר טיפ – היה נראה לו שבשלמו טיפ הוא מפחת ערך למי שמשרת אותו.
- תעוקת ה- Cringe, בה ילד־השבת מרצד בין שמחת תשומת הלב לבין תעוקתה, תוצר הנסיבות המלאכותיות, והפתטיות. המצבים בהם אדם מזהה בסיטואציה של אחר כפתטית, ובשלו ‘מרגשת’.
- אינני מתפעל ממחוות טקסיות רגשיות מביעות אהדה: מבחינתי אלה תחליפים זולים למהויות.
חוזר: להבנתי, מחוות הן תחליף לעשייה. צורכות אנרגיה משחררות אנדורפינים, או ווטשלמוקלט אחר, ואמורות לשמש כתחליף למהות, במיוחד אצל בעלי ‘אינטליגנציה רגשית מפותחת. - סחיות – בשל היותי בייבי בומר, המילה לא יושבת לי טוב, בבית הורי קראו לכך ‘המונית’, התנהגות מקובלת, זולה, בלתי מבקרת ומודעת, של היוזמים, חתני השמחה הנהנים והמשתתפים.
- בבקשות מתיקויות מעין אלה, אין לי אפשרות לסרב, ולהישאר ספון בחוסר רצוני להצהיר משהו שאינני רוצה או מתכוון אליו.
לכן, אני נוקט בפאסיב אגרסיב, אופייני –
- אני מגיב.
- מיידית, כדי שחס וחלילה לא יצטרכו לחמר בי – מפעיל הזדהות השלכתית ונמנע ממצב שיש לרדוף אחרי, משהו שאני שונא לרדוף אחרי אחר.
- במלאי את ההנחיות, במקום לנקוט בהקצאת מנת הסבירות האנרגטית שינקטו רוב המשתתפים – טעות אחת,
- אני נמנע מלהקצות תת-אנרגיה, ולהימנע באופן גורף או להשיב מינימלית – טעות שניה,
- אלא מדגמן את הטעות השלישית, האופיינית:
אני משקיע אקסטרא אנרגיה; זמן, תכנון, יצירה וביצוע.
אם תודעה זרה תיתן תבחן את תרומתי, ניתן לשער, במנותק מאהדת תוצרי אקסטרא המאמץ או לא, שאני נהנה, מעריך, ומוקיר את היוזמה.
כשמעשה,זו דרכי לומר, לעצמי, ש
אינני אוהד את הסיטואציה – הולך איתה, לא להתנגד, משקיע over. - עם זאת, על אף ולמרות הנכתב לעיל, פרדוקסלית, או שלא, אני מעדיף להתבקש ולשתף פעולה תוך סירוק שיער אשכיי במסרק מלובן חלוד משוח בגריז, מאשר ש’יתחשבו’ בי המרחץ יתקיים ויחוסו עלי.
- מבחינת מכלול תשומותיי, אני אסתדר, לתעוקה יש תקרה, יכול לה 😆
